יודפת ואח' נ' יחזקאל

פסק דין

לפני תובענה סביב חוזה שכירות של דירה ברח' אמיל זולא 6 בחיפה (להלן: "הדירה").

מדברי הצדדים בדיון, מכתבי הטענות והמסמכים עולות העובדות המוסכמות הבאות:

(א) הדירה הינה בבעלותה של התובעת 1, הגב' ענת יודפת (להלן: "התובעת").

(ב)הדירה הושכרה מאת ענת לנתבעת, הגב' זהבית יחזקאל (להלן: "הנתבעת"), עוד בשנת 2002 ובמהלך כ-10 שנים לא התגלעו בעיות משמעותיות.

(ג)החוזה האחרון שנחתם בין התובעת לבין הנתבעת הינו מיום 31/7/2011 (להלן: "החוזה") ובו מצוין כי תקופת השכירות מסתיימת ביום 14/9/2012.

(ד)במהלך מאי 2012 ביקשה הנתבעת מהתובעת לסיים את תקופת השכירות לפני המועד הקבוע בחוזה. קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לדברים המדויקים שביקשה הנתבעת ובאשר לדברים המדויקים שמסרה לה התובעת במענה לאותה בקשה, אך אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה שהתובעת הסכימה שהנתבעת תפנה את הדירה בטרם תום תקופת השכירות, בתנאי שהיא תמצא שוכר חלופי.

(ה)הנתבעת לא הצליחה לאתר שוכר חלופי.

(ו)בהתאם להוראות החוזה – שכר הדירה שולם ביום ה-15 לכל חודש קלנדרי – מראש.

(ז)היות והנתבעת ביקשה לצאת מהדירה בחודש יוני 2012 – היא ביטלה את ההמחאה שהיתה בידי התובעת ואשר תאריך פרעונה 15/6/2012 (שנועדה לכסות את דמי השכירות לתקופה שמיום 15/6 ועד 15/7 – להלן: "ההמחאה").

(ח)במצב דברים זה, הודיעה התובעת לנתבעת שעליה לפנות את הדירה.

(ט)הנתבעת פינתה את הדירה ביום 24/6/2012 ודייר חדש נכנס ביום 1/7/12.

(י)עוד מוסכם כי הנתבעת צבעה קיר באחר מהחדרים בצבע מסוים וצבעה את ארבעת קירותיו של חדר אחר בצבע אחר. בדומה, מוסכם כי הכלבה של הנתבעת הסב נזקים לאחד ממשקופי הדלתות שבדירה.

על יסוד האמור מעלה הוגשה התובענה – על ידי התובעת והתובע מס' 2, מר עידן בכור, בן זוגה של התובעת (להלן: "התובע"). סכום התביעה הועמד על סך של 6,393 ₪, בהתאם לפירוט הבא: פיצוי בגין הפרה יסודית של החוזה – 1,800 ₪; פיצוי בגין איחור של 10 ימים בפינוי – 2,000 ₪; החזר הוצאות של צביעת הדירה ותיקון הנזקים – 2,500 ₪; החזר חיובים בגין ההמחאות של הנתבעת אשר סורבו בבנק בסך 28 ₪ והחזר אגרת ביהמ"ש.

בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את טענות התובעים. לטענתה היתה הסכמה לגבי מועד הפינוי והיתה הבנה לפיה היא תשלם את דמי השכירות לגבי הימים בהם שהתה בדירה עד הפינוי (כלומר, 9 ימים מיום 15/6 ועד 24/6). לשיטתה במועד הפינוי התרעמו התובעים על כך שהיא ביטלה את ההמחאה מיום 15/6, אך הביטול היה לאור ההסכמה שהיא תשלם רק עבור 9 ימים כאמור ולא עבור חודש שלם (כלומר עד 15/7). עוד טענה הנתבעת כי היא קיבלה את הדירה לא צבועה, כי צבעה את הדירה בעצמה ועל חשבונה במהלך תקופת השכירות בת 10 השנים וכי הציעה לצבוע בלבן את הקירות אשר צבעה בצבעים שונים. עוד טענה הנתבעת כי נגבו ממנה דמי וועד בית בסך 1,200 ₪ שלא כדין וכי במהלך התפוצצות צינור מים בדירה, אשר גרם לשיטפון, נגרם נזק לציוד חשמלי שלה (שואב אבק) וכי דרישתה לקבל פיצוי בגין עלותו של שואב האבק סורבה.

הוגש אף כתב תשובה לכתב ההגנה – אך לא אפרט את תוכנו על מנת שלא להאריך.

במהלך הדיון הצעתי לצדדים להגיע לפשרה ופירטתי את רכיבי הצעתי. לצערי לא הצלחנו להגיע להבנות.

לאחר שקילת טענות הצדדים ובחינת התשתית הראייתית, עמדתי היא כי דין התביעה של התובעת להתקבל בחלקה ודין תביעתו של התובע להדחות. אמנה להלן את נימוקי בהתייחס לראשי הנזק הנתבעים במובחן:

הדרישה לפיצוי המוסכם עקב אי תשלום דמי השכירות (בסך 2,000 ₪):

מקדמית – יש להבהיר כי היות והחוזה נחתם בין התובעת לבין הנתבעת והיות וההמחאה שניתנה לתשלום דמי השכירות (ובוטלה) נמשכה לטובת התובעת בלבד – אזי שלתובע אין כל זכות תביעה בקשר עם החוזה, לרבות דרישה לתשלום דמי שכירות או דרישה הסומכת על הפרות נטענות של החוזה.