יערי סמואל נ' אופנת תוכנה בע"מ

פסק דין

בפני תביעת התובעת, לביטול הסכם והשבת הסכומים ששילמה על-פיו לנתבעת בגין שכירת קופות ממחושבות לעסקי התובעת, וכן לפיצוי בגין עוגמת הנפש והזמן שהשקיעה בנסיון ליישם את המובטח והמוסכם בין הצדדים.

טענות התובעת

לטענת התובעת, לאחר שנציג הנתבעת חזר לחנותה פעמיים ושכנע אותה לשכור קופה ממוחשבת, ועל אף שהתובעת הבהירה, כי ידיעתה בתחום המחשבים מועטה עד מאוד ונוכח הבטחת הנתבעת כי אינה צריכה לדעת דבר "הכל מותאם מראש", נחתם ביום 22/5/11, הסכם שירות בין הצדדים, בדבר אספקתן של 2 קופות ממוחשבות, קופה אחת לכל אחת מחנויות התובעת. בגין הסכם זה, סוכם, כי החברה תגבה סכום של 1,309 ₪ כולל מע"מ לחודש בהתחייבות לשנה. בנוסף, נמכרה לתובעת תוכנית צפייה בעלות של 79 ₪, אשר אמורה הייתה לסייע לה לצפות בקופות בזמן אמת מהבית, דבר שהסתבר לבסוף כבלתי אפשרי.

עוד לפני קבלת המוצר הגיעה התובעת למשרדי הנתבעת, לאחר ששלחה קודם לכן במייל את קובץ הפריטים בחנות, אך הסבר כי הקובץ לא מתאים, אף כי הובטח לה כי ניתן יהא להסדיר את הדבר. לטענתה, הוצע לה על ידי הנתבעת לעבוד על מלאי שלילי עד שניתן יהא להטמיע את הקובץ. בהתאם לסיכום נשלח המתקין לחנות וזאת בטרם הוטמע קובץ המוצרים, ובנתיים נעשה נסיון להתאים את קובץ האקסל בחנות השניה, אך משהגיע המתקין הסתבר שוב, כי הקובץ לא מתאים.

באותו מעמד, של התקנת המוצר בחנות השנייה, הסתבר לתובעת לטענתה שעליה לרכוש תוכנה נוספת בשם "back office" בעלות של כ- 11,000 ₪ נוספים. לטענת התובעת או אז הסתבר לה שתוכנת הצפייה כלל אינה דרושה לה.

לדברי התובעת, אחרי שיחות ארוכות עם המתאמת מטעם הנתבעת הוחלט, בשלב זה שלא להחזיר את הקופות אלא התובעת ועובדת החנות יונחו להתאמת הקובץ למערכת. לאחר חודש וחצי של נסיון להתאים את הקובץ, נשלח המתקין להדרכה נוספת ואז הסתבר, כי שוב הקובץ אינו נכון וניתן להטמיעו רק לאחר הקמת "סרגלים וטבלאות" בתוכנה החדשה והכנסת הקובץ של הפריטים אחד לאחד. לטענת התובעת הדבר נמסר לה לראשונה רק בפגישה זו. לטענת התובעת, לא נאמר לה מעולם, כי יש צורך להתארגן מראש בידע או איש מקצוע בתחום המחשוב. לטענתה, רק בפגישה זו, נאמר לה על ידי מתאמת הנתבעת, כי יש אנשים שלוקח להם חצי שנה להשתלט על התוכנה.

יוצא איפוא, לטענת התובעת, כי לאחר שפעלה בהתאם להוראות הנתבעת, למעשה העבודה הייתה לשוא ולא ניתן היה להתאים את הקובץ במילא למערכת החדשה.

כך נוצר מצב, שהלכה למעשה, אינו שנוי במחלוקת, שהתובעת נותרה עם שתי מערכות מחשבים יקרות שמיום התקנתן לא שימשו אותה אפילו כקופה רושמת ואין בהן כל שימוש, ומטרתן המרכזית של המערכות – נהול המלאי לא מתקיימת כלל.

משכך, טענה התובעת, כי הנתבעת פעלה תוך כדי הטעייתה, בחוסר תום לב, ותוך ניצול העובדה שאין התובעת מבינה נפלאות הטכנולוגיה, ומכרה לה ציוד שהיא איננה יכולה לעשות בו שימוש עקב חוסר ההתאמה לעיסוקה.

התובעת דורשת, איפוא, את סך הנזק הישיר בסך של 16,656 ₪, 8,000 ₪ בגין שעות העבודה שבוזבזו, ופיצוי בסך של 5,000 ₪ עוגמת נפש. בית המשפט אף התבקש להכריז על ההסכם בטל, ולהורות לנתבעת להימנע מכל חיוב עתידי.

בדיון בפני העידה התובעת בעצמה ומר רפי בן עמי, מנכ"ל הנתבעת. התובעת חזרה על טיעוניה בכתב וטענה, כי ניסתה בכל מאודה והשקיעה שעות עבודה רבות על מנת לנסות ולעבוד עם התוכנה, אבל הסתבר שעם הקבצים שלה זה לא הולך. לטענתה נציגת הנתבעת אמרה לה שיחזירו את הקופה, היא רצתה לשלם בעבור חלק מהזמן, אבל זה לא נעשה. לדבריה "הוטעיתי לאורך כל הדרך". התובעת הדגישה בפני את חוסר ידיעתה במחשבים ואת העובדה שהיא אפילו לא יודעת לשאול את השאלות.

טענות הנתבעת

הנתבעת מצידה טענה, כי לתובעת הוסברו כל פרטי ההסכם, הנתבעת עמדה בהסכם במלואו ואף מעבר לכך, שעה שנכונה להסב את פרטי הפריטים, דבר שלא התאפשר ולחלופין לסייע לתובעת בהסבתם. הנתבעת טוענת, כי התובעת קיבלה שעות הדרכה מעל ומעבר בלא כל תשלום נוסף, כמו כן הנתבעת הקימה לתובעת את הטבלה שוב בלא כל תשלום, כמו כן הודרכה התובעת כיצד להקים פריטים מחדש במערכת.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בשיחה עם מנכ"ל הנתבעת דרשה התובעת לעבוד עם פריט אחד הנושא תיאורים שונים, דבר שהוא לא אפשרי.

לטענת הנתבעת לאחר התקנת הקופות, התובעת טענה במשך זמן רב כי היא עובדת על הקמת הפריטים ולאחר מכן ביקשה הדרכה נוספת, וכשהגיע המדריך לחנות, ביום 3/8/11, מצא את עצמו בעיצומה של מסיבת פרידה מאחת העובדות, הוא התחיל להדריך את התובעת, אולם התבקש להפסיק את ההדרכה, היות והיא אינה מעוניינת להפעיל את התוכנה. בתאריך 13/11/11 שלחה התובעת מכתב לנתבעת וביקשה לבטל את החוזה. הנתבעת הבהירה לה כי הדבר אינו אפשרי, מה גם שהנתבעת עמדה בכל תנאי החוזה וביטולו מהווה הפרה חד צדדית. לטענת הנתבעת אכן עמדה בכל תנאי החוזה ופעלה מתוך רצון כן ואמיתי לעזור לתובעת, דבר שהגיע לעלויות של 11,700 ₪, אך התובעת לא עשתה מאמץ על מנת להטמיע את המערכת וציפתה מן הנתבעת לעבוד עבורה.

נציג הנתבעת חזר בעדותו על טענות הנתבעת בכתב ההגנה, לדבריו בקניית תוכנה מעולם לא מותקנים הפריטים, כדי לנהל את החנות צריך להתקין את הפריטים, היה מוסכם ביניהם הדרכה אחת, היא קיבלה 4 הדרכות. לדבריו, ההסכם נחתם במאי והסתיים לפני מספר שבועות וכל הציוד נלקח חזרה. כל מה שכתוב בהסכם היא קבלה, ולכן דינה של התביעה להדחות.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את גירסתם של שני הצדדים, ואת טענותיה של התובעת, לא נותרה, הלכה למעשה, מחלוקת כי התובעת לא עשתה שימוש במוצר. הנתבעת לא הוכיחה אחרת. התובעת קיבלה לידיה מוצר שלא הייתה מסוגלת מטעמים שונים להשתמש בו.

עדותה של התובעת מהימנה עלי, אני מקבלת את טענתה, כי מלכתחילה אמרה לנציג הנתבעת וחזרה ואמרה לאורך כל הדרך, כי אינה מבינה במחשבים, ואינה מסוגלת להתמודד עם ביצוע של התאמת התוכנה שנדרשה ממנה. הנתבעת הבינה זאת, שאילולא כן לא הייתה נרתמת – כך לדבריה – להשקיע בתובעת כל כך הרבה שעות הדרכה, ואף להציע לתובעת להקים את הקובץ בעצמה. על אף כל המאמצים שעשתה הנתבעת, לא עלה בידה להשמיש את הקופה כך שהתובעת תוכל להשתלט עליה ולעבוד עם הקופה. אני מאמינה לתובעת, כי לא ידעה לשאול את השאלות ולא הבינה למה היא נכנסת מבחינת הדרישות ממנה בפן של הכנת הקופות לשימוש.