החלטה
1.הבקשה היא בקשת התובע, למתן צו מניעה זמני שיאסור על הנתבעים, או מי מהם, לבצע עבודת בניה או כל פעולה אחרת מאלה שפורטו בבקשה, בחלקה נשוא התובענה.
2.התובענה העיקרית היא לפירוק שיתוף וכל הצדדים טוענים לזכויות בחלקה, ששטחה למעלה מ – 40 דונם.
3.הדיון בתובענה מתעכב מאחר שחלק מהנתבעים אינם רשומים כבעלי זכויות בחלקה, ובעקבות הדיון שהיה ביום 11/1/11, פנו לביהמ"ש המחוזי בתובענה מתאימה.
4.באותה תובענה, שעותק ממנה הוצג לי בדיון היום, טוענים הנתבעים גם כי יש לבטל את רישום זכויותיו של התובע 2 בחלקה, לבטל רישום זכויות של צדדים נוספים ולהצהיר כי הם הבעלים של 18,647 מ"ר בחלקה והכל כמפורט בתובענה שהוגשה בבימ"ש המחוזי בחיפה (ת.א 35312-02-11).
5.מתברר, כי חלק מהנתבעים פנו בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד התובעים.
אותה בקשה נדונה בפני כב' השופט ג'השאן, ובסופו של דבר, בהסכמת הצדדים, ניתן צו מניעה זמני עד להכרעה בתובענה העיקרית שאוסר על התובעים לבצע כל פעולת בניה מכל מן וסוג שהוא עד לפירוק השיתוף.
6.החלטה זו ניתנה ביום 24/3/11, וביום 31/3/11 הוגשה בקשת התובעים למתן צו מניעה זמני, היא הבקשה שמונחת בפני כעת.
7.בדיון ביום 7.4.11, התברר כי חלק מהנתבעים מצדדים במתן הצו ואילו חלקם האחר מתנגד לו נמרצות.
8.בסופו של דבר, ובהעדר הסכמה, נחקר המצהיר על התצהיר שנתן בתמיכה לבקשה ולאחר מכן טענו כל ב"כ הצדדים בעל פה.
9.לאחר ששמעתי את טענות כל הצדדים ועיינתי בכל החומר שהוצג לי ובכלל זה גם התובענה שהוגשה בבימ"ש המחוזי בחיפה, על נספחיה, אני מחליטה לקבל את הבקשה.
10.עיקר טענות הנתבעים המתנגדים לבקשה, הוא כי בחלקה קיימת חלוקה בפועל ועל פיה הם מחזיקים בחלקיהם עשרות שנים ואין מקום לכן למנוע מהם המשך שימוש רגיל בשטח שבחזקתם ובבעלותם.
11.לטענת נתבעים אלה, לא באה בקשה זו לעולם אלא לאחר שניתן צו מניעה זמני כנגד התובעים ומכאן שהתובעים אינם באים לבית המשפט בניקיון כפיים וכל מטרתם ליצור לחץ בלתי הוגן על הנתבעים.
12.עוד טענו נתבעים אלה כי אין להם התנגדות לכך שיינתן צו האוסר עליהם, ועל כל הצדדים, לעשות שימוש כלשהו בשטח, שבו טוענים התובעים כי רכשו את זכויותיהם, ואילו מתן צו מניעה גורף, שיאסור על כל פעולות הבניה בחלקה כולה, אינו מידתי, ואינו מאזן נכון בין אינטרס התובעים מחד ובין אינטרס הנתבעים מאידך.
אני דוחה טענות אלה של הנתבעים.
13.אמנם, הנתבעים טוענים כי קיים הסכם חלוקה, שעל פיו הם מחזיקים בשטחים שונים מתוך החלקה, ואולם מתברר, מהדברים ששמעתי בדיון היום, כי אפילו הנתבעים בינם לבין עצמם אינם מסכימים מהי החלוקה הנכונה.
כך, למשל, טענו מרשיו של עו"ד מסרי כי התשריט משנת 1964, שצורף לכתב התביעה, הוא המשקף נכון את החלוקה בפועל, ואילו מרשיו של עו"ד שייח טענו מנגד כי התשריט הזה אינו נכון מאחר שהם, שמחזיקים בשטח מכח זכויות שרכשו מהקרן הקיימת לישראל, אינם מוזכרים כלל בתשריט, ואף בעלי הזכויות, שמכרו להם את השטח, אינם מופיעים בו.
לפיכך, מכחישים מרשיו של עו"ד שייח את טענת חלק מהנתבעים האחרים, לפיה התשריט משנת 1964, הוא שמשקף נכון את החלוקה בשטח.
14.בנסיבות האלה, לא ניתן, וודאי שלא בשלב הזה, לקבוע כי התשריט משנת 1964 הוא שמשקף נכון את החלקים השונים שבהם מחזיקים ו/או החזיקו הבעלים השונים בחלקה ולא ניתן לקבוע על פיו, לפחות לא בשלב הזה, כי התובעים רכשו שטח דווקא מתוך החלקה המסומנת בתשריט זה כחלקה 14/3.
15.כאילו לא די בכך, שאין הסכמה בנוגע לשאלה אם קיים בשטח הסכם חלוקה, ואם כן מהו, הרי שיש מחלוקת גם בשאלת זכויותיהם של הצדדים בחלקה.