יעקובוב נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.2.2012. הוועדה לעררים קבעה למערער 0% נכות צמיתה בגין הפגיעה בעינו השמאלית.

התשתית העובדתית

2.המערער, יליד 1969, מעמיס ופורק ארגזי פירות וירקות בעבודתו, נפגע ביום 28.7.2011 בעת הרמת ארגז כבד של ירקות ופירות במשקל של כ- 10 ק"ג. המערער פנה לבית החולים שיבא שם אובחנה הפרדות רשתית בעין שמאל והוא נותח בעינו השמאלית.

3.וועדה רפואית לעררים מיום 14.2.2012 קבעה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין היפרדות הרשתית וקבעה את נכותו בשיעור 0%.

על כך הוגש הערעור שפני.

טענות הצדדים

4.המערער טען כי בפני הוועדה עמדה חוות דעתו של ד"ר שוולב אשר קבע כי יש קשר בין התאונה לבין הפגיעה בעינו (הפרדת הרשתית) והשתלשלות האירועים במקרה של הפרדת הרשתית בעין שמאל אצל המערער שהופיעה מייד לאחר הרמת משא כבד בזמן עבודתו, הפינוי המהיר ואשפוזו בבית חולים מראים קשר סיבתי בין היפרדות הרשתית בעין והרמת משא כבד בזמן העבודה. עוד מציין המערער כי הרמת משאות כבדים ידועה בספרות המקצועית כגורם חשוב להפרדות רשתית בעיניים עם קוצר ראייה בנוסף לגורמי סיכון אחרים. כמו כן טוען המערער שהמשיב דחה על הסף את מסקנותיו של ד"ר שוולב באופן סתמי ולא טרח לנמק מהן הסיבות שהביאו למסקנה כזו.

5.עוד נטען, כי בדיקת המערער הייתה קצרה וחפוזה ורופא העיניים שבדק את המערער השתמש בכלי בדיקה פשוט וישן ולא משוכלל, בנסיבות העניין, כדי לחרוץ את גורלו של המערער.

6.במועד הדיון שנערך בפני כב' הרשם סילורה הוסיף ב"כ המערער וטען כי הוא אינו מבין איך תוך בדיקה קצרה של כדקה עם מכשיר לא מודרני חורצים גורלו של בן אדם. הוא עתר ב"כ המערער להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש.

7.לטענת המשיב, לא נפל פגם בהחלטת הועדה וכל הטענות שמועלות בערעור הן טענות רפואיות היוצאות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה. הועדה דנה בהרכב שכלל מומחה בתחום העיניים ד"ר וייס יהודה, פרוטוקול הועדה מפורט ומנומק. ניתן למערער ולבא כוחו לטעון באריכות בפני הועדה.

הועדה קבעה כי לתובע "ליקוי ראיה המקנה נכות בשיעור 20% אולם ליקוי זה נובע מקוצר ראייתו הגבוהה שאינה קשורה סיבתית לתאונה הנדונה". הועדה התייחסה באופן מפורט המאפשרת ביקורת שיפוטית לחוות דעתו של ד"ר עמנואל שוולב. הועדה שללה בפרוט הן את קביעתו של ד"ר שוולב לענין קיום קשר סיבתי בין הפרדות הרישתית לבין התאונה וכן שללה הועדה את הקביעות הספציפיות לגבי אחוזי נכות אותם סבר ד"ר שוולב כי יש להעניק.

8.המשיב מוסיף ומציין כי הועדה הדגישה בסעיף ממצאים רפואיים כי בשנת 2009 טרם התאונה המדוברת, עבר המערער ניתוח קטרט בשתי העיניים שלווה בהשתלת עדשות וכן בשנת 2010 שוב טרם התאונה בוצע במערער ניתוח לטיפול בהפרדת הרישתית.

9.בסיכומו של דבר והיות החלטת הועדה מנומקת כדבעי - יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

10.אקדים ואציין כי לטעמי דין הערעור להידחות. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.

11.       הלכה פסוקה וידועה היא בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)).

12.בנוסף יצוין כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130).

13.        בענייננו, טענות המערער מכוונות כולן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. על פי ההלכה הפסוקה, בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע מאחר וזהו תפקיד הועדה.