יורשי אדם שנפטר לא יידרשו לשלם קנס שהוטל עליו ולא שולם במלואו עקב פטירתו

השופט דוד רוזן:

1.        ביום 26.6.07 הורשע מרדכי קריינר ז"ל, על-פי הודאתו, בעבירה על-פי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. בית-משפט השלום גזר על מרדכי קריינר ז"ל, בין השאר, קנס בסך חמש מאות וחמישים אלף ש"ח או שנת מאסר תמורתו. הקנס אמור היה להיות משולם על-ידי מרדכי קריינר ז"ל בחמישה תשלומים חודשיים שווים, בסך של מאה ועשרה אלף ש"ח כל תשלום החל מיום 15.7.07, ובכל 15 לחודש לאחר-מכן. בית-משפט השלום קבע, כי תשלום שלא שולם במועדו, יגרור הפעלת המאסר במקום הקנס ליתרת התקופה באופן יחסי לתשלום שבוצע, ויתרת הקנס תעמוד לתשלום מיידי.

מרדכי קריינר ז"ל שילם שלושה תשלומים ראשונים במועד, וביום 12.10.07 נפטר טרם הגיע מועד התשלום הרביעי.

בית-משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ד' מור) בת"פ 8027/06 הורה ביום 13.1.08, כי יתרת הקנס שהושתה על מרדכי קריינר ז"ל, ולא שולמה בגין פטירתו, הינה חוב של עיזבון המנוח, וניתן לגבותה כמס. על כך הערעור שלפנינו.

2.        המערערים, שהינם יורשיו של מרדכי קריינר ז"ל, גורסים כי פטירתו של נאשם שומטת הבסיס המשפטי והמוסרי תחת גבייתה של יתרת הקנס. מנגד, סבורה המדינה, כי על-פי סעיף 70 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"), קנס שלא שולם במועדו, יחולו על גבייתו הוראות פקודת המסים (גבייה), כאילו היה מס כמשמעותו באותה פקודה.

דיון

3.        סעיף 70 לחוק העונשין מורה לגבי קנס " שלא שולם במועדו". בשלנו, נפטר המנוח טרם הגיע מועד תשלום הקנס. מרדכי קריינר ז"ל שילם שלושה תשלומים חודשיים במועד, ונפטר טרם היה עליו לשלם התשלום הרביעי. הקנס שהיה אמור להיות משולם על-פי פסק הדין של בית-משפט השלום ביום 15.10.07 טרם נתגבש, שכן, ברגע מותו, פסק העולם מלכת בכל הנוגע למרדכי קריינר ז"ל. הוראת התשלום, לפיה היה עליו לשלם ביום 15 לחודש, לא נתגבשה, והיתה בבחינת "אות מתה".

הפטירה איינה הוראת המאסר חלף הקנס. בדומה, נתרוקנה מתוקפה הוראת בית-משפט לתשלום חודשי, שהיה אמור לשלם המנוח ביום 15.10.07, כמו גם ההוראה לתשלום ביום 15.11.07.

על-פי גזר הדין, למר קריינר ז"ל עמדה אפשרות בחירה לרצות עונש מאסר חלף הקנס הכספי. משנפטר, לא היתה לו עוד אפשרות לשלם הקנס, ובוודאי, לא לרצות עונש המאסר. יורשיו, שלא היו אחראים למעשים בגינם הורשע ונדון, אינם באים בנעליו לצורך ביצוע עונשו. המה לא ישאו במאסר, ובדומה לא ידרשו לשלם עונש הקנס במקומו.

4.        זאת ועוד, סעיף 236 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, קובע כדלהלן:

" נפטר אדם ייפסק כל הליך פלילי נגדו".

לשון סעיף 236 הנ"ל מוחוורת בעליל. הליך משפטי כנגד אדם שהלך לבית עולמו משולל תכלית וטעם משפטי. כשם שאדם שנפטר לא יכול היה לשאת בעונש מאסר, כך לא ניתן למצות עימו דין על שלא שילם קנס.

5.        סעיף 70 לחוק העונשין מורה דרך גביית קנס שלא שולם במועדו. זה ותו לא. סעיף 70 אינו משנה ממהות הקנס בהליך הפלילי. קנס הינו בבחינת "עונש" - "עונש" שהינו חלק בלתי נפרד מההליך הפלילי.

6.        היטיב לציין את המצב המשפטי המלומד פרופ' פלר בספרו "יסודות בדיני עונשין" כרך ב', עמ' 716 - 717:

"מות העושה הוא סייג למימוש האחריות הפלילית שהיתה רובצת עליו, עקב התנהגותו העבריינית בשעת חייו. לכאורה נראה הדבר מובן מאליו, משום שבהיעלם העושה מן העולם החי, אין עוד מי, מבחינה פיזית, שישא את האחריות הפלילית להתנהגותו העבריינית. אולם, לא תמיד זה המצב, בייחוד במקום בו המוות אירע לאחר הטלת האחריות הפלילית בפסק דין חלוט.

העיקרון הבסיסי עליו מושתת הרעיון של אחריות פלילית הוא אופיה האישי-פרסונאלי של האחריות - 'איש בשל עבירתו ייענש'. כתוצאה מכך, העברת עונשו או יתרת עונשו, המוטל על אדם, בשל פטירתו, על אדם אחר, באה בסתירה מוחלטת עם עקרון זה. ועתה נניח שנגזר לאדם עונש קנס, והוא נפטר בטרם שילם את הקנס, כולו או מקצתו, והוא השאיר עזבון ממנו ניתן לגבות את הקנס. לדעתנו, כל עונש, תהיה מהותו אשר תהיה, החל מעונש מיתה וכלה בכל עונש בעל ביטוי כספי או חפצי, הוא עונש פרסונאלי, שמטרתו הראשונית היא להשפיע על עושה העבירה, ודרכו בלבד גם על הסביבה. אם נעלם מי שהיה עליו לרצות את העבירה, נחסמת כל פעולתו של העונש. אין להעביר את נשיאתו על אחר, ואף לא על עזבונו, שאף הוא כבר אינו קניינו של העושה.

על כן, בטל, לדעתנו, גזר דין בו הוטל עונש קנס, בהעדרו של הנאשם, כאשר בין תאריך הסכמתו להישפט שלא בנוכחותו, לבין תאריך מתן גזר הדין, הוא נפטר ובית המשפט לא ידע על כך. מכל מקום, גזר דין כאמור אינו עוד בר הוצאה לפועל. כך גם אם נפטר העושה לאחר מתן גזר דין שלא הוצא לפועל, במלואו או בחלקו, בטרם הפטירה.

נדמה כי המשפט הקצר בו מובעת הוראת סעיף 236 לחוק סדר הדין הפלילי - 'נפטר אדם, ייפסק כל הליך פלילי נגדו' - נותן ביטוי מלא לכל האמור לעיל; שהרי גם הליכי ביצוע גזר דין בגדר 'הליך פלילי' הם" (הדגשות שלי - ד"ר).

7.        בית-משפט השלום נשען בהחלטתו על ע"א 106/60; 111/60 אברהם שכטר נ' הנאמן בפשיטת רגל של א' שכטר ואח', פ"ד ט"ו, 173, ופסקי הדין הנסמכים עליו. לכך אוכל לציין, כי סעיף 236 לחוק סדר הדין הפלילי בנוסחו הקודם (סעיף 207 לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה - 1965) בא לאוויר העולם אך ביום 6.7.1965. אשר כך, פסקי-דין אלה אינם ישימים לענייננו, שכן פסק-דין שכטר ניתן טרם חוקק סעיף 236 הנ"ל.