יובל נ' אגודת השומרים בע"מ

פסק דין

1.בפנינו תביעות שהגיש התובע לתשלום פ"פ לאחר תקופת עבודה מ- 11.10.09 ועד 5/2011 (שנה ו- 8 חודשים; 5,023 ₪), להודעה מוקדמת (18 יום; 3,390 ₪) והפרשי שכר בגין עבודה בשבתות (880 ₪).

טוען התובע כי "בעקבות חוסר הבנה", הופסקת עבודתו לאלתר ללא הודעה מוקדמת. שכרו הממוצע עמד ע"ס 3,014 ₪ (שכר יום 188 ₪).

במכתב הלוואי לתביעתו טען כי בחתימה על חוזה העבודה ציין כי באמצע השבוע הוא מתגורר בבאר שבע (סטודנט) ומיום ה' בצהריים עד יום א' בבוקר כולל, יכול לעבוד, כשבחופשות וחגים יוכל גם לעבוד באמצע השבוע.

במאי 2011 שובץ למשמרת צהריים ביום ג' 10.5.11 (בנגוד למשמרות שהציג שבוע קודם). משפנה למנהל המשמרת בטרוניה הכיצד שובץ, נדרש למצא מחליף (ואף נתבקש לבקש את אביו להחליפו). שבוע אח"כ לא שובץ.

לאחר שיחה עם מנהל המשמרת ונסיונות לאתר את מנהל המוקד, קיבל מהנתבעת מכתב בו נטען כי הפר את תנאי העסקתו וכשהגיע למשרדים לקבל העתק המשמרות – גורש בבושת פנים ("רגע שתועד במצלמת וידאו").

2.בכתב הגנתה עתרה הנתבעת לדחיית התביעה שהינה קנטרנית ובחות"ל מובהק של התובע, מתוך נסיון להתעשר שלא כדין.

התובע התקבל כעובד שעתי בשכר 22 ₪ למשמרות של 8 שעות ובהקף משרה של 67.5% (בשנה ראשונה 62% ובשניה 73%). התובע קיבל מלוא שכרו, אינו זכאי להודעה מוקדמת ודוקא היא זכאית לה (18 יום X 22 ₪ X 8 שע' = 3,168 ₪) ועתרה לקזוז.

התובע הועסק מ- 5.10.09 ועד 6.5.11 (סה"כ 19 חודש). ולו היה זכאי לפ"פ עסקינן בסך 4,373 ₪.

התובע לא היה סטודנט כשהתקבל לעבודה ולא ציין זאת בפני מנהלו. את כתובת מגוריו ציין כ"ראש העין" וכי גר הוא עם אביו.

בהסכם הובהר כי מתחייב הוא לעבוד בכל משמרת בה ישובץ (סעיפים 1,4,5) ולו היה מתנֶה עבודתו בימים/משמרות מסוימים – לא היה מתקבל לעבודה.

אחרי מספר חודשים ציין כי הוא מתחיל ללמוד וביקש התחשבות והובהר כי ככל שהדבר יתאפשר, תגלה התחשבות. כך ציין התובע כי בכל החגים והחופשות יעמוד לרשות הנתבעת. אלא, שהתובע הפר התחייבויותיו ועוד בסגנון חצוף ובוטה ואח"כ נעלם. כך שובץ ליום ג', יום חג, שיבוץ שנמסר עוד ביום ו' שלפניו.

ביום ב', יום הזכרון וערב יום העצמאות – פנה ואמר שלא יוכל לעבוד בחג – ונענה כי שובץ ליום החג, עבודתו נדרשת, ולא יתכן שיום קודם למשמרת, משמרת חג, יודיע שאינו עובד.

בפועל, לא התייצב לעבודה ומנהלו נדרש להתחנן לעובד אחר שיעבוד במקומו.

בהתאם, שוחח עם התובע ודרש ממנו להגיע לשיחת בירור ביום שישי (ואף שובץ לשם כך לעבוד ביום ו', כדי שיוכל להגיע עם הרכב למשרדיה, אלא שהתחלף במשמרת). מנהל המשמרת המתין לו כשעה, התובע לא הודיע דבר ולא ניתן היה להשיגו וממילא, משלא הגיע לשיחת הבירור – לא שובץ לשבוע שלאחר מכן.

כך, לא יצר קשר עם מנהל המשמרת (מר צורדקר) והמנהל (מר יעקב סלע) ואף לא השיב למכתבי הנתבעת ואף לא לאחר גמ"ח בתלוש 6.11.

– כל אלה כהתפטרות הם ורק מקץ כשנה – "נזכר" להגיש תביעתו.

3.ביום 5.3.13 נשמעה בפנינו עדות התובע ומטעם הנתבעת נשמעה עדות מנהל המשמרת והמנהל. בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם.

4.ולהכרעתנו –

א.הפסקת עבודה