פסק דין
לפניי ערעור על החלטת כבוד השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב מיום 05.11.12, אשר לו הואצלו סמכויות שר הבריאות בענייני משמעת, ובה קבע, במסגרת סמכותו עפ"י ס' 45 לפקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], התשל"ט – 1979 (להלן: "הפקודה"), ובהתאם להמלצת וועדת המשמעת מיום 16.10.12 (להלן: "הוועדה"), כי המערער פעל בניגוד לסעיפים 45(1), (4) ו- (7) לפקודה, והוטלה עליו בגין כך, התליית רישיון למשך תשעה חודשים.
עובדות המקרה
ביום 07.04.10 הגיש המשנה למנכ"ל הבריאות, ד"ר בועז בר לב, קובלנה כנגד המערער, בנוגע לשתי פרשיות.
הפרשייה הראשונה, נוגעת לתלונתם של אורלי ומאיר יוסף, אשר לפיה נטען כי בין השנים 2004- 2005 העניק המערער למתלוננים טיפולי שיניים במרפאתו הפרטית, ולאחר סיום הטיפול, פנו המתלוננים מספר פעמים למערער בבקשה לקבל לידם את כרטיס הטיפולים שלהם; ברם, למרות פניות חוזרות ונשנות מצידם, המערער לא העביר אליהם את כרטיס הטיפולים כמבוקש. ביום 22.06.09 הגישו המתלוננים תלונה נגד המערער למשרד הבריאות. לאחר הגשת התלונה, פנתה ד"ר עמליה מוטשניק, מהאגף לבקרת איכות במשרד הבריאות, במכתב למערער, ובקשה ממנו להעביר את החומר המבוקש למתלוננים. משלא נענתה, פנתה אליו ד"ר מוטשניק בשנית, בשלישית, וברביעית, ברם, פניותיה לא נענו.
הפרשייה השנייה, נוגעת לתלונתה של גב' לוצנקו ולנטינה מתאריך 19.01.07, בגין טיפול לקוי שהעניק לה המערער במרפאתו, טיפול אשר כלל בניית גשר על 12 יחידות בלסת העליונה ותותבת נשלפת בת 8 יחידות בלסת התחתונה. ביום 17.01.08 פנתה ד"ר מוטשניק למערער ובקשה את תגובתו לתלונה. ביום 24.09.08 הגיב המערער לתלונה בכתב, ברם, לתגובה זו לא צורפו העתק רשומה רפואית, כרטיס טיפול, וצילומי רנטגן. ביום 24.03.08, פנתה ד"ר מוטשיק אל המערער בכתב, בבקשה לקבל את כל התיק הרפואי של המתלוננת וכן מענה לשאלות מקצועיות שהתעוררו אל נוכח תגובתו. לפנייה זו לא השיב המערער, ומאז לא התקבלה ממנו כל תגובה בעניין פרשייה זו.
במצב דברים זה, שהמערער לא נענה לפניות החוזרות והנשנות, הן של מטופליו והן של משרד הבריאות, הוגשה נגדו קובלנה על כך שגילה התנהגות שאינה הולמת מורשה לריפוי שיניים, לפי סעיף 45(1) לפקודה, התמיד להפר הוראות פקודה, כאמור בסעיף 45(3) לפקודה, והפר הוראה מהוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1966, כאמור בסעיף 45(7) לפקודה.
וועדת המשמעת התכנסה לדון בעניינו של המערער, והתקיימו סך הכול שלוש ישיבות; ואף שהוכח כי הזימונים לישיבות וועדה הומצאו למערער כדין, הוא לא התייצב לאף אחת מדיוניה. בסופו של דבר, ביום 05.04.11, הוועדה הרשיעה את המערער בעבירות המיוחסות לו, והמליצה בפני שר הבריאות לבטל את רישיונו לצמיתות.
ביום 28.06.11, החליט השופט (בדימוס) ורדי זיילר, שסמכויות השר הואצלו לו, לאמץ את המלצת הוועדה ולבטל לצמיתות את רישיונו של המערער לעסוק ברפואת שיניים.
על החלטה זו ערער המערער לבית המשפט המחוזי בירושלים (תיק מס' 29419-07-11). ביום 22.12.11, קיבל כב' השופט סולברג את הערעור, וכך קבע:
"לטעמי צודק כבוד הנשיא (בדימוס) ו' זיילר במרבית דבריו. ראוי המערער לביקורת שהוטחה בו. מעשיו ומחדליו מגונים. אוי לו לרופא שיניים שזוהי הילוכו; אוי לו ואוי לקהל מטופליו.
...
בעניין אחד איני תמים דעים עם כבוד הנשיא (בדימוס) ו' זיילר: ב'שורה התחתונה'. ביטול רישיון לעסוק ברפואת שיניים שמור למצבים החמורים ביותר. עם כל חומרת מחדליו של המערער, הם אינם נמנים על החמורים ביותר. אין טענה על מטופל של המערער שמת בעקבות טיפול רשלני, למשל, ולא על מטופלת שהורדמה ונאנסה. הטענות הן 'רק' אלו שפורטו לעיל; לא פחות, אך גם לא יותר. העונש הראוי בנסיבות העניין אינו ביטול רישיון אלא התלייתו לתקופה מסוימת.
משכך, הורה בית המשפט כי הוועדה תדון שוב בעניינו של המערער, וכן כי המערער ישלם למשרד הבריאות 20,000₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד, שכן קופת הציבור "לא צריכה לשאת בשיגיונותיו".
ביום 22.07.12, התכנסה וועדת המשמעת לצורך דיון חוזר בעניינו של המערער. במהלך הדיון, המערער הודה במעשים המיוחסים לו, הביע צער על המקרה, וטען כי "אינו יודע איך נפל בין שני הכיסאות". בהמלצתה מיום 16.10.12, קבעה הוועדה כך:
"הוועדה דנה מחדש בעניינו של הנקבל כמצוות ביהמ"ש המחוזי בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט סולברג.
הנקבל הודה בכתב הקובלנה שיוחס לו והוועדה הרשיעה אותו על פי הודאתו בעובדות ובעבירות שבכתב הקובלנה.
הוועדה שמעה בקשב רב את הסבריו של הנקבל, דבר שלא ניתן היה לעשות בדיון הקודם.
הנקבל לא נתן הסברים משכנעים להתנהגותו והסיבות שמנה לא היו מספקים להצדקת התנהגותו יחד עם זאת הוועדה התרשמה שהנקבל אכן מאמין בתום לב בנסיבות הסובייקטיביות והאובייקטיביות שהביאו להתנהגותו וכי הוא לא פעל בזדון או בכוונת תחילה באי היענותו לפניות משרד הבריאות או לפניות המטופלים שלו.
[...]
