פסק דין
הגב' חיה הרר ז"ל, (להלן: "המנוחה"), התקשרה בהסכם מיום 25.5.2000 עם חברת מגדלי הזהב בע"מ, כשמה אז, ובשמה היום בית בלב בע"מ, (להלן: "החברה"), על פיו בכפוף לתשלום הסכום של 560,000 ₪, (להלן: "הפיקדון"), ניתנה לה זכות השימוש להתגורר ביחידת דיור בבניין המצוי ברחוב פינסקר 6 פ"ח תקווה, למשך כל חייה, כנגד תשלום דמי שכירות, הכול כמפורט בהסכם, (להלן: "ההסכם").
המנוחה נפטרה בשנת 2007, שאז פנו יורשיה, לחברה לקבלת יתרת הפיקדון וסורבו.
לאור הסירוב הוגשה תביעה זו, במסגרתה נשמעו עדים והוגשו סיכומים. לאחר קבלת סיכומי התובעים, הוגשה בקשה להוספת ראייה, לה נעתרתי, והצדדים הגישו סיכומיהם. פסק דיני זה ניתן לאחר שמיעת הראיות וקבלת סיכומי הצדדים.
טענות התובעים:
התובעים טוענים, כי בהתאם להוראות ההסכם, סעיף 6.1.2.2., לאחר פטירת הדייר, החברה חייבת בהשבת סכום הפיקדון בניכוי 2.5% לכל שנה בה התגורר הדייר במעון, ולפיכך, על הנתבעת להשיב לתובעים את הסכום של 455,840 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.
התובעים טוענים כי על פי הוראות ההסכם, ההתקשרות של המנוחה הייתה עם הנתבעת, והיא שהתחייבה להשיב את הפיקדון.
טענות הנתבעת:
הנתבעת טוענת, כי במסגרת ההסכם, ניתנה הסכמת המנוחה, ומשכך יורשיה שלאחריה, להמחאת כל חיוב שיש לחברה לטובת המנוחה ו/או יורשיה, לחברת מגדלי יוסף לוי ובניו בע"מ, (להלן: "חברת לוי").
על פי הטענה, מהות ההתקשרות הייתה, כי החברה משמשת כמפעילה של המעון בלבד, וכי בעליו של המעון הינו חברת לוי, ולכן חברת לוי היא שאחראית להחזיר את סכומי הפיקדון לתובעים.
עוד נטען, כי המנוחה חתמה על הסכמתה להמחאת החוב לחברת לוי, וכי בשנת 2002 הסתיימה ההתקשרות בין החברה לבין חברת לוי, ומשכך יצאה החברה מהמעון והפסיקה את עבודתה בו.
החברה טוענת, כי לאחר החתימה על הסכם הפירוד, תמו כל התחייבויותיה והועברו בשלמותן לחברת לוי, בידיעת ובהסכמת המנוחה.
החברה טוענת, כי לאור זאת, המנוחה, יחד עם אחרים, פנו לביהמ"ש במסגרת הליכי הכינוס שנוהלו כנגד חברת לוי בתביעה להורות לביהמ"ש להיכר בחובותיה כלפיהם, ולכן היא הנותנת כי המנוחה הייתה מודעת להמחאת החוב והסכימה לה, וכי לא נותר כל חיוב לחברה כלפי התובעים.
טענות התובעים בתשובה:
התובעים טוענים, בתשובה, כי חברת לוי הייתה ערבה להתחייבויות החברה, וכי לא ניתן לקרוא בהסכם כי החברה המחתה את זכויותיה. עוד נטען כי לא נמסרה כל הודעה בדבר המחאת החובות, הדבר נעשה בלא הסכמת המנוחה ובלא ידיעתה.
עוד נטען, כי החברה התרשלה רשלנות רבתי בשמירה על בטוחות שנמסרו להבטחת הפיקדונות, ולמעשה לאחר שסיימה את ההתקשרות עם חברת לוי, מסרה לידי חברת לוי את הבטוחות בלא שדאגה להבטיח את זכויות הדיירים וביניהם המנוחה.
דיון:
העדויות;
מטעם התובעים העידה הגב' ינאי, שהסבירה, כי ההתקשרות עם החברה נבעה מרצונה של המנוחה, להתגורר בדיור מוגן ובטוח, והמנוחה ובתה שלוותה אותה בתהליך קבלת ההחלטה, הבינו שהן מתקשרות עם חברה תחת מטריית קופ"ח מכבי.
הגב' ינאי העידה כי לא ידעה, לא הוסבר, ולא כך הובן ההסכם, שהחברה זכאית להפסיק את התחייבויותיה על פי ההסכם ולהעבירן לחברת לוי.