החלטה
1. בפני בקשה לצו מניעה זמני מטעם המבקשות האוסר על המשיבה 1 או מי מטעמה להפריע לשימוש המבקשות בדירה הממוקמת בקומה השנייה מצד מערבי של בניין השוכן על חלקת קרקע הידועה כחלקה מס' 82 גוש 15 (ירדני) 30555 ישראלי מאדמות שועפאט בירושלים (להלן: הדירה) להכרעה במחלוקת נשוא התביעה העיקרית.
2. המבקשות הגישו כתב תביעה ובמסגרתו תבעו לסלק את ידי המשיבים מהדירה ולמסור את החזקה בדירה להן. כן תבעו המבקשות כי המשיבים ישלמו להן סכום כספי בגין דמי שכירות שלטענתן לא שולמו להן בגין מגוריהם בדירה. בכתב התביעה נטען כי המבקשות הן הבעלים של הבניין בו מצויה הדירה נשוא הבקשה. לפי המתואר בכתב התביעה, בשנת 2003/04 נכרת הסכם שכירות בין אביהן המנוח של המבקשות לבין המשיבים בתמורה לדמי שכירות חודשיים בסך של 600$ ארה"ב לתקופה של שנה. לטענת המבקשות, מדובר בשכירות שאינה מוגנת לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972. המבקשות טוענות כי בסוף שנת 2010 נדרשו המשיבים לפנות את הדירה או לחתום על חוזה שכירות חודשיים בסך 1,000$ ארה"ב, ברם המשיבים לא שילמו להן את דמי השכירות המגיעים מהם ואף לא נעתרו לבקשתן לפנות את הדירה.
3. בבקשה שלפני נטען כי המשיב 2 מתגורר בחו"ל ואינו גר בדירה ואילו המשיבה 1 פינתה את הדירה לפני מספר חודשים ואינה מתגוררת בה יותר. לטענת המבקשות, המשיבה 1 עזבה את הדירה מאחר שידה לא השיגה לשלם את דמי השכירות שהגיעו ממנה. המבקשות מוסיפות וטוענות כי ככול הידוע להן, המשיבה 1 שכרה דירה אחרת בשכונת בית צפאפא בירושלים וגרה בה מזה שישה חודשים. המבקשות מפנות בעניין זה למכתב ששלח בא כוחה הקודם של המשיבה 1 לבא כוחן הקודם של המבקשות, בעקבות הגשת התביעה העיקרית. במסגרת מכתב זה, ביקש בא כוחה הקודם של המשיבה 1 לסיים המחלוקות בין הצדדים באופן שבו תמשיך המשיבה 1 לשלם דמי שכירות בסך 600$ כפי שנהגה בעבר, ותינתן לה שהות בת מספר חודשים לצורך פינוי הדירה ומציאת דירה חלופית (המכתב מצורף כנספח ד' לבקשה). טענת המבקשות היא, שבהתאם לסיכום זה, המשיבה 1 פינתה את הדירה בשלהי חודש 10/2011 ומצאה לה דירה חלופית. ברם, לטענתן, חרף פינוי הדירה בעקבות ההסכם האמור, המשיבה 1 מנסה למנוע מהמבקשות את כניסתן לדירה ולעשות בה שימוש סביר כמנהג בעלים. לפי הנטען, המשיבה 1 הגישה נגדן תלונה במשטרה שעה שניסו להיכנס לדירה והן חוששות לעשות שימוש בדירה פן יוגשו נגדן תלונות נוספות. כמו כן, לטענתן, כל יום שעובר כאשר הדירה ריקה ללא שימוש, נגרמים להם נזקים. לאור האמור, המבקשות טוענות כי מתקיימים בעניינים התנאים למתן הסעד הזמני המבוקש. לטענתן, הן בעלות הזכויות בנכס והמשיבה 1 פוגעת בזכותן הקניינית ללא כל הצדקה בדין. כמו כן, לטענתן, מאזן הנוחות נוטה לטובתן, וכי מתן הצו הכרחי "מפאת הנזקים הבלתי הפיכים" שייגרמו להן.
4. ביום 17.4.12 הוגשה מטעם המשיבה 1 בקשה "למתן הוראה למשטרה לעזור בפינוי פלישה טרייה על פי סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. לטענת המשיבה 1, המבקשים שבים ומחליפים את המנעולים בדירה, והיא נדרשת להסתייע במשטרה על מנת לקבל את המפתחות. עוד נטען, כי המבקשים הביאו עימם למשטרה אדם שנטען לגביו כי הוא שוכר את הנכס, וכי טענה זו אינה אמת שכן מדובר בדירה שלה, ובדירה מצוי כל רכושה. לטענת המשיבה 1, היא זכאית לקבל את סיוע המשטרה למנוע פלישה טרייה לדירה. בקשתה היא, כי בית המשפט יוציא צו המורה למשטרה לפעול כנגד הפלישה הטרייה ולהחזיר המצב לקדמותו. ביום 19.4.12 הגיבה המשיבה 1 לבקשה לסעד זמני ובמסגרתו טענה כי לא ניתן להגיש צו מניעה במסגרת תביעת פינוי רק על מנת לזרז את תביעת הפינוי. באותו מועד, הוגשה על ידה בקשה נוספת לסייע לה למנוע פלישה טרייה של המבקשות.
5. ביום 1.5.12 נערך דיון בבקשה לצו מניעה זמני במעמד שני הצדדים. בשם המשיבה 1 הופיע עו"ד טנוס האני אשר הבהיר כי הוא מייצג אותה רק לצורך ישיבה זו, וכי הוא אינו מעורה בתיק. יוער בהקשר זה, כי בא כוחה הקודם של המשיבה 1 הגיש לבית המשפט בקשה לשחרור מייצוג, אשר טרם ניתנה בה החלטה (ראו החלטת כבוד השופט פיינברג מיום 15.4.12). בפועל, המשיבה 1 ייצגה בדיון את עצמה.
6. בדיון, חזר ב"כ המבקשות על הטענות שנטענו בבקשתו. כמו כן, הוא הוסיף ועדכן כי במועד כלשהו בסוף חודש מרץ-תחילת חודש אפריל, הושכרה הדירה למשפחה שמתגוררת בה. עוד טען ב"כ המבקשות כי בידו ראיות מוצקות לכך שהמשיבה 1 גרה בדירה אחרת. בהקשר זה ציין כי כתבי בי דין הומצאו למשיבה 1 לדירה זו וכי יש בידו מידע על כך שביום 1.11.11 הוחלף שירות החשמל בדירה זו על שמה של המשיבה 1 בהתאם לחוזה שכירות שהגישה. ב"כ המבקשות ביקש בהקשר זה שיינתן צו המופנה לחברת החשמל להמצאת הסכם השכירות. כמו כן, ביקש ב"כ המבקשות לקבוע דיון נוסף על מנת לשמוע עדים ולבחון ראיות בסוגיה זו.
7. המשיבה 1 הכחישה נמרצות את טענות ב"כ המבקשות לפיה פינתה את הדירה מרצונה. לטענתה, מאז נפטר חמם של המבקשות, בשנת 2010, הן מנסות "להיפטר ממנה" וכי הן מנצלות הזדמנויות שהיא איננה בבית כדי להחליף את המנעולים. עוד נטען על ידה כי היא מאוימת ע"י נציגים מטעמם של המבקשות. אשר למכתב מטעם בא כוחה הקודם, נטען על ידה כי מדובר בעורך דין שייצג אותה בתביעה נזיקית, היא הסתייעה בו כי לא היה לה עו"ד אחר, וכי האמור בו אינו משקף את הסכמתה. כן נטען על ידה שהיא הסכימה לעזוב את הדירה רק בכפוף לכך שתפוצה בגין זכויותיה לדיירות מוגנת. המשיבה 1 הוסיפה וטענה כי כל מיטלטליה מצויים בדירה, וכי בשלב זה רצונה הוא לשוב לדירה, כאשר רק לאחר מכן תהייה מוכנה לדון עם המבקשות לגבי אפשרות של הסדר כספי בין הצדדים. אשר לטענות המבקשות לפיהן היא עזבה את הדירה זה מכבר והיא מתגוררת במקום אחר, טענה המשיבה 1 כי אכן גרה תקופה מסוימת אצל אחותה על מנת להחלים מפציעה ומשך תקופה נוספת היא אכן התגוררה עם בני משפחתה המורחבת בשל אבל על הוריה. פרט לכך, טוענת המשיבה 1, היא לא עזבה את הדירה.
8. לאחר שעיינתי בבקשה לצו מניעה זמני וצרופותיה ושמעתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה שבנסיבות העניין דין הבקשה להידחות. תכליתו של צו מניעה זמני הוא הקפאת מצב שהיה קיים עובר להגשת התובענה. בנסיבות העניין, לפי המתואר בכתב התביעה שהוגש על ידי המבקשות, בעת הגשת התובענה המשיבה 1 התגוררה בדירה. תכלית הבקשה שלפני היא לשנות מצב זה. תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של הסעד הזמני. כל עוד לא ניתן פסק דין המעניק למבקשות את הסעד לסילוק יד המשיבה 1 מהדירה ופינויה, אין מקום ליתן את הסעד הזמני המבוקש. במצב דברים זה, איני רואה מקום לקבוע את הבקשה לדיון נוסף במעמד הצדדים (ברגיל אף אין לכך מקום לפי תקנה 367(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בקשתו של ב"כ המבקשות להוצאת צו לחברת החשמל להמצאת הסכם השכירות שנטען כי הועבר אליה תידון על ידי המותב שידון בתביעה העיקרית.
9. אשר לצו שהתבקש ע"י המשיבה 1, שעניינו מתן הוראה למשטרה למנוע פלישה טרייה. לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. ברגיל, סעד זמני עומד לבקשת תובע בלבד שכן הוא נועד לתמוך בסעד הקבוע ולסייע במימושו. אכן, במקרים חריגים, ניתן לסטות מכלל זה (מכוח הסמכות המוקנית בסעיף 75 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984) ברם לא שוכנעתי כי המקרה שבפני הוא מקרה חריג המצדיק היעתרות לבקשה. ככול שהמבקשת מעוניינת בכך, זכותה לפתוח בהליך מתאים מטעמה ולהגיש במסגרתו בקשות לסעדים זמניים בהתאם לשקול דעתה.
10. לגופו של עניין אוסיף, כי המשיבה 1 טענה בדיון שהתקיים בפני, שהמבקשות, או מי מטעמן, נוקטים מזה זמן פעולות שיש בהן משום פלישה לדירה. המנעולים הוחלפו כמה פעמים ולבסוף הדירה אף הושכרה לאחרים. לא הונחה בפני תשתית עובדתית מבוררת בשאלה מתי החלו הפעולות מטעם המבקשות שהיה בהן אינדיקציה לנטילת חזקה. מטענות המשיבה 1 בדיון לא עולה בהכרח כי מדובר בתקופה קצרה (פרוטוקול עמוד 2 שורות 31-32, עמוד 13 שורות 10-12). במצב דברים זה, היסוד של "טריות" מעורר אף הוא קושי. לפיכך, הבקשה למתן צו למניעת פלישה טרייה במסגרת הליך זה, נדחית.
התוצאה היא, שבקשת המבקשות למתן צו מניעה זמני נדחית.
ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ב, 09 מאי 2012, בהעדר הצדדים.