החלטה
1.בפניי בקשת הנתבעת לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת חסינות מדינה זרה מפני סמכות שיפוט מקומית של בתי המשפט בישראל.
2.על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת הינה חברה מוגבלת במניות ועוסקת במתן שירותים משפטיים. הנתבעת, שהינה מדינה זרה, פנתה באמצעות הקונסול הכללי שלה דאז לתובעת וביקשה לקבל ממנה ייעוץ משפטי ומסחרי, לרבות ליווי שוטף וצמוד, בעסקאות לרכישת מקרקעין ברחוב הרצליה בחיפה לצורך הקמת קונסוליה של הנתבעת בעיר וכן בניין מגורים לעובדי הקונסוליה. טוענת התובעת כי היא טיפלה עבור הנתבעת ברכישת המקרקעין, כולל פניות לגורמים המוסמכים, קיום פגישות עם נציגי הנתבעת, ניסוח טיוטות הסכמים ועוד. בסופו של יום העסקאות לא יצאו אל הפועל ומכאן דרישת התובעת לחייב את הנתבעת בשכר טרחה ראוי בסך של 99,259.50 ש"ח.
3.לטענת הנתבעת, בהעדר מחלוקת כי הינה מדינה זרה, הרי בהתאם לסעיף 2 לחוק חסינות מדינות זרות, תשס"ט-2008, היא חסינה מפני סמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל, זאת למעט בעניינים פליליים, שאין חולק כי תביעה דנן לא נמנית עליהם. הנתבעת רואה בהקמת נציגות זרה בישראל, לרבות העסקאות המתבצעות על ידה לצורך כך, כפעולה בעלת אופי שלטוני מובהק של מדינה זרה, ומכאן טענתה לחסינות. כן נטען כי הקניית סמכות שיפוט לבתי המשפט בישראל כבמקרה דנן נוגדת את המדיניות השיפוטית הראויה בתוך המשפט הפנימי של מדינת ישראל, לפיה אין בתי המשפט נוהגים להתערב בעניינים שלטוניים של מדינה זרה והיא אף עומדת בסתירה לרוחו ומנהגיו של המשפט הבינלאומי הפומבי המעוניין לאפשר למדינות לשפוט בבתי המשפט המוסמכים שלהן. הנתבעת אף מתריעה מפני גרימת נזק לאינטרסים אסטרטגיים של מדינת ישראל ביחסיה הבינלאומיים בכלל ועם הנתבעת בפרט באם ייקבע כי לבית משפט זה סמכות שיפוט ביחס לתביעה.
לחילופין, הנתבעת מבקשת להחיל על התובענה את הדין שלה ולא של מדינת ישראל.
יצויין כי לבקשה לא צורף תצהיר מטעם הנתבעת.
4.התובעת מבקשת לדחות את הבקשה בנימוק כי התביעה מוגשת בגין עסקה מסחרית והרי בהתאם לסעיף 3 לחוק חסינות מדינות זרות, בעילת תביעה בעסקאות מסוג דא אין חסינות למדינה זרה מפני סמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל. התובעת מתקוממת מטענת הנתבעת ולפיה דחיית הבקשה תגרום לפגיעה, כביכול, באינטרסים אסטרטגיים של מדינת ישראל עם הפדרציה הרוסית, מה גם ולבקשה לא צורף כל תצהיר תמיכה בנדון. כן מבקשת התובעת לדחות את הבקשה החלופית של הנתבעת לדון בתביעה על פי הדין המהותי הנהוג אצלה.
5.היועץ המשפטי לממשלה התבקש להביע עמדתו בנדון, אולם בהודעתו מהיום באמצעות פרקליטות מחוז חיפה הוא מסר כי לאור טיעוני הצדדים, הוראות החוק וההלכה הפסוקה, הוא אינו מוצא לנכון להוסיף עמדה מטעמו.
6.בסעיף 2 לחוק חסינות מדינות זרות, תשס"ט-2008, נקבע כדלקמן:
"למדינה זרה תהא חסינות מפני סמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל, למעט סמכות השיפוט בעניינים פליליים (בחוק זה – חסינות מפני סמכות שיפוטית), בכפוף להוראות חוק זה".
מיד בהמשך סייג המחוקק את חסינותן של מדינות זרות מפני סמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל וקבע בסעיף 3 כדלקמן:
"למדינה זרה לא תהא חסינות מפני סמכות שיפוט בתביעה שעילתה עסקה מסחרית".
נשאלת אפוא השאלה, האם עילת התביעה במקרה דנן הינה עילה מסחרית, כטענת התובעת, או שמא עילה בעלת אופי שלטוני מובהק של מדינה זרה, כטענת הנתבעת.
7.בבקשה, כמו גם בתגובה, הפנו שני הצדדים בעלי הדין לפסק הדין אשר ניתן ב-רע"א 7092/94 HER MAJESTY THE QUEEN IN RIGHT OF CANADA נ' אדלסון ואח', פ"ד נא(1) 625 בו נדונה מחלוקת באשר לזכותה של המערערת לממש אופציה להארכת תקופת שכירות נכס אשר נועד לשמש כמקום מגוריו של שגריר קנדה בישראל. באותו מקרה נקבע כי המבחן להקניית סמכות למדינה זרה הוא מבחן הטיב והמהות של אותה פעולה ולא מבחן המטרה של הפעולה בה נקטה. להלן ציטוט:
"ביסוד הדעה, כי מטרת הפעולה (להבדיל מהמבנה המשפטי שלה) אינה מבחן ראוי להבחנה בין פעולה במשפט הפרטי לפעולה במשפט הציבורי, מונחת התפיסה, כי מבחן המטרה עשוי להביא לביטול ההבחנה בין פעולת שלטון לפעולה פרטית, שכן גם ביסוד הפעולה הפרטית מונחת לרוב מטרה ציבורית... זאת ועוד; כאשר המבנה המשפטי של פעולת המדינה הוא בגדרי המשפט הפרטי, יש להניח כי דיון בסכסוכים הנוגעים למבנה זה אינם ראויים לעצבים הרגישים של הפעילויות השלטוניות. על כן, השאלה אשר על השופט לשאול עצמו הינה, האם גוף פרטי, שאינו המדינה, יכול היה להיות צד לפעולה שהמדינה ביצעה, וזאת גם אם לשם כך נדרש אישור או היתר מטעם המדינה? אם התשובה היא בחיוב, כי אז עניין לנו בפעולה 'פרטית' של המדינה, אשר חסינות המדינה הזרה אינה משתרעת עליה... לעניין זה, אין נפקא מינא אם הפעולה אינה לצורכי רווח, ואם המטרה המונחת ביסודה היא הגשמת תוכנית לאומית" (שם, עמ' 655 ה-ז).
בהתאם למבחן שנקבע לעיל, פסק בית המשפט במחלוקת בין הצדדים באותה פרשה כדלקמן:
"האם הסכסוך שלפנינו נופל לגדר חסינות המדינה הזרה, על פי תפיסתה המוגבלת והיחסית? התשובה היא בשלילה. המבנה המשפטי של פעילות המדינה הוא זה של חוזה שכירות. זוהי פעילות, שעל פי טבעה ואופיה שייכת למשפט הפרטי. אין בה כל היבט שלטוני. אין בה הפעלת סמכות סטטוטורית. כל אדם פרטי יכול לעשות פעולה דומה... העובדה שקנדה היא צד לחוזה – להבדיל מאדם פרטי – אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הבנת העסקה ולבחינת השלכותיה..." (שם, עמ' 659 ד-ה).
מן הכלל אל הפרט.
8.גישת הנתבעת ולפיה היא נהנית מחסינות מדינה זרה ביחס לעילת התביעה כאן מבוססת על מבחן המטרה אשר עמד מאחורי הכוונה הנטענת לרכישת נכס מקרקעין - הקמת קונסוליה ובניין מגורים לעובדי הקונסוליה - תוך התעלמות ממבחן הטיב והמהות שהוא הוא המבחן המכריע במחלוקת זו. הקמת קונסוליה ובניין מגורים לעובדי הקונסוליה הוא המטרה שעמדה מאחורי השירות המשפטי הנטען שניתן על ידי התובעת לנתבעת, אולם, ההתקשרות הנטענת בין הצדדים כל כולה בתחום המשפט הפרטי וכל אדם מן היישוב רשאי להתקשר בה. בהתקשרות הנ"ל אין כל היבט שלטוני או הפעלת סמכות סטטוטורית הייחודיים למדינה.
9.טענת הנתבעת לפגיעה באינטרסים האסטרטגיים של מדינת ישראל ביחסיה עם מדינות העולם והנתבעת בפרט, דינה להידחות. הטענה מועלית בעלמא, ללא תצהיר תמיכה או כל אסמכתא, והיא כוללת נופך דרמטי שאין לו כל ביסוס בנסיבות העניין. הטענה נדחית אפוא.