פסק דין
1.עניינה של התביעה שלפניי בהשבה של דמי שכירות, אשר שילמה התובעת לנתבעים.
2.בין התובעת לנתבעים נכרת הסכם שכירות, זאת ביום 1.10.2007, לגבי דירת מגורים בת 2.5 חדרים ברחוב לוחמי הגטאות 30, ביהוד. בהסכם, ניתנה לתובעת (השוכרת), אופציה להאריך את תקופת השכירות לשנה נוספת.
3.לגרסת התובעת, החוזה הוארך לשנה נוספת, אולם בתחילת שנת השכירות השנייה התגלע סכסוך בין הנתבעים לבין בן זוגה של התובעת, שגר עמה בדירה. על רקע הסכסוך, ביקשו הצדדים לסיים את הסכם השכירות. לטענת התובעת, הובטח לה ע"י הנתבעים, שהם יחזירו לה דמי השכירות ששילמה להם בגין שלושת חודשי השכירות הראשונים. דמי שכירות אלה, בניכוי פרק הזמן שהחזיקה בדירה מסתכמים בסך 2,955 ₪.
4.למרות ההבטחות, היתרה לא הוחזרה לה ומכאן התביעה דנא, אשר כוללת בנוסף לסכום ההחזר גם פיצוי כללי בגין עמלות, ריביות, עוגמת נפש והוצאות משפט. סכום התביעה הועמד על סך 8,000 ₪.
5.הנתבעים טענו, שהתובעת הכניסה לדירה את בן זוגה, הגם שלא ניתנה הסכמה לכך. התובעת שהתה תקופה מסוימת בחו"ל, כאשר בן זוגה נותר להתגורר בדירה. על רקע זה, ועל רקע חוסר נכונותו של בן הזוג לשאת בתשלומים השונים של החשמל, המים והארנונה, נתגלע סכסוך ובסופו של דבר הוסכם שהתובעת תפנה את הדירה.
6.הדירה הוחזרה לנתבעים במצב מוזנח. כתוצאה מכך, נאלצו הנתבעים להשקיע זמן וכסף בשיפוץ הדירה. עלויות השיפוץ הגיעו לסך 7,500 ₪. יתירה מכך, גם השוכר החלופי שהגיע מצד התובעת, לא היה בעל יכולת כלכלית ובסופו של דבר גם הוא עזב את הדירה לאחר מספר חודשים. משכך, קיזזו הנתבעים את נזקיהם מיתרת דמי השכירות.
7.בדיון שנערך לפניי העידו: התובעת, בן זוגה מר משה שמעון ואמה של התובעת. מצד הנתבעים העיד הנתבע.
8.על פי ההסכם שבין הצדדים ניתנה לתובעת הזכות להאריך את תקופת השכירות בשנה נוספת (סעיף 4 להסכם השכירות). מהעדויות שנשמעו לפניי עולה, שאכן הוסכם בין הצדדים שתקופת השכירות תוארך לפרק זמן נוסף. בשעה שהתובעת שהתה בחו"ל, נמסר לנתבעים תשלום דמי השכירות בגין שלושת החודשים הראשונים של שנת השכירות השנייה.
9.בתקופה זו התגלע סכסוך בין בן זוגה של התובעת לבין הנתבעים, סכסוך שגרם לשני הצדדים להגיע להסכמה משותפת, על פיה תקופת השכירות המוארכת תסתיים.
10.לגרסת התובעת, הנתבע הבטיח לה ולבן זוגה, כי לאחר פינוי הדירה תוחזר יתרת דמי השכירות של התשלום הראשון בגין שנת השכירות הנוספת [פר' עמ' 1, ש' 17-18]. גרסה דומה הציג גם מר שמעון. לחיזוק גרסה זו, הוצג מסמך התחשבנות בין הצדדים [מוצג ת/1]. מדובר במסמך שנערך בכתב יד על גבי דף משובץ, כאשר בצד המסמך נרשם "...2697 יתרת שכירות תקוזז בכניסת דייר".
11.הנתבע לא הכחיש את רצונו הכללי לבצע גמר התחשבנות עם התובעת. הנתבע גם לא הכחיש את כתב ידו על גבי מוצג ת/1. יחד עם זאת, הנתבע טען שלאחר שנוכח בנזקים הרבים שהותירה התובעת בדירה, הוא נאלץ לשפץ את הדירה ובשל כך קיזז את עלויות השיפוץ מיתרת דמי השכירות [פר' עמ' 3, ש' 2-8].
12.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שדין התביעה להתקבל בחלקה. מתוך העדויות שנשמעו לפניי, נוכחתי שהוסכם בין הצדדים כי יתרת דמי השכירות תוחזר לתובעת על רקע ביטול ההסכם.
13.ממצא זה נתמך גם ממוצג ת/1, שם נרשם בצורה מפורשת שהיתרה תקוזז בכניסת הדייר החלופי. למרות זאת, הנתבעים לא החזירו את יתרת דמי השכירות. לטענתם, הם קיזזו את נזקיהם, בגין הוצאות השיפוץ של הדירה מיתרת דמי השכירות.
14.הנטל להוכחת טענת הקיזוז מוטל על הנתבעים. הנתבעים לא הציגו לפניי תמונות של הדירה לאחר פינויה על ידי התובעת ובן זוגה. הנתבעים אף לא הציגו לפניי קבלות או חשבוניות אודות רכישת חומרי התיקון ששימשו לשיפוץ הדירה. בכל אלה יש להחליש מאוד את גרסתם בדבר ההוצאות שנגמרו להם.
15.מנגד: התובעת, בן זוגה וגם אמה של התובעת, העידו לפניי שהדירה הייתה מצויה מלכתחילה במצב מוזנח. התובעת ועדיה העידו לפניי שהם לא גרמו כל נזק לדירה.
16.בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת הקיזוז מצד הנתבעים.
17.התובעת טענה לנזקים נוספים בגין תשלום ריביות ונזקים ללא ממוניים. נזקים אלה לא הוכחו לפניי ודינם להידחות.
18.לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נדחות.
19.סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך 2,697 ₪ (בהתאם לסכום שנקבע על גבי מוצג ת/1), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ה- 21.11.08 (מועד פינוי המושכר). בנוסף, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 250 ₪.
