יורש נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפניי ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995

("החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.6.12, שקבעה שאין החמרה בדרגת הנכות היציבה של המערער ("הועדה").

טענות הצדדים

2.לטענת המערער, הוועדה שגתה כאשר התעלמה מהתעודה הרפואית של פרופ' שטיין מתאריך 22.11.11 והתייחסה אך ורק למסמך הרפואי של פרופ' שטיין מיום 16.10.11.

הפרשנות שנתנה הוועדה בהחלטתה לקביעותיו של פרופ' שטיין הנה פרשנות מוטעית. הוועדה טוענת כי לדעתו של פרופ' שטיין השמנת היתר החולנית והנוירופטיה הסכרתית מהם סובל המערער, קשורים למגבלויותיו האורטופדיות, טענה שאינה משקפת כלל את האמור בתעודות הרפואיות אשר הונחו בפני הוועדה. כך למשל, פרופ' שטיין בתעודה הרפואית מיום 16.10.11 מציין במפורש כי ישנה החמרה אצל המערער בכל הנוגע לבעיותיו האורטופדיות ובין היתר, תלונות מתמשכות של כאבי גב, כאבים בצוואר, בכתפיים וכו'.

במועד הדיון שנערך בפני כבוד הרשם ת. סילורה ציין ב"כ המערער שהמסמך של פרופ' שטיין מתאריך 22.11.11 הינו מסמך מהותי אשר הועדה לא התייחסה אליו וכך נפל פגם משפטי ברור. מעבר לכך, הועדה בכל הכבוד התעלמה מטענות המערער שמוצאות ביטויין בחוות הדעת של פרופ' שטיין ולפיהן, קיימת החמרה בבעיותיו האורטופדיות, שהינן החמרה לנכותו המוכרת. בין היתר מדובר בתלונות מתמשכות על כאבי גב, כאבים בצוואר, התכווצויות בשרירי הגפיים התחתונות, כאבי כתפיים ותחושות זרמים בידיו. כמו כן התעלמה הועדה מהממצאים שהתגלו ב- c.t. גבי-מותני המראים בעליל כי קיימת החמרה. לא ניתן שלא לייחס חלק מהשמנת היתר ממנה הוא סובל ושכתוצאה ממנה התפתחה מחלת הסכרת עם סיבוכים של נאורפתיה סכרתית ופגיעה תחושתית והפרעה מפושטת במערכת שווי משקל. לא ייתכן שהועדה באופן נחרץ תשלול כל ייחוס שהוא בין השמנת היתר לבין הבעיות האורטופדיות שהוכרו ושכתוצאה מהם המערער מוגבל בתנועתיות שלו, דבר שאין ספק כי יש בו כדי להשפיע אפילו בחלק מסויים על השמנת היתר ממנה הוא סובל.

לאור האמור מבקש המערער שהערעור יתקבל ושהענין יוחזר לועדה.

3.לטענת המשיב הועדה נתנה החלטה מפורטת ומנומקת, לאחר שעיינה בנימוקי הערר, שמעה תלונותיו, בדקה אותו והתייחסה לאמור בחוות הדעת פרופ' שטיין. מדובר במחלוקת רפואית גרידא ואין מדובר בפגם משפטי. הועדה אינה רואה עין בעין עם חוות הדעת של פרופ' שטיין ואף מסבירה מדוע. הועדה מסבירה שפרופ' שטיין לא ציין או לא תיעד במסקנותיו החמרה בתפקוד צוואר וגב תחתון, אך טען שלמערער השמנת יתר ותלונות נירופתיות סוכרתיות, אותן הוא מנסה לקשור למגבלותיו האורטופדיות של המערער. הועדה סבורה שקשר זה אינו מוכר מבחינה רפואית ואין לו כל סימוכין בספרות הרפואית. כאמור פקיד התביעות הכיר בחבלה בגב ובצוואר בגין הפגיעה ממאי 1996. הועדה מסבירה כי ייתכן ולמערער מגיעה נכות בגין משקל היתר וסיבוכי הסכרת, אך אלו יכולים להיות אך ורק במסגרת נכות כללית ולא במסגרת תאונת העבודה שהוכרה. הועדה אינה מחוייבת להתייחס לכל מסמך ומסמך המצוי בתיק אלא, עליה להתייחס לחוות דעת וכך עשתה היא. משלא נפל פגם משפטי ביקש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

4.אקדים ואציין כי דין הערעור להדחות. להלן אפרט נימוקי הכרעתי:

הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)]. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן [עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)].

אחת מהחובות המוטלות על הוועדה, בהיותה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר בקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה [דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60]. אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת, אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק [דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130].

5.בענייננו, טענות המערער מכוונות כולן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. עפ"י ההלכה, בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע מאחר וזהו תפקיד הועדה.

6.מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התכנסה בהרכב נכון אשר כלל מומחים בתחום הפגימה של המערער. הוועדה שמעה את תלונות המערער וב"כ, עיינה בתיק הרפואי על מסמכיו וביצעה בדיקה קלינית במערער. הוועדה מציינת באריכות רבה את הממצאים הרפואיים שבבדיקתה, תוך התייחסות לבדיקות עזר ולחוות דעת פרופ' שטיין ובין היתר מציינת כי "לאור הממצאים בבדיקה גופנית אין הועדה מוצאת נכות תפקודית של גב תחתון או הצוואר מעבר למה שנקבע למערער. הועדה קובעת זאת בהסתמך על תיק רפואי ולמערער הייתה בעיה קשה של עודף משקל עוד שנים רבות לפני האירוע".

עוד מציינת הוועדה בהתייחס לחוות דעת פרופ' שטיין: "באשר לחוו"ד של פרופ' חיים שטיין מ- 16.10.11 יש להדגיש כי פרופ' שטיין שהינו אורטופד בכיר לא תיעד או ציין במסקנותיו החמרה בתפקוד צואר וגב תחתון, אך טען שלמערער השמנת יתר חולנית ונוירופטיה סכרתית אותם הוא מנסה לקשור למגבלותיו האורטופדיות של המערער. הקשר הזה אינו מוכר מבחינה רפואית אין לה כל סימוכין בספרות הרפואית והוועדה דוחה אותו..."

7.בסיכומו של דבר הוועדה מעריכה, עפ"י שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת סמכותה, את אחוזי הנכות שיש ליתן למערער. אמנם, פרופ' שטיין בחוות דעתו סובר אחרת, אך לכל היותר מדובר במחלוקת רפואית בין רופאים וכל עוד הוועדה התייחסה לחוות הדעת פרופ' שטיין והתעמתה איתה, אין לבית הדין, אלא לקבל את מסקנותיה. בהקשר זה אציין, כי במסמך הנוסף של ד"ר שטיין מיום 22.1111 חוזר הוא על דברים שכתב בחוות דעתו מיום 16.10.11 (לעניין אחוזי הנכות) ולפיכך, לא היה על הוועדה להתייחס גם למכתב הנוסף.

כאמור, קביעת הוועדה לעניין זה הינה עניין רפואי המבוסס על שיקול דעתה המקצועי ובית הדין לא יתערב בה. יתר על כן, הנמקת הוועדה ברורה ומפורטת, ניתנה לאחר שביצעה בדיקה קלינית במערער ואין כל קושי לעמוד על הלך רוחה והוועדה עשתה עבודתה באופן ראוי.

8.לנוכח כל האמור לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה המחייבת התערבותו של ביה"ד.

המערער רשאי, כמובן, להגיש בקשה לבדיקה מחדש אם וככל שתחול החמרה במצבו.