החלטה
לאחר ששבתי ועיינתי בבקשה ובתגובה, וכן בטענות הצדדים בדיון היום, אני מורה על ביטול החלטתי הקודמת מהיום, ולהלן החלטתי לגוף הבקשה.
ביום 07.02.13 תפסה המשיבה אצל המבקש שלושה תנינים, מכוח סמכותה על פי סעיף 11 לחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו – 1955, ובשל החשד כי מדובר בהחזקת חיית בר ללא רישיון.
הבקשה שבפניי, הוגשה ביום 11.03.13, ובה עתר המבקש להחזרת התנינים. רק כלאחר יד נטענה, לחילופין, הבקשה למכירתם. בדיון בפני היום, זנח המבקש את הבקשה להחזרת התנינים, והתמקד אך ורק בבקשה למכירתם על ידי המשיבה.
המבקש מחזיק בתנינים מאז יום 06.03.11 ,אז ניתן לו היתר להעברת רוב הזוחלים שרכש מחוות הזוחלים בקיבוץ שפיים. לטענתו כלל ההיתר גם את התנינים ואילו לטענת המשיבה לא כלל ההיתר את שלושת התנינים נשוא הבקשה ולגביהם לא קיבל המבקש היתר להעברה ו/או להחזקה.
מאז, ובמשך כשנתיים, ניהלה המשיבה מגעים ותכתובת עניפה עם המבקש, תוך שהיא מבהירה לו כי לטעמה הוא מחזיק בתנינים ללא היתר כדין, ותוך שעמדה בפני המבקש האפשרות למכור ו/או להעביר את התנינים לחוות בעלת היתר כדין.
את כל התכתובת הזו, הסתיר המבקש בבקשה שהגיש, והיא נחשפה רק בתגובת המשיבה.
כך, ביוני 2011 וביום 01.08.11 פנתה המשיבה בכתב למבקש (במכתביו של מר פלד ראש אגף פיקוח במשיבה), בדרישה לתאם את העברת התנינים לחווה מאושרת. וכך גם במכתבו של מר יוני מלכא מנהל חטיבה במשיבה, מיום 05.09.11. ההתכתבות בין הצדדים המשיכה עד דצמבר 2011, כאשר בינואר 2012 נפגש המבקש עם גורמים במשיבה, והצדדים סיכמו כי התנינים יועברו לחווה מאושרת. הואיל והמבקש השתהה במשך כשנה נוספת לאחר סיכום הדברים עם המשיבה, נתפסו כאמור התנינים ע"י המשיבה ביום 07.02.13 והועברו לחוות התנינים בחמת גדר.
בנסיבות האלה לא מצאתי מקום לחייב את המשיבה למכור את התנינים, שכיום מוחזקים בחמת גדר, מקום בו מוחזקים גם תנינים רבים אחרים.
מאחר ומדובר בחיות יוצאות דופן, לא בכלבים או בעגלים, אין מדובר בהליך מכירה פשוט ושיגרתי, שכן המכירה כפופה לאישורים ולהיתרים שונים.
המבקש, אף שעמד לרשותו פרק זמן של כשנתיים, לא פעל למכירת התנינים או להעברתם לצד שלישי, ורק כעת, משנתפסו ע"י המשיבה, הוא מבקש להורות על מכירתם.
לא מצאתי מקום לחייב את המשיבה לנהל הליך של מכירת התנינים, הכולל בין היתר חיפוש קונה מעוניין, בדיקת זכאותו להיתרים, ניהול משא ומתן, וכו'. זאת, במיוחד לאור טענת נציגי המשיבה בדיון, כי המשיבה אינה עוסקת, כדבר שבשיגרה, במכירת חיות בר.
המבקש גם לא הציג הצעה קונקרטית לרכישת התנינים על ידי צד שלישי כל שהוא. ככל שלמבקש תהיה הצעה קונקרטית לרכישת התנינים, של גורם המוכן ויכול לרכוש את התנינים ואשר יש בידו את כל האישורים הדרושים להחזקתם, יתכבד ויגיש בקשה מתאימה.
יודגש, כי אין המדובר במצרך העומד להתקלקל או בבעל חיים שערכו המסחרי משתנה או יורד משמעותית לאחר תקופה מסוימת כמו עגלי-חלב אשר במידה ולא ימכרו בגיל מסוים יאבדו מערכם.
אמנם, מדובר בבעלי חיים אך לצד טענה סתמית, כי כבעלי חיים הם חשופים לאפשרות של מוות, המבקש לא טען כי החזקתם בחמת גדר נעשית בתנאים שאינם הולמים או כאלה שכתוצאה מהם נשקפת סכנה מיוחדת לחייהם.
והשווה: ב"ש (נצ') 3192/07 מדינת ישראל נ' חלבי עמר.
לאור כל זאת, אני מחליטה בשלב זה על דחיית הבקשה.
המבקש ישא בהוצאות המשיבה בגין הבקשה והדיון, בסך 2,000 ₪.
המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.
