יעקובוביץ ואח' נ' זיאס

החלטה

1. לפני בקש המבקש- שהוא הנתבע (להלן: "המבקש" או "הנתבע"),לדחות על הסף את התובענה שהוגשה כנגדו (להלן: "הבקשה"), מהטעם של העדר סמכות מקומית בהתאם לתק' 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות").

2. בתובענה שהגישו התובעים- שהינם המשיבים (להלן: "המשיבים" או "התובעים") כנגד הנתבע, נטען כי הנתבע פרסם פרסומים שקריים וחסרי שחר אודות המשיבים מתוך כוונה להוציא דיבתם, להרע ולהזיק להם, לרבות באמצעות אתרים שונים ברשת האינטרנט וכן במכתבים שונים בחו"ל.

3. בבקשה טען המבקש, כי הגשת התביעה בבית משפט מחוזי מרכז נעשתה מטעמי נוחות של משרד ב"כ התובעים, שכן אין בתביעה כל עובדה המראה כי לבית משפט זה הסמכות המקומית בהתאם לתק' 3(א).

המעשה או המחדל שבשלו תובעים התובעים את הנתבע, הן הפניות שנעשו ע"י הנתבע לגורמים שונים בארץ ובחו"ל ופרסונים באתר הנתבע באינטרנט.

מאחר ופרסומים אלה לא נעשו לטענת התובעים במקום ספציפי הרי הסמכות המקומית היא לכל היותר בירושלים- מקום מגורי הנתבע בהתאם לתק' 6 לתקנות.

טענות התובעים הינם כי הפרסומים כולם "נעשו בשפה האנגלית וכוונו לפגוע בתובעים אצל חברות שמקום מושבן בראה"ב, ובהן נשיונל גיאוגרפיק,דיסקברי,הוצאת הספרים סימון ושוסטר, ואקדמאיים באוניברסיטת צפון קרולינה. הגם שמושא הסכסוך קשור לארץ ישראל ואירועים היסטוריים וארכיאולוגיה שיש להם קשר לישוע הנוצרי, ושגם התובע וגם הנתבע מתגוררים בישראל, הרי מהות הסכסוך היא טענת ההשמצות באנגלית שכוונה לאקדמאיים וחברות..." (ס' 3 לתשובה לתגובה) בחו"ל, וכי הזק נגרם לתובעת שהיא חברה קנדית.

הזיקה לישראל בתביעה זו קלושה וברור לנתבע כי התובעים בחרו להגיש את התביעה בישראל לאור חופש הביטוי הרחב הקיים בארה"ב. הנתבע יכול היה לטעון גם לענין סמכות בינ"ל שכן המקום בו בוצע המעשה או המחדל אינו ביקראל, אך הוא מוותר על טענה זו אך עומד על כך שהתביעה שהוגשה בישראל תידון בפני הפורם הנכון מבחינת סמכות מקומית.

4. התובעים הגישו תשובתם וטענו כי בקשה זו היא בקשת סרק שכן "ברי" כי מעשיו של המבקש "משתרע על כל מקום" שכן תפוצץ האינטרנט מגיעה לכל רחבי הארץ.

5. מעיון בבקשה, בתשובה ובתשובה לתשובה, ובין היתר לאחר עיון בכתב התביעה (לרבות סעיפים 13-15,17-19 אליהם הפנו התובעים בשובתם), הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, ולפיכך התובענה תועבר לבית משפט המחוזי בירושלים.

על לפי תקנה 9(6) לתקנות על התובע לכלול בכתב התביעה את "העובדות המראות שבית המשפט מוסמך לדון בתובענה".

לפי הדין, בחינת שאלת הסמכות המקומית נבחנת על פי כתבי הטענות שבפני בית המשפט.

בסעיף 102 לכתב התביעה, נטען כי לבית משפט זה יש סמכות מקומית לדון בתובענה, וזאת "לאור הסעד המבוקש במסגרתה" ללא כל נימוק או הסבר לעניין הסמכות המקומית.

תקנה 3(א) לתקנות קובעת:

"תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים".

בענייננו, ברור כי מקום מגוריו של המבקש, הינו בירושלים, והמקום מהם הופצו המסמכים או הפירסומים המהווים את הבסיס לתביעה הינו בירושלים.