יעקובסון ואח' נ' גבאי ואח'

פסק דין

תובענה למתן צו מניעה, צו עשה וכספית על סך 22,852 ₪ שהגישו התובעים כנגד הנתבעים (להלן: "התביעה העיקרית") , וכן תביעה שכנגד למתן צו מניעה, צו עשה וכספית על סך 36,015 ₪ שהגישו הנתבעים שכנגד כנגד התובעים שכנגד (להלן: "התביעה שכנגד").

בדיון שהתקיים לפני הושג בין הצדדים הסדר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, על פיו, בין השאר, הסמיכוני הצדדים לפסוק בתובענה ובסכסוך על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעתי, ללא הנמקה, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), וזאת לאחר שיתקיים ביקור במקום.

בת"א (מחוזי ירושלים) 5303/03 רדיו קול רגע-שירותי העמקים בע"מ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30.12.07, פורסם במאגר נבו) אמר כבוד השופט שפירא דברים אלו באשר לפסיקה לעניין סעיף 79א לחוק בתי המשפט:

"רעיון הפשרה הינו עתיק יומין, כמו שאמרו חז"ל: "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', טו).

דווקא הרעיון של חלוקת הסיכון באופן של מיצוע הסכום הנתבע, בבחינת "הפשרה הקלאסית" ("משפט שלמה"), לעיתים נושא אופי לגנאי, באשר כשדיינים, בזמנו, לא היו בקיאים בדין, היו מציעים לחצות את הסכום. מכאן המושג "דיינו בחצצתא", אותו מפרש רש"י: "אין בקיאין בדין וחוצצין מחצה לזה ומחצה לזה" (בבא בתרא קלג, ב).

לעיתים העידוד לעשות שימוש בכלי זה של פסיקה לפשרה, נובע מטעמי יעילות, במטרה להקטין את העומס הרובץ על בתי המשפט, על מנת להתרכז בסכסוכים הקשים (ראו יעקב טירקל, אחד לדין ואחד לפשרה, שערי משפט ג', תשס"ב, 15). אולם לעיתים שני הצדדים נוטים לסיים את ההליכים ביניהם בדרך זו מסיבות השמורות עימם. ישנם מקרים שהצדדים יפנו להליך זה בסוף ההליך, לאחר שכל העדים העידו והראיות הוגשו, זאת מן הטעם שכל צד חושש שמא לא הוכיח, או לא הדף את טיעוני הצד שכנגד, ועתה מבקש הוא שלא ליטול סיכון לתוצאה.

כך גם בהליך לפי סעיף 79א לחוק. בית המשפט אינו מוגבל לד' אמותיו של הדין המהותי, אלא שת לבו גם לעקרונות ושיקולי מוסר, חירות, צדק ושלום בין בעלי הדין (ראו א' ברק, על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז (תשנ"ו) 11).

מכאן נקבע בפסיקה שבהליך זה אין חובה לנמק את קביעת הסכום שנפסק.

בע"א 1639/97 איגירפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג (1), 337), נקבע כי בית המשפט רשאי בגדרו של סעיף 79א לקבל עמדת צד אחד במלואה ולדחות את עמדת הצד השני."

על סמך כל החומר שלפניי, תוך שאני נותן משקל להסכמה בין הצדדים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים כפי שהובאו לפניי, ולאחר שקיימתי סיור במקום אני פוסק כדלהלן:

1. התביעה העיקרית נדחית, על כל סעדיה. יחד עם זאת יובהר ששימוש ברכוש המשותף, לרבות נטיעת צמחיה, או עקירתה, תעשה בהתאם להחלטות האסיפה הכללית בהתאם להוראות הדין.

2. ביחס לתביעה שכנגד- ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים שכנגד להאכיל את החתולים והכלבים בחצר הבית המשותף, ובשטח המשותף של בית המגורים ברחוב יצחק 5 גבעתיים.

הנתבעים שכנגד ישלמו את לתובעים שכנגד את הסכום של 690 ₪ (כמפורט בסעיף 37 לכתב הבתעיה שכנגד), ואת הסך של 585 ₪ כמפורט בסעיף 40 לכתב התביעה.

הפקדונות בתיק – יושבו למפקדים.

יצוין שפסק הדין משקף את עמדת בית המשפט ביחס לטענות הצדדים השונות, הן במישור המהותי והן במישור הדיוני, ומהווה שקלול של הערכת סיכונים והאיזון שבין הטענות ההדדיות. פסק הדין ניתן ללא נימוקים וללא קביעות שבעובדה או שבמהימנות. הצדדים הסכימו לכך, וזוהי גם הדרך המקובלת והראויה בפסיקה על דרך הפשרה, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, על מנת שפסק הדין יהיה סופי, ויסיים את הסכסוך באופן סופי ותוך פרק זמן קצר.

 אין צו להוצאות.