יישום הלכת השנים האבודות

התביעה היא על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או "החוק"), הוגשה ע"י יורשיה ועיזבונה של המנוחה יונית לוי ז"ל (להלן: "התובעים") נגד אחותה של המנוחה (להלן: "נתבעת 1") ונגד "שירביט חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "נתבעת 2").

רקע

יונית לוי ז"ל, ילידת 13.1.1982, קיפחה את חייה בתאונה מחרידה אשר אירעה ביום 23.10.04, בהיותה כבת 23. התאונה אירעה בפתח בית המשפחה, בעת שאחות המנוחה, היא הנתבעת 1, נסעה לאחור ברכב המשפחתי מבלי לשים לב שהמנוחה מנסה להיכנס לרכב מהדלת האחורית, וכך מחצה אותה למוות.

מסגרת התביעה

התביעה  היא לפיצויים בגין תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים.

אין מחלוקת בנושא החבות,  הדיון מתמקד בגובה הנזק.

במסגרת הסדר דיוני  שנערך על ידי הצדדים ואשר אושר על ידי בית המשפט ביום 4.1.06, נתחמה המחלוקת לשאלות הבאות:

א.     האם ההלכה אשר נקבעה בע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486 (להלן: " הלכת אטינגר" או " פסק דין אטינגר"), חלה גם על תובענות המתבררות על פי חוק הפיצויים?

ב.     כיצד יש לחשב את שיעור הנזק על פי הלכת אטינגר?

ג.       מהו שיעור הפיצוי לו זכאים התובעים בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים) על פי חוק הפיצויים?

ד.      מהו שיעור הפיצוי לו זכאים התובעים בגין הוצאות קבורה, אבל ומצבה?

כן הוסכם כי הצדדים יגישו מסמכים (המפורטים בהודעה על צירוף מוצגים)   שיתקבלו כמוצגים ללא צורך בחקירת עורכיהם, ויהיו רשאים לצרף לסיכומיהם פרסומים רשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ביחס לנתוני ההכנסות וההוצאות של משפחות בישראל.

הוסכם עוד כי מכל סכום שיפסק יש לנכות תשלום תכוף בסך של 50,000 ש"ח ששולם לתובעים ביום 11.8.05.

תוך כדי הכנת הסיכומים יצאו תחת ידו של ביהמ"ש העליון מספר הלכות אשר קבעו כדלקמן:

א)     הלכת השנים האבודות (הלכת אטינגר ) חלה גם על תביעות על פי חוק הפיצויים (ע"א 8022/00; 8156/00 רז נ. צור , פס"ד מיום 19/3/06), ותחולתה רטרוספקטבית גם על תיקים תלויים ועומדים (רע"א 8925/04 סולל בונה נ. עז' עבד אלחמיד תק-על 2006 (1), 2609 (2006).

ב)     אם אין לניזוק תלויים יש לפסוק לו פיצוי על פי שיעור גלובאלי של 30% (ע"א 10990/05; 11214/05 פינץ ואח' נ. הראל חב' לביטוח פס"ד מיום 11/4/06).

נותרו אם כן מחלוקת בעניינים הבאים:

כושר ההשתכרות - לטענת התובעים שיש לקבוע את כושר השתכרותה הפוטנציאלי של המנוחה כעומד על שילוש השכר הממוצע במשק ולחשבו  עד לגיל 70.

הנתבעים טוענים כי יש לפסוק את הפיצוי על פי השכר הממוצע במשק ועד לגיל 67.

הוצאות קבורה ואבל - לטענת התובעים יש לפצותם בגין הוצאות קבורה - המצבה, וכן הוצאות אבל הכוללות הוצאות "שבעה" ואזכרה במלאת שלושים לפטירת המנוחה.

הנתבעת חולקת על חבותה בתשלום עבור הוצאות בגין השבעה והאזכרה.

כאב וסבל