פסק דין
1.ענייננו בתביעה כספית על סך 5,000 ₪ בגין כך שבחודש מרץ 2005 עמד התובע בתחנת האוטובוס של הנתבעת, במצפה, ביציאה מטבריה, המתין לאוטובוס של הנתבעת של שעה 07.40, כדי לנסוע לנצרת ולהתייצב בדיון שקבוע לו בבית המשפט שם.
2.הוא המתין לטענתו המתנה ממושכת, אך האוטובוס לא הגיע. הוא לקח אוטובוס אחר לצומת גולני, ומשם לקח מונית ספיישל, עד שהגיע לבית משפט בנצרת, באיחור.
3.הוא תובע את נזקיו, ופיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו לטענתו.
4.טענתו של התובע, היא כי האוטובוס של שעה 07.40, בקו 431, לא עבר בתחנת מצפה, למרות שהמדובר בתחנת אוטובוס הממוקמת בכביש הראשי ביציאה מטבריה, אלא עבר בתוך השיכונים של טבריה, ויצא מצומת פוריה, אחרי תחנת האוטובוס של מצפה, וכך הוא פספס את אותו אוטובוס.
5.התובע טוען כי בלוח הזמנים של אגד, לא מצוינת העובדה כי האוטובוס של 431 נכנס לשיכונים של טבריה, ולכן לשיטתו האוטובוס היה חייב לעבור בתחנת מצפה, בה הוא עמד ביום האירוע, ומשלא עבר משם, הפרה בכך הנתבעת לטענתו את חובותיה כלפיו.
6.הנתבעת טוענת כי התובע הגיש את תביעתו בשיהוי רב של 5 שנים, ללא כל הסבר, ומנע מהנתבעת לברר את העובדות, או לזמן את האנשים המעורבים, כמו נהגי האוטובוס וסדרנים, שהיו בתפקידים ביום האירוע.
7.הנתבעת טוענת כי אין כל בסיס לטענותיו של התובע באשר לכך שאסור לאוטובוס בקו 431 להיכנס לשיכונים, ומשם להמשיך לצומת פוריה, וכי זה מסלול הנסיעה של אותו קו שאושר לנתבעת על ידי המפקח על התעבורה במשרד התחבורה, שקבע כי קו 431 נכנס לשיכונים בטבריה לצורך מתן שירות הולם לתושבים עד שעה 08.00 בבוקר, ומאותה שעה האוטובוסים נוסעים דרך מצפה, שבנדון. זו התשובה שניתנה לתובע גם בפנייתו אליה עוד במרץ 2005.
8.הנתבעת טוענת כי לא הפרה כל חובה כלפי התובע, לא התרשלה כלפיו, ואינה חייבת לפצותו בגין כל נזק.
9.הנתבעת טוענת כי בפנייתו הראשונה אליה, דרש התובע להגיש תביעה ייצוגית על סך 5,000,000 ₪, לאחר מכן הפחית את הפיצוי הנדרש ל-30,000 ₪, משם ירד ל-20,000 ₪, במכתבי הדרישה השונים שהוא שלח, ולבסוף הגיש את תביעתו הנדונה על סכום של 5,000 ₪. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה, ולחייב את התובע בהוצאות.
10.דין התביעה להידחות ממספר טעמים:
א.בלוח הזמנים שצירף התובע לכתב התביעה צוינו תחנות ההורדה העיקריות בלבד, שם צוין שיש תחנה בטבריה, ללא כל פירוט, לא במצפה ולא בשיכונים, כך שלא הוכחה טענתו של התובע כי היה על האוטובוס 431 לעבור בכל מקרה מתחנת מצפה.
ב.בעניין זה אני מקבלת את עמדתה של הנתבעת לפיה, ההנחיות שנקבעו על ידי המפקח על התעבורה במשרד התחבורה, אשר בהם נקבעים מסלולי הנסיעה של האוטובוס ברשיון הקו המאושר, היו כי עד שעה 08.00 בכניסה לשיכונים בטבריה, כדי לתת מענה הולם לתושבים שם, ומאותה שעה והלאה, האוטובוס יעבור בתחנת מצפה.
ג.התובע לא הוכיח כי הנתבעת התרשלה כלפיו, לא הוכיח כי היא הפרה את תנאי הרישיון שהוענק לה על ידי משרד התחבורה, ולא הוכיח כי הוא זכאי לכל פיצוי מהנתבעת.
ד.התובע לא הוכיח כל נזק בעקבות התעכבותו באותו יום, מלהגיע לדיון הקבוע בנצרת.
ה.התובע יכל בקלות להתקשר מהטלפון הסלולארי למרכז השירות אשר מספרו מצוין על אותו לוח זמנים שהיה בידיו של התובע באותו יום האירוע, ולברר במדויק את מועדי הנסיעה ואת תחנות האיסוף, אך הוא לא עשה כן, והסתפק בלוח זמנים חלקי ובלתי מפורט, וטען כי על סמך אותו לוח זמנים, הייתה חובה על אותו אוטובוס לעמוד בתחנת מצפה, למרות שהדבר לא צוין כלל באותו לוח זמנים.
11.מכל הטעמים דלעיל, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 400 ₪.
המזכירות תשלח עותק פסק דין זה לצדדים.
ניתן היום, ה' כסלו תשע"א, 12 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.