ידגר ואח' נ' פניני

פסק דין

1. א. ביום 25.8.12 התקשרו התובעים בחוזה שכירות עם הנתבע, (להלן:"החוזה") לפיו שכרו התובעים מהנתבע יחידת דיור (להלן:"המושכר") ולטענתם, נגרמו להם נזקים עקב הצפה במושכר ולכן, הגישו הם תביעה זו לחייב את הנתבע לשלם להם את נזקיהם בסך של 16,650 ₪, הכולל בחובו: נזקים על פי חוות דעת בסך 8,650 ₪, שכ"ט שמאי בסך 2,000 ₪, הוצאות הובלה בסך 1,500 ₪, הפסד ימי עבודה של התובעים בסך 1,500 ₪ ועוגמת נפש בסך 3,000 ₪.

2. ואלו הן העובדות עליהן מבססים התובעים את תביעתם:

א. א) בעבר, שימש המושכר כלול תרנגולות אשר הוסב ליחידת מגורים ובלילה שבין 5.1.13- 6.1.13 התעוררו התובעים באמצע הלילה ונדהמו לגלות שהמושכר הוצף כולו עד לגובה של 4- 5 ס"מ ומקור הנזק אשר גרם להצפה נבע בשל כשל באיטום ובמערכת הניקוז של המושכר.

לפני אירוע ההצפה, החלו לטפטף מים בתקרה ואז פנו התובעים אל הנתבע וביקשו ממנו לטפל בנושא טפטופים אלה, אך התובע לא מצא לנכון לטפל בנושא במיידית ורק לאחר שבועיים טיפל בנושא באמצעות ניילון אשר הונח על גג המושכר.

ב) הניילון לא עזר ולא פתר את הבעיה, אלא הבעיה הלכה והחריפה וביום 5.1.13 הלכו הטפטופים והחמירו, בעיקר בתקרת חדר השינה ולא ניתן היה לשהות בחדר השינה ולכן נאלצו התובעים להעביר מזרן המיטה מחדר השינה לסלון.

התובעים סבורים, שהנתבע ידע על הבעיות הקיימות במושכר, אך הוא לא עשה דבר למנוע ההצפה ובשל כך, מייחסים התובעים לנתבע רשלנות חמורה ו/או עצימת עיניים ובשל אחריותו עליו לפצות את התובעים.

ב. א) אירוע ההצפה גרם לנזקים רבים למושכר ולא ניתן היה להמשיך לגור שם ללא טיפול בנזקים שנגרמו על ידי ההצפה.

הנתבע סירב בתוקף לטפל בנזקים ובבעיה, למרות שהוא ידע, שלא ניתן להמשיך לגור שם מבלי לטפל בבעיה ולכן, נאלצו התובעים לעזוב מיידית את המושכר ולחפש פתרון מגורים חלופי.

ב) לאחר שלא ניתן לתובעים פתרון מתאים, חתמו הצדדים ביום 6.1.13 על מסמך המעיד על סיום השכירות ובסיום הסכם השכירות אף צוין, שהוגשה בקשה לחב' הביטוח ובמידה ויינתן פיצוי – יועבר הפיצוי לידי התובעים- אם כי התברר לאחר מכן, שהמושכר כלל לא היה מבוטח לפני ההצפה. התובעים פעמים מספר אל הנתבע – גם בכתב- לפצותם על הנזקים שנגרמו להם, אך הנתבע התעלם מדרישות אלו.

3. את כתב ההגנה, מתחיל הנתבע בבקשה למחוק את התובעת 2 (בטעות כתב הנתבע: "הנתבעת" במקום "התובעת" – ראה סעיף 1 לכתב ההגנה) משום שהיא אינה חתומה כצד לחוזה ולגופו של עניין, מעלה הנתבע את טענות ההגנה העיקריות הבאות:

א. הנתבע מכחיש הנזקים הנטענים ומכחיש את אחריותו לגרם הנזקים ואת הכחשתו מסביר הנתבע בשלושה אלה:

א) גג המבנה עשוי אסבסט ובעבר לא היו נזילות מהגג ולא היו הצפות ומציין את עיסוקו של התובע (גם כאן וגם בהמשך כתב ההגנה מחליף הנתבע ובמקום "תובע" כותב "נתבע" וההיפך) כשיפוצניק העוסק בעבודות בנייה.

ב) בהמשך מציין הנתבע ומסתמך על הוראות סעיף 8 לחוזה, לפיו הצהיר התובע, שראה ובדק את המושכר ואישר שהיה במצב תקין ונאות והתובע התחייב לשמור על תקינות המושכר ואביזריו ולשאת בהוצאות התיקון של כל קלקול שיקרה, לרבות הוצאות אחזקה ותיקונים הדרושים להחזקת הבית במצב תקין וראוי לשימוש ולמניעת נזק ו/או סכנת חיים. (להלן:"סעיף 8 להסכם").

ג) ובאשר לנזקים הנטענים טוען הנתבע, שהתובעים השאירו את המזרן במושכר והיה תקין לחלוטין. כמו כן, הארונות נשארו תקינים וללא פגע ובנוסף לכך מלין הנתבע על התובעים, שהם נטלו את שלט המזגן וגם חיבלו במכונה לכיסוח דשא ועלות הנזקים המוערכת על ידי הנתבע היא 1,500 ₪.

ב. א) התובעים לא החזירו המפתח של המושכר וכאשר נכנס הנתבע למושכר מספר שבועות לאחר פינוי המושכר- לא נראו סימני נזק. עוד ציין הנתבע, שעובדת היות המושכר על הקרקע הייתה ידועה לתובעים כבר מלכתחילה.

הנתבע אף מציין את העובדה, שהוא אכן נענה לקריאת התובע וטיפל בתלונתו, אך סבר, שבהיות התובע שיפוצניק הוא יסייע בידו לטפל בגג, אך התובע סירב.

ב) עוד טען הנתבע, שהתובע לא הזמין את הנתבע לבחון את המצב לאחר ההצפה הנטענת ולנתבע לא הייתה ידיעה על היתכנות הנזקים. זאת ועוד, התובע שהינו שיפוצניק, יכול היה להעריך את מידת הסיכון במבנה ולקח על עצמו לתקן כל ליקוי במושכר.

באשר לביטוח המושכר, טוען הנתבע, שהוא אכן ערך פוליסת ביטוח, אך המושכר לא נכלל בפוליסה.