ינושבסקי א. הנדסה ובניין בע"מ נ' סיגמה אולדריץ' ישראל בע"מ

פסק דין

לפניי בקשה לאישור פסק בוררות תוך תיקונו, בהתאם לסעיף 22(ד) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק").

במקרה שלפניי, המבקשת והמשיבה כרתו ביניהם חוזה (בפברואר 2008), לפיו הקימה המבקשת, חברה קבלנית, מפעל תרופות עבור המשיבה. לאחר שהתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים בהם לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות, נוהלו ביניהם, בהסכמה ובהתאם להוראות החוזה, הליכי בוררות בפני המהנדס מר אבי כץ.

פסק הבוררות ניתן ביום 23.12.10. לדעתה של המבקשת, בפסק האמור נפלו טעויות אשר לדעתה הינן בגדר של "טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה...וכיוצא באלה", כלשונו של סעיף 22(א) לחוק, ולפי הוראות סעיף 22 האמור, ניתן לבקש את תיקונן תוך כדי וכחלק מבקשה המוגשת לבית המשפט לאישורו של הפסק בכללותו.

לפי סעיף 22 הנ"ל, בפני בעל דין המעוניין לבקש תיקונים בפסק בוררות, עומדים שני מסלולים אפשריים לאחר מתן הפסק: הגשת בקשה לבורר עצמו לפי סעיף 22(א), לתיקון הליקויים המפורטים בסעיפים 22(א)(1) - (4), או, לחילופין, הגשת בקשה לבית המשפט לפי סעיף 22(ד), כחלק מבקשה לאישור הפסק, לתיקון הליקויים המפורטים בסעיפים 22(א)(1)-(2) לחוק (ברם לא לתיקון הליקויים המנויים בסעיפים 22(א)(3)-(4) (השמטה מפסק ההבורר של הוראות בדבר ריבית והוצאות), אשר אינם ניתנים לתיקון על ידי בית המשפט במסגרת בקשה לאישור הפסק). להלן הוראות סעיף 22 במלואן:

(א)הבורר רשאי, על פי פניית בעל-דין ולאחר שניתנה לבעלי-הדין האחרים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק הבוררות, אם היה לקוי באחד מאלה:

(1)נפלה בפסק טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה;

(2)הפסק לקוי בענין שאינו נוגע לגוף הסכסוך;

(3)אין בפסק הוראה בדבר תשלום ריבית;

(4)אין בפסק הוראה בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך-דין.

(ב)לא ייזקק הבורר לפניה לפי סעיף קטן (א)(3) או (4) שהובאה לפניו כעבור שלושים יום מיום מתן פסק הבוררות, אם ניתן בפני הפונה, או מהיום שנמסר לפונה העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו.

(ג)הבורר יחליט בפניה לפי סעיף זה תוך שלושים יום מהיום שנמסרה לבעלי-הדין האחרים הודעה עליה.

(ד)ליקויים כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (2) רשאי בית המשפט לתקנם תוך כדי דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו, אף אם לא היתה פניה לבורר או שהיתה פניה והבורר לא החליט בה.

ככל שמוגשת הבקשה לתיקון טעויות לבית המשפט, הרי שמדובר בהליך אשר מנוגדת עקרונית למדיניות-העל של חוק הבוררות לצמצום במעורבותו של בית המשפט בפסקי בוררות; ובניגוד להלכה ששלטה בעבר, אף "טעות על פני הפסק" כבר אינה יוצרת עילה לביטול או שינוי בפסק, והיא אינה כלולה בעילות לביטול פסק בורר שבסעיף 24 לחוק. אי לכך, הביעו בתי המשפט את דעתם לא אחת, כי יקפידו הקפדה מירבית בבואם לדון בבקשה לתיקון טעויות לפי סעיף 22 לחוק, שלא להיענות לבקשה ולא להתערב במסקנות הבורר אלא אם כן אכן מדובר בטעות "טכנית" בלבד, אשר אינה נוגעת למהות הפסק, כגון, טענות באשר לדרך שבה הפעיל הבורר את שיקול דעתו, או באשר לשיטות המקצועיות שבחר ליישם בדרך לגיבוש המסקנות המשתקפות בפסק.

המתווה הנורמטיבי הרלוונטי פורט היטב ברע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529, בעמ' 542 - 543:

ראוי לזכור, ואף לחזור ולשנן, כי מטרתו של מוסד הבוררות היא להוות "תחליף לבית-המשפט ולא מבוא אליו" (ראו ע"א 347/65 ניירות ערך והשקעות בע"מ נ' "ישנומט" בע"מ, בעמ' 474). אכן, גישתם העקבית של בתי-המשפט הייתה והינה כי ההתערבות בפסקי בוררות ראוי לה שתיעשה במשורה תוך מתן פירוש מצמצם ודווקני לעילות ההתערבות הקבועות בחוק. ביסוד גישה זו עומד הרצון לחזק את מעמדו של פסק הבוררות כהכרעה סופית ומחייבת ולעודד בכך את המגמה של העברת סכסוכים לבוררות. אותה גישה עצמה היא שעמדה לנגד עיני המחוקק עת בחר שלא לכלול בחוק הבוררות את עילת הביטול בגין "טעות על פני הפסק", עילה שמצינו בפקודת הבוררות שקדמה לחוק (ראו ע"א 209/70 חביבאללה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות, בעמ' 111). על-פי גישה מצמצמת זו, מקפיד בית-המשפט לשמור על האוטונומיה של מוסד הבוררות ועל עצמאות קביעותיו. אין בית-המשפט שם עצמו כערכאת ערעור על פסקי בוררות, והעילות להתערבותו בהם מתאפיינות בבדיקת תקינות הליך הבוררות, ולא בבחינה מהותית של תוצאותיו (ראו רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, בעמ' 518).

ברוח זו על בית-המשפט להפעיל גם את הסמכות לתקן ליקויים המסורה לו על-פי סעיף 22 לחוק הבוררות, שאם לא כן, נימצא מכניסים בדלתו של סעיף 22 את העילה של "טעות על פני הפסק" אף שזו הוצאה מעילות ההתערבות שבסעיף 24 לחוק הבוררות. הילוכו של בית-המשפט בהפעילו את סמכות התיקון המסורה לו בסעיף 22 לחוק הבוררות צריך אפוא שיהא זהיר, מצומצם ומוקפד, ועליו להימנע מהפעילה אם לא השתכנע כי אכן מדובר בליקוי מן הסוג הטכני כגון טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה או טעות חישוב.

סיכומם של דברים – הדגש לעניין תיקון ליקויים על-פי סעיף 22 לחוק הבוררות הוא על סיווג הטעות שאת תיקונה מבקשים, והעובדה שהתקיים הליך מקדים בפני הבורר בקשר לאותו תיקון אינה שוללת את סמכותו של בית-המשפט להורות עליו. עם זאת על בית-המשפט להקפיד מאוד בהפעילו את סמכות התיקון המסורה לו, כאמור בסעיף 22 לחוק הבוררות. עליו לצמצם עצמו אך ורק לתיקון של אותם ליקויים טכניים המנויים בסעיף, ואל לו לגלוש לתיקון טעויות שבמהות.

ראה, גם, דנ"א 821/05 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה האזורית תל-מונד (פורסם במאגרים, מיום 5.5.05), שם חזר ואישר בית המשפט את גישתו הדווקנית והזהירה בהפעלת הסמכות שבסעיף 22 לחוק.

אמנם, כפי שמציין בית המשפט ברעא 1285/05 אלון כהן בע"מ נ' פרומודקס בע"מ (פורסם במאגרים, מיום 14.5.06), קיימות בפסיקה גישות שונות ליישומו של סעיף 22: