החלטה
1.התנגדות לביצוע שיקים בסך כולל של כ-75,000 ₪, אשר נמשכו מחשבון המבקשת לפקודת המשיבה ואשר זמני פירעונם במועדים שבין חודש מרץ 2005 לחודש אוקטובר 2005, וכן בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.
החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים בבקשות במעמד הצדדים במסגרתו נחקרה המבקשת על תצהיריה.
מטעם המבקשת הוגש גם תצהירו של בעלה, אולם זה לא התייצב לחקירה ולפיכך, לא יינתן משקל לאמור בתצהיר זה.
טענתה המרכזית של המבקשת הינה כי השיקים אינם חתומים על ידה וחתימתה על גביהם זויפה. המבקשת טוענת כי לא ידעה כלל על קיומם של השיקים, אשר הוצגו רק 6 שנים לאחר מועד פירעונם ושנים לאחר שחשבון הבנק הנמשך היה ללא כיסוי ולא פעיל כלל.
לגרסת המבקשת, המדובר בחשבון בנק אשר נפתח על ידה על שמה לצורך קבלת כספי תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי עבור בנה הלוקה בנפשו ולאחר שחדל מקבלת הגמלה פסקה מעשיית שימוש כלשהו בחשבון.
המבקשת טוענת כי מעולם לא קיבלה הודעת חילול באשר לשיקים, ולאחר בירור שערכה עם מי שהיה בעלה באותם זמנים (וכיום גרושה) התברר כי הוא זה אשר נתן את השיקים להבטחת חובותיו אל מול המשיבה, עוד בשנת 2005, ואף הצהיר בפניה כי אכן עשה כן ללא ידיעתה או הרשאתה. עוד טען בפניה הגרוש שלה כי שילם זה מכבר את כל החוב ולא ברור מדוע מוגשים השיקים כעת, 6 שנים לאחר מועד פרעונם.
המבקשת אף מלינה על כך שמעולם לא פנו אליה לאימות הרשאתה למסירת השיקים, שכן אלה נמסרו במסגרת יחסים עסקית בין בעלה לשעבר של המבקשת לבין המשיבה, אשר סיפקה כפי הנראה סחורה לעסק של חנות פירות וירקות שהיתה בניהולו הבלעדי, ואשר בו לא היתה למבקשת כל דריסת רגל.
2.אשר להארכת המועד, טוענת המבקשת כי בתקופה הרלבנטית בה נדרשה עפ"י הדין להגשת ההתנגדות, היתה מצויה בעיצומו של הליך גירושין קשה מנשוא, במסגרתו מלבד התחושה כי חרב עליה עולמה, הרי שהחלה מתבררת לה התמונה העגומה לפיה הותיר אותה בעלה לשעבר חסרת כל, מטופלת בשני קטינים כשהאחד לוקה בנפשו, ללא תשלום מזונות ושקועה בחובות שיצר.
המבקשת ציינה כי משך כל חייה היתה עקרת בית, שנים ללא בעלות בחשבון כלשהו, אף לא במשותף עם בעלה, ולא נדרשה כלל להתנהלות כספית כלשהי, שכן בעלה היה המפרנס ובעל הדעה בבית באשר לכל עניין כספי ("אני לא ניהלתי כספים ולא כלום, הוא היה מנהל את הכל בבית, כל מה ששאלתי אותו הוא אמר לי זה לא עניין שלך אל תתערבי בעניינים שלי", "תמיד קיבלתי במזומן ביד כסף לעשות קניות" – עמ' 2 לפרוט').
בתשובתה לתגובת המשיבה, אשר נמסרה בפתח הדיון בבקשות, טענה המבקשת כי לא קיבלה את האזהרה כלל וכי רק בחודש אוגוסט 2012, כאשר הגיעו מעקלים לביתה הבינה כי ישנו חוב כלשהו בהוצאה לפועל שלא ידעה את טיבו ומאחר ונאמר לה כי המדובר במשיבה הבינה כי העניין קשור לבעלה לשעבר.
לטענת המבקשת, על מנת לפתור את הבעיה פנתה בבקשה ללשכת ההוצל"פ לעיכוב הליכים ואף לאחר שהביאה הדבר לידיעת בעלה דאז, הוכנס סעיף בהסכם הגירושין בין המבקשת לבעלה ולפיו מתחייב הוא לשאת בחובות הרשומים על המבקשת, לרבות חובות למשיבה.
אולם, לדאבונה כי רב, ביום 28.11.12 שבו מעקלים לבית המבקשת לביצוע הוצאת מטלטלין, או אז נתחוור לה כי העניין איננו מטופל ע"י בעלה כפי שהתחייב.
המבקשת העידה בחקירתה כי רק לאחר שנאמר לה בלשכת ההוצאה לפועל כי עליה להסתייע בשירותי עו"ד, פנתה לקבלת ייצוגו של בא כוחה אשר לאחר בירור הסביר לה את מצב הדברים לאשורו, לרבות העובדה כי המדובר בשיקים החתומים על ידה לכאורה:
"אני בכלל לא ידעתי מה זה, מה זה הצ'קים כלום לא ידעתי, עד שהגעתי להוצל"פ ואמרו לי שיש לי תיק ואמרו לי שאני חייבת עו"ד והלכתי לעו"ד ועד שבא העו"ד ועשה ייפוי כוח וראה מה זה." (עמ' 1 לפרוט' ש' 23-25)
"ש. מתי נודע לך לראשונה שהצ'קים האלה חזרו?
ת. כשהלכתי לעו"ד. אמרתי לו שיסביר לי על מה כל ההוצאה לפועל, נתתי לו ייפוי כוח והוא הוציא אותם." (עמ' 4 לפרוט' ש' 9-10)
"ש. כאשר קיבלת את האזהרה באפריל 2012, או באוגוסט 2012 שלפי דברייך נודע לך על התיק, ניגשת לבנק לבדוק מה זה הצ'קים האלה?
ת. לא, לא ידעתי בכלל שזה צ'קים. כשנודע לי בהוצל"פ, לא ידעתי שזה צ'קים בכלל, כשאלתי אותו הוא גם אמר לי שהוא לא יודע מה זה. עד שהלכתי לעו"ד והוא הוציא את זה." (עמ' 7 לפרוט' ש' 1-4)
3.כאמור, טענה המבקשת בתשובתה כי האזהרה כלל נתקבלה אצלה. לעניין זה, טענה המשיבה כי עפ"י אישור המסירה ותצהיר המוסר המדובר בסירוב המבקשת לקבל.