יוותר על כנו גז"ד של בימ"ש קמא בנוגע למורשע קטין, שנכנס לישראל מהאזור באמצעות תעודה שאינה שלו

המשיב, חמדי זאיד תואם, יליד 15.9.90 תושב ענאתא נעצר על ידי כוחות הביטחון שעה שניסה לעבור במעבר קלנדיה משטח האזור לשטח ישראל, באמצעות תעודת לידה שאינה שלו. אגב חקירתו, הודה המשיב כי מאז פברואר 2008 ועד למועד מעצרו, הצליח לצאת מן האזור במספר הזדמנויות, באמצעות תעודת הלידה הנ"ל.

משדרשה התביעה הצבאית את מעצר המשיב, עד תום ההליכים המשפטיים, אגב כתב האישום שהוגש נגדו, החליט המשיב בעצת סנגוריו להודות לאלתר בכל המיוחס לו בכתב האישום, ולבקש את התחשבות ביהמ"ש בנסיבותיו המיוחדות ביחס לעונש.

בנסיבות אלו גזר ביהמ"ש את עונשו של המשיב ל-30 ימי מאסר לריצוי בפועל, 3 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי על סך 750 ש"ח או חודש מאסר תמורתו. מן הצורך להבהיר, כי גם ביהמ"ש היה ער לתחושות ולאווירת ההודאה הנחפזת באולמו של משפט, כדי להביא לסיומו של דיון זה במהירות האפשרית. עוד אציין, כי הערת ביהמ"ש " יפה עשתה התביעה כאשר ביקשה עונש הולם אולם לא עמדה על ליטרת הבשר." מבטאת את הבנת הצדדים כי ניתן היה להסתפק במקרה זה בעונש, אשר איננו מבחינת "ייקוב הדין את ההר". משכך אף , פרוט הנסיבותיו המיוחדות של המשיב, " בחור בסיום לימודיו בביה"ס התיכון... חרטתו היא כנה... לקחו הוא כבר למד..." עולות בקנה אחד עם הנסיבות.

הגם כי כן, והגם כי ביהמ"ש הדגיש שאין לראות בגזר דין זה כתקדים למקרים אחרים, החליטה התביעה הצבאית לערער כנגד קולת העונש. לטעמה חרג ביהמ"ש מהעונש הראוי למשיב, העונש אשר הושת על ידי אינו משרת את מטרות הענישה, וכי רמת הענישה גבוהה בהרבה מזו שנגזרה לו, הן באזור והן בישראל.

עמדתי על הערעור וטעמיו, בחנתי את שורת התקדימים שהונחו בפניי על ידי התביעה הצבאית, אולם, לא מצאתי בכל אלו נימוק ראוי להתערבותי.

לא יכולה להיות כל מחלוקת, כי רמת הענישה בסוג זה של עבירות איננה כפי שפסק ביהמ"ש. אולם כל בר דעת מבין, כי הנסיבות שנקשרו לתיק זה הביאו את הצדדים לטעון כפי שטענו, כמו גם שכנעו את ביהמ"ש, בהצלחה יתרה, כי כך היה לו לפסוק. ובשאלה, כלום נפגע האינטרס הציבורי מפסיקתו של ביהמ"ש, סבור אני כי אין הדברים עולים בקנה אחד עם הצורך בהגשת ערעור זה.

המשיב, תלמיד בית הספר התיכון ובימים אלו, הוא מתכונן לבחינות הבגרות. אין כל ספק כי מעצר ממושך יפגע באופן ממשי בגורלו ובעתידו, ועל כן, יפה טענה הסנגוריה בהקשר זה. גם אני השתכנעתי כי מדובר במי שכשל והבין את הלקח הראוי מכשל זה, אף סבורני כי יש להביא בחשבון את הודאתו בהזדמנות הראשונה וחיסכון הזמן שהיה בכך לכל הצדדים. על כל אלו, אדגיש כי חרף העונש הקל יחסית, שנפל בחלקו של המשיב, הרי שיש משמעות מיוחדת למסגרת התנאי שהושתה עליו כמו גם לקנס הכספי שעליו להשליש לקופת האזור קודם שחרורו.

לנוכח כל האמור לעיל ומאחר ואין דרכה של ערכאה זו למצות את הדין עם מי שבא בשעריה, החלטתי לדחות את הערעור.

ניתן היום, 5 במאי 2008, ל' בניסן התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: עג