יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

רקע

בפניי תביעה כספית שעניינה תשלום תגמולי ביטוח בעקבות שריפה שפרצה בתאריך 22.06.2008 בחלקת פלחה בשדות של התובע (להלן: "התובע"), שהינו חקלאי והבעלים של אדמות ליד מושב שדי תרומות

טענות התובע

בתביעה נטען, כי במועדים הרלוונטיים לתביעה ערך התובע ביטוח חקלאי באמצעות הנתבעת 2, סוכנות הביטוח מונסיון הלית וואנו בע"מ (להלן: "הסוכנות") אצל הנתבעת 1, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"). לטענת התובע, תקופת הביטוח הייתה החל מתאריך 01.01.2008 ועד לתאריך 31.12.2008, לאחר שהפוליסה הקודמת לשנת 2007, חודשה.

בעקבות השריפה הודיע התובע לסוכנות על האירוע והיא שלחה שמאי מטעם המבטחת על מנת להעריך את הנזקים לחלקה. בהמשך, התנערו הנתבעות מהכיסוי הביטוחי וטענו, כי אין פוליסה בתוקף ולכן פטורה המבטחת מתשלום תגמולי ביטוח לתובע בגין הנזקים שנגרמו לחלקת אדמתו בעקבות אירוע השריפה. התובע טוען, כי הנתבעות נסמכות על מכתב הנושא תאריך 14.02.2008 ערוך ע"י חברת "יעקב יעקב קבלן לעבודות כבישים ותשתיות בע"מ" המורה למבטחת לבטל את הביטוח החקלאי ולזכות פוליסה אחרת בדמי הפרמיה. התובע טוען, כי מעולם לא מסר למבטחת ו/או לסוכנות הודעה בדבר ביטול הפוליסה, מכחיש כל קשר למכתב הנ"ל וטוען, כי אין לו כל זכויות בחברה הנ"ל (כבעלים או כבעל תפקיד ניהול) ואף הוא לא יודע דבר אודות פניה זו.

בתביעה זו, עותר התובע לחייב את שתי הנתבעות בתשלום פיצוי עבור הנזק שנגרם לו בעקבות השריפה, שהוערך עפ"י חוות דעת שמאית ערוכה ע"י השמאי, מר עמוס מדר, בסך של 25,235 ₪. בנוסף הוא נשא בשכ"ט שמאי בסך 1,800 ₪, ובסה"כ 27,035 ₪.

טענות המבטחת

לטענת המבטחת, בתאריך 14.02.2008 פנה התובע לסוכנות בדרישה לבטל את הפוליסה לשנת 2008 ובמקביל לזכות בדמי הפרמיה פוליסה אחרת. אי-לכך, שלחה הסוכנות למבטחת פנייה בכתב באמצעות המייל לה צירפה את דרישת התובע לביטול, והנחיה בכתב לביטול הפוליסה לביטוח חקלאי של התובע מתחילתה, דהיינו מתאריך 01.01.2008. לטענתה, כל הפוליסות של התובע אצל הסוכנות, לתקופה שבין 2007-2009, שולמו על-ידי חברת יעקב יעקב ובניו בע"מ. עוד נטען, כי בתאריך 06.07.08 פנה התובע מחדש בבקשה לקבלת הצעה לבטוח חקלאי על-פי פוליסה משנה קודמת ועד לתאריך 12/2008 וזאת בתאריך 06.07.2008.

לעניין הנזק נטען, כי הנזקים לפי חוות דעת השמאי מטעם התובע מופרכים וכי אין לייחס לה משקל רב, מאחר והיא נערכה על סמך ביקור בשטח שנערך שנה לאחר האירוע, בתאריך 20.04.2009. המבטחת צירפה חוות דעת שמאית מטעמה, ערוכה ע"י השמאי מאיר זיסרמן, לפיה מסתכמים נזקיו של התובע בסך 14,763 ₪ בלבד, כאשר מסכום זה יש לנכות ההשתתפות העצמית בסך 4,000 ₪, בהתאם לתנאי הפוליסה.

טענות הסוכנות

לטענת הסוכנות, התובע מבוטח במסגרת עיסוקו, במערך ביטוחים רחב הכולל, בין היתר, ביטוחי קבלנים, משקים, חבויות, ציוד הנדסי וביטוחי דירות ורכבים, כאשר הטיפול במערך הביטוח הנ"ל, נעשה באמצעות נציגת התובע בשם רותי בניסטי (להלן: "רותי" או "הנציגה").

הצטרפות התובע לביטוח לשנת 2008 נעשתה אף היא באמצעות הפקידה רותי, וגם הביטול של הפוליסה, עפ"י המכתב מיום 14.02.2008 נעשה אף הוא, על ידי רותי. משנתקבלה במשרדיה הודעת ביטול על ידי נציגת התובע, כאשר הוא בעל הידיעה והשליטה על פעולותיה ומי שנתן לה את ההרשאה לפעול בשמו אל מול הסוכנות, פעלה הסוכנות בהתאם לרצונו של המבוטח וביטלה את הפוליסה כמבוקש. משבוטלה הפוליסה, כאמור, הרי שאין התובע זכאי לתשלום תגמולי ביטוח בגין אירוע השריפה.

דיון והכרעה

בדיון שהתקיים בפניי העיד התובע בעצמו. מטעם המבטחת העידה גברת גבי גולן, ומטעם הסוכנות העידו הסוכן מר רובי סונסינו והפקידה, גב' טל טובה. כמו כן, נשמעה עדותו של השמאי, מר מאיר זיסרמן.

לאחר עיון בכתובים, שקילת עדויות הצדדים ובחינת שלל הראיות שהוגשו לתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, ואנמק.

ביטול חוזה על ידי צד הזכאי לבטלו מהווה פעולה משפטית קונסטיטוטיבית. אף שהיא מבוצעת על ידי צד אחד, היא קובעת בעת ובעונה אחת את זכויותיהם וחובותיהם של שני הצדדים. משמעות ביטול החוזה היא שחרור שני הצדדים מחובתם להוסיף ולבצע את חיוביהם החוזיים בעתיד. "לאחר הביטול חופשי הנפגע (אך גם המפר) להתקשרויות חדשות חלופיות" (שלו, דיני חוזים, מהד' 2, עמ' 545). הכלל הרגיל הוא, כי על שימוש בברירת ביטול החוזה חל עקרון הסופיות, ומכאן, שנפגע אשר בחר לבטל חוזה והיה רשאי לעשות כן והודיע על כך לצד השני, לא יוכל לחזור בו במטרה להחיות את החוזה (ע"א 557/75 אגקי נ' כהן, פד"י ל (2) 64, 72; ע"א 353/72 רוטמן נ' וולקון, פד"י כז (2) 131, 134).

אכן, "הפעלתה של ברירת הביטול הינה פעולה חד צדדית, אולם משבוצעה היא חורצת את זכויותיהם וחובותיהם של שני הצדדים והמתקשר שהפעיל את ברירת הביטול שוב אינו יכול לחזור בו" (ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים, שם בעמוד 717). כל זאת, מקום שהצד השני לא הסכים לחזרה מביטול (ע"א 701/88 שיף נ' עזבון גינדי, פד"י מה (5) 759,744). עקרון סופיות הביטול נועד לשחרר את הצדדים מחיוביהם החוזיים בעתיד, וליצור וודאות ובטחון משפטי המאפשר לצדדים לחוזה "לצאת לחיים חדשים" מתוך הנחה משותפת, כי החוזה לו היו הצדדים שותפים עבר מן העולם ולא יקום עוד לתחייה וכי פתוחה בפניהם הדרך לכלכל את צעדיהם בהתאם להנחה זו. סופיות הביטול הינה חיונית לצורך יצירת שוויון בין הצדדים ומניעת יתרון בלתי הוגן למי שביטל את החוזה על חשבון הצד השני. שאחרת, הראשון עשוי לבטל את ההסכם, להמתין על הגדר ולשקול האם ומתי ידבק בביטול או האם ומתי יחזור בו מהביטול בהתחשב בתנאי השוק ונתונים אחרים, ואילו השני יישאר שרוי במצב של אי-ודאות לגבי עתידו הכלכלי והמשפטי של החוזה שבוטל, ויתקשה לתכנן את צעדיו לעתיד (ראו: ע"א 8972/00 ארזה שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, (פורסם במאגרים, ניתן ביום 19.05.2003), והאזכורים שם).

עקרון סופיות הביטול מניח כי הודעת הביטול, בהיותה פעולה משפטית, נעשתה מתוך רצון חופשי בלא פגם. כשם ששלב ההתקשרות החוזית מושתת על רעיון האוטונומיה של הרצון החופשי של שני הצדדים, כך נדרש כי ברירת הביטול של החוזה תיעשה מתוך רצון חופשי של המבטל. פגם ברצון חופשי זה עשוי לפגוע בתוקפו המשפטי של הביטול.

על פעולת הביטול, בהיותה פעולה משפטית שאינה בבחינת חוזה, חל סעיף 61 (ב) לחוק החוזים. סעיף זה קובע, כי "הוראות חוק זה יחולו ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה.." יוצא מכך, כי כשם שפגם בהתקשרות חוזית מאפשר ביטול, כך גם שימוש בברירת ביטול חוזה עקב הטעייה, עושק או כפייה, מאפשר בתנאים מסוימים חזרה מהביטול. אם נעשה שימוש בברירת הביטול עקב טעות שלא נגרמה על ידי הצד האחר, קיימת אפשרות כי בית המשפט יתיר חזרה ממנה מכוח שיקול הדעת הנתון לו בשינויים המתחייבים מכוח סעיף 14(ב) לחוק החוזים. בענייננו, הטענה בה אוחז התובע, הינה כי הוא לא מסר הודעת ביטול וכי הודעת הביטול שנטען כי נמסרה לנתבעות כלל לא נמסרה על ידו או בהרשאה ממנו.