יחיה נ' שירותי בריאות כללית ואח'

החלטה

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. הבקשה הוגשה על ידי שירותי בראיות כללית ודקלה חברה לביטוח בע"מ (להלן- "המבקשות") ביום 12.5.2013.

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

לטענת המבקשות, בין המבקשת 1 לבין מוחמד סעיד יחיא (להלן- "המשיב") קיימים יחסי עובד מעביד, שכן המשיב מועסק אצלה כרופא מאז שנת 1990. כאשר המבקש חבר מזה שנים רבות בתוכנית שב"ן של המבקשת 1 המופעלת מכוח הוראות סעיף 10 לחוק בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994 (להלן- "חוק ביטוח בריאות"). במועד כלשהו הצטרף המשיב לתוכנית נוספת - תוכנית ביטוח מושלם לעובד. ומאז היה חבר בשתי התוכניות. ודוק- מדובר בפוליסת בריאות המוצעת לעובדיה של המבקשת 1, משכך בעת שדורש המבקש השבת כספים ששולמו במסגרת התוכנית האמורה, הרי שהסמכות העניינית נתונה לבית הדין האזורי לעבודה. זאת בשים לב להוראות סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות. עוד נטען כי נוכח כך שיש להורות על דיון בתביעה כנגד המבקשת 1 בבית הדין האזורי לעבודה הרי שלא ראוי לדון בתביעה כנגד המבקשת 2 בבית המשפט דנן אלא שהדיון כנגד 2 המבקשות יתקיים בבית הדין לענייני עבודה במאוחד.

לטענת המשיב, ככל ובית המשפט ימצא כי אכן יש בטענות המבקשות טעם מוצדק הרי שאין זה ראוי להורות על דחיית התביעה אלא יש להורות על העברת הדיון לבית הדין לעבודה. עוד טוען המשיב, לגופו של עניין, כי לטענתו דין הבקשה להידחות. שהרי, המבקשת 1 ביטחה את המשיב בביטוח בריאות במסגרת תוכנית "כללית מושלם" תמורת תשלומים חודשיים שוטפים והמבקשת 2 היא חברת הביטוח את הפעילה בשם המבקשת 1 את תוכנית "כללית מושלם" עד אשר שונה החוק. עם השינוי האמור היה על המבקשות לוודא שאין "ביצוע תשלום כפול" בגין אותה תוכנית. עוד נטען כי התביעה עוסקת במחלוקת הנובעת מנושא ביטוחי "נטו" ומשכך יש לבית המשפט דנן סמכות לדון בתביעה חלף בית הדין לעבודה.

העובדות בתמצית הינן:

מהעובדות העולות מכתב התביעה עולה כי המשיב היה מבוטח בתוכנית ביטוח אצל המבקשות מאז תחילת עבודתו אצל המבקשת 1 בשנת 1990. כאשר לפני כשנה גילה שהוא משלם בעבור שתי תוכניות ביטוח לתקופה שבין 1998 - 2011. בירור העלה כי לטענת המבקשות עסקינן בתוכניות ביטוח נפרדות ולכן אין הוא זכאי להחזר תשלומים ששילם בכפל. המשיב טוען שבשנת 1998 קיבלת הצעת ביטוח בה נכתב: "למבוטחי כללית משלים: הצטרפותי והצטרפות הרשומים לעיל מהווה הוראה לביטול פוליסת "כללית משלים" בדקלה חברה לביטוח בע"מ." ואולם לטענת המשיב מדובר בהטעיה והתנהגות בחוסר תום לב. אציין כי בכתב התביעה פירט המשיב רשימת הפרות רבות שאירוע מצד המבקשות, בין היתר ניתן לראות כי נטען להפרת חובה חקוקה, רשלנות, הפרת חוזרי המפקח על הביטוח, הפרת חוק החוזים ועוד.

דיון:

לאחר ששקלתי טענות הצדדים הנני סבורה כי דין הבקשה להתקבל, באופן הבא.

הלכה פסוקה היא כי היה וקיימת אפשרות, אף הקלושה ביותר, שבעל דין יזכה בתביעתו ובסעד המבוקש כנגד בעל הדין היריב, על פי העובדות המהוות את עילת התובענה, די בכך בכדי שהתביעה לא תמחק. (ראה לעניין זה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי עמ' 138 מהדורה שביעית, 2003).

כבר נפסק לא אחת "כי המדיניות השיפוטית הנוהגת נוקטת משנה זהירות בסילוק תביעה על הסף, על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות (ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151, 155 - 156; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724 - 725; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668, 671 - 672; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 166 - 168 (מהדורה שביעית, 2007); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה 641 - 642 (מהדורה 15, 2007); זוסמן, בעמ' 384, 387); על כן, במקרים בהם עשוי התובע לזכות בסעד אם יוכיח את העובדות להן הוא טוען, ואפילו יהא עליו לתקן לשם כך את כתב תביעתו – ולעתים יכול בית המשפט להביע דעתו בהקשר אחרון זה – אין למהר לסלק את התביעה על הסף (ראו גורן, שם; זוסמן, בעמ' 392 - 393). אטעים גם כאן, כי טרדה ונזק הנגרמים לבעל דין שכנגד ניתנים במידה רבה לתיקון בפסיקת הוצאות" (ראה רעא  8263/08 אריאל שגיא נ' אנטוני רוט ובניו בע"מ, פורסם בנבו [2008]).

אשר על כן, בשלב זה בו נדרש בית המשפט להכריע בבקשה לסילוק התביעה על הסף, יש לבחון האם, על בסיס הנטען והמפורט בכתב התביעה, על פניו ומבלי לשמוע ראיות כלל, יש אכן מקום למחוק את התביעה. רק אם ימצא כי אין לתובע סיכוי ולו הקלוש ביותר, לקבל סעד כנגד המבקש, מן הדין יהא לסלק את התביעה על הסף. מעיון בכתב התביעה הרי שאין בידי לקבוע כבר בשלב מקדמי זה כי אין למשיב הסיכוי ולו הקלוש ביותר לזכות בתביעתו, כולה או חלקה.

באשר לטענת הסמכות העניינית, למעשה, דעתי הינה כדעת המבקשות, עיון בטענות המועלות בכתב התביעה מעלה כי עסקינן בתביעה לתשלום כספים ששולמו על ידי המשיב לתוכנית השב"ן, וכנוסח כתב התביעה תשלומים אשר שולמו בכפל תחת ביטוח כללית מושלם. אכן סע' 54(ב) בחוק ביטוח בריאות מורה: "לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה, או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות." החוק למעשה קובע סמכות שיפוט ייחודית לבית הדין לעבודה בענייני תביעות של מבוטחים כנגד קופות חולים, למעט בתביעות נזיקין. בענייננו, אין מדובר בתביעה נזיקית אלא בתביעה כספית שעניינה נושא התשלום שנגבה מהמשיב על ידי המבקשות. לכן הדין עם המבקשות הטוענות להעדר סמכות עניינית לבית משפט זה. שהרי כאמור בית הדין לענייני עבודה הוא שהוסמך לדון בתביעות הנוגעות למערך הזכויות והחובות הצומח למבוטח של קופת חולים על פי החוק. (ר' הפסיקה שהובאה על ידי המבקשות וכן ת"ק (ק"ג) 9427-11-11 כללית מושלם קופ"ח נ' אבי טל, ניתנה ביום 22.12.2011, פורסמה במאגרים המשפטיים; תא"מ (נצ') 7722-05-09 כריים נ' שירותי בריאות כללית מושלם, ניתנה ביום 5.7.2009, פורסמה במאגרים המשפטיים; תא"מ (ב"ש) 3607-01-13 אסתר כהן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, ניתנה ביום 13.3.2013, פורסמה במאגרים המשפטיים).

לאור האמור לעיל מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי על פי סע' 79(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 ולהורות על העברת הדיון בתיק לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים ותפעל כאמור לעיל.

ניתנה היום, ב' אב תשע"ג,09 יולי 2013, בהעדר הצדדים.