יגאל רחמני נ' בודניוק איתן ואח'

פסק דין

א.פתח דבר

לפני תביעה ותביעה שכנגד, כל אחת מהן על סך מיליון ₪, ושתיהן כוללות אף תביעה לסעדים הצהרתיים הנוגעים למערכת היחסים החוזית בין הצדדים. עניינם של שני ההליכים הינו מיזם עסקי משותף, לייצור ושיווק מוצרי אופנה באיטליה, בו היו בעלי הדין מעורבים יחדיו לתקופה קצרה במהלך שנת 2007, מיזם אשר לא צלח.

בעלי הדין אשר נטלו חלק פעיל בהליך הינם התובע והנתבע 1, אשר אף הגיש את התביעה שכנגד, כנגד התובע ושתי חברות בבעלותו (שאינן צד להליך בתיק העיקרי). הנתבעים 2 ו – 3 בהליך העיקרי יוצגו פורמאלית על ידי אותו בא כוח אשר ייצג אף את הנתבע 1, אך לא נקטו במעורבות ממשית כלשהי בהליך.

במסגרת שלב שמיעת ההוכחות בתיק, נשמעו עדויותיהם של התובע והנתבע 1, ובהמשך סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

לאחר שמיעת העדים ועיון במכלול הראיות בתיק וכן שמיעת סיכומים נרחבים בעל פה מפי ב"כ הצדדים, אני סבורה, כי התוצאה הראויה הינה דחייתן של שתי התביעות, למעט סכום מסוים אשר יש לפסוק לטובת התובע בתיק העיקרי. להלן יפורטו הטעמים אשר הביאוני לפסיקתי זו.

בעלי הדין, בתיק העיקרי ובתביעה שכנגד, יכונו בפסק דין זה כדלקמן: התובע/הנתבע שכנגד 1 – "רחמני", הנתבע 1/התובע שכנגד – "בודניוק", הנתבע 2 – "אנטוניו", הנתבעת 3 – "החברה", הנתבעת שכנגד 2 – "חברת האחים רחמני", הנתבעת שכנגד 3 – "חברת הכל מאיטליה".

ההדגשות בציטוטים אשר יובאו להלן בפסק הדין – הוספו.

ב.רקע עובדתי וטענות הצדדים

כאמור, עניינו של ההליך הינו מיזם משותף לייצור ושיווק מוצרי אופנה, ובפרט מכנסי ג'ינס, באיטליה, אליו חברו יחדיו בשנת 2007 רחמני, בודניוק ואנטוניו, ולשמו הקימו את החברה, באמצעותה פעלו במיזם זה. ההתקשרות בין הצדדים עוגנה בהסכם אשר נכרת ביניהם, לאחר משא ומתן, וזאת ביום 27.2.07 (להלן: "ההסכם").

עד מהרה, לאחר כמה חודשי פעילות בלבד באיטליה, נקלע המיזם המשותף לקשיים ובין הצדדים עצמם נתגלעו מחלוקות וסכסוכים, וזאת כבר החל מחודש יולי 07. בחודש זה אף הופסק תשלום השכר החודשי לרחמני, ומחודש נובמבר 07 הוא אף חדל סופית מלפעול בחברה. בודניוק עצמו המשיך לנהל את החברה כשנה נוספת, עד לחודש ספטמבר 08, אז חדלה החברה סופית מלפעול.

בפי הצדדים טענות הדדיות להפרתו של ההסכם ולהפרתה של חובת תום הלב המוטלת עליהם מכוח ההסכם ועל פי הדין.

תמצית טענות רחמני בפרשה הינה כדלקמן: רחמני הינו בעל סימן מסחרי רשום של מותג האופנה "פרארה", אשר עסק בייבוא ושיווק מוצרי אופנה לישראל תחת שמו של מותג זה. בשלב מסוים יזם את הרחבת עסקיו ופעל לרכישת מוצרי אופנה באיטליה ושיווקם בארץ ובעולם. לשם כך חיפש משקיע ויצר קשר עם איש עסקים ישראלי - בודניוק ויצרן מוצרי אופנה איטלקי - אנטוניו. הצדדים התקשרו בהסכם, אשר כלל, בין היתר, את חלוקת המניות בחברה ביניהם, כאשר לרחמני, היזם ובעל הידע המקצועי, הוקצו 25% מהמניות כנגד השקעת 7.5% מההון במיזם. לטענת רחמני, בתוך זמן קצר החלו בודניוק ואנטוניו להפר את ההסכם הפרות יסודיות, שעיקרן גרימת אי סדרים כספיים וניהוליים בחברה, אי מסירת התיעוד בדבר ניהולה של החברה לידי רחמני, הפסקת תשלום שכרו החודשי (3,000 יורו) החל מחודש יולי 07, ואי תשלום החזר הוצאות לו היה זכאי על פי ההסכם. כן נטען, כי בודניוק ואנטוניו לא הזרימו בפועל את הכספים הנזכרים במסמך הלוואה מיום 27.7.07, אשר במסגרתו אף ננקט ע"י בודניוק ואנטוניו מהלך לדילול אחזקותיו של רחמני בחברה. על רקע הפרות יסודיות נטענות אלה, בוטל ההסכם על ידי רחמני. תביעתו הכספית בהליך הנוכחי מורכבת מתביעה להחזר הוצאות, לתשלום שכר חודשי עבור חמישה חודשים ולתשלום סכום הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם. כן נתבעו צו מניעה קבוע, אשר יורה לנתבעים שלא לעשות כל שימוש בשם המסחרי "פרארה", והשבת מטלטלין מסויימים השייכים לרחמני, לטענתו, באופן אישי.

מנגד, טענו הנתבעים, וכן טען בודניוק בתביעתו שכנגד, כדלקמן: בודניוק ואנטוניו הינם מי שהשקיעו את עיקרם של הכספים במיזם המשותף, והינם הנפגעים העיקריים מכישלונו. התביעה כנגדם בתיק העיקרי חסרת יסוד, באשר רחמני, ולא בודניוק או אנטוניו, הינו מי שהפר לכל אורך הדרך, בהפרות יסודיות נמשכות, את התחייבויותיו על פי ההסכם. זאת, בראש ובראשונה, נוכח מצגיו המטעים עובר לכריתת ההסכם, בדבר יכולותיו המקצועיות והעסקיות בתחום הטקסטיל והאופנה, אשר התגלו כחסרות בסיס. הפרה נוספת המיוחסת על ידי הנתבעים לרחמני הינה באי השקעת הסכום אשר נקבע בהסכם - 36,000 יורו, והשקעת 5,000 יורו בלבד, בעוד בודניוק ואנטוניו עמדו בהתחייבותם והשקיעו כ- 450,000 יורו בשלב הקמת החברה, וכן כספים רבים נוספים בשלבים מאוחרים יותר. הפרות יסודיות נוספות מיוחסות לרחמני על ידי בודניוק בכל הנוגע לתפקודו הכושל בפועל בענייני החברה, בחודשים שלאחר כריתת ההסכם. בעניין זה נטען, כי לא רק שרחמני לא השקיע את כל כולו לקידום עסקי החברה, למרות שקיבל שכר לשם כך, אלא שהוא אף עשה שימוש לרעה בקיומה של החברה ובכספים ששולמו לו, לצורך קידום עסקיו האישיים, לרבות עסקיו בחברת האחים רחמני וחברת הכל מאיטליה, ולרבות ניסיונו למכור לחברה מלאי בדים חסר ערך, פגום וישן, אשר היה מצוי אצלו מזה שנים. לשיטתם של הנתבעים, התנהלותו זו של רחמני היא שמנעה את הצלחת המיזם ודרדרה את החברה אל סף חדלות פרעון. לטענתם, הם עצמם לא משכו ולא קיבלו בשום שלב כספים מן החברה, ולאור מצבה הכספי הקשה, הוסכם בין כל הצדדים, כי לא יימשכו כספים נוספים מהחברה, ומשכך הופסק בחודש יולי תשלום שכרו החודשי של רחמני. בנוגע להלוואה נטען, כי נוכח מצב החברה הוחלט באסיפת בעלי מניותיה, בחודש יולי 07, על הזרמת הון נוסף בסך 150,000 יורו לחברה, על ידי כל אחד משלושת בעלי המניות על פי חלקו היחסי. ואולם, כך לטענת הנתבעים, רחמני לא פרע את חלקו בכספים אלה, ומשכך, ועל פי המוסכם, עליו להעביר את מניותיו בחברה לנתבעים. לטענת הנתבעים, משעלו היחסים בין הצדדים על שרטון, רחמני אף החל לפגוע באופן מכוון בפעילותה העסקית של החברה מול יצרנים וספקים אחרים. בהתייחס לסכומי תביעתו של רחמני ובנוסף לטענות הנ"ל, אף הציגו הנתבעים טענת קיזוז בסכום כולל של כ – 650,000 יורו, כאשר עיקרו של הסכום נובע מתביעה לתשלום פיצוי מוסכם על פי ההסכם, בסך 500,000 יורו, וכן נתבעת השבתם של סכומים מהחברה ופיצוי בגין נזקים אשר נטען כי רחמני גרם לחברה. בגין סכומים אלה, אף הוגשה, כאמור, תביעה שכנגד על ידי בודניוק כנגד רחמני וכנגד החברות האחים רחמני והכל מאיטליה.

ג.דיון

טענת רחמני לאי סדרים כספיים והימנעות בודניוק ממסירת מסמכים כספיים של החברה לידי רחמני

בעניין זה רואה רחמני הפרה יסודית מרכזית, בכל הנוגע להתנהלות הנתבעים בכלל, ובודניוק בפרט, מולו. אין חולק, כי החברה, היא הנתבעת 3, באמצעותה פעלו הצדדים במיזם המשותף, הינה חברה איטלקית אשר כספיה נוהלו באיטליה. מעבר להצגת טענות בעלמא בדבר אי סדרים כספיים, אינני סבורה, כי רחמני הרים את הנטל להוכחת בסיס ממשי לטענתו זו. מדובר בחברה שפעלה בפרק זמן קצר ביותר במתכונתה הראשונית, כאשר רחמני עדיין מעורב בפעילות בה. עדות בודניוק לגבי מגוון דרכי העברת כספי ההשקעה לחברה, חלקם בהעברות כספיות מחשבון בנק בישראל, חלקם דרך חברה באיי הבתולה, וחלקם בהעברה פיזית של כספים במזומן בטיסה, לא די בה כדי להביא למסקנה בדבר אי סדרים כספיים בניהול החברה על ידי בודניוק או אנטוניו.

אף הטענה בהתייחס למחזור המכירות בתקופה הנדונה, ולהעדרה של סחורה כביכול ממלאי החברה, לא בוססה, מה גם שאין חולק, כי בודניוק היה אחראי על ענייני הכספים ורחמני עצמו היה מי שאחראי על ענייני הסחורה, המלאי, המכירות והשיווק (סע' 8.3, 8.5 להסכם). הואיל ורחמני לא היה רק עובד שכיר אלא אף שותף בחברה, הטוען למעורבות גבוהה בפעילותה (ולשהות של כשישה ימים מדי שבוע, בתקופה הרלוונטית, באיטליה לשם כך), ניתן היה לצפות, כי יהיו בידיו פרטים ממשיים יותר בכל הנוגע למלאי החברה וגורלו וכי לא יסתפק בהצגת סימני שאלה בעניין.

בנוגע לטענות בדבר אי סדרים כספיים, אף מתעוררת תמיהה נוכח העובדה, כי טענות אלה צצו ועלו לאחר שהיחסים בין הצדדים עלו על שרטון, אך אין אינדיקציה של ממש לקיומן לאורך הדרך, בחודשי הפעילות הראשונים של החברה, כפי שניתן היה לצפות לו מדובר היה בטענות ממשיות וכנות, אשר הטרידו את מנוחתו של רחמני בזמן אמת. זאת ועוד, מהעדויות שנשמעו לפני עולה, כי החברה, באמצעות בודניוק, נהגה לשמור את המסמכים הנוגעים לתקבולים בחברה ולפעילותה הכספית בחנות אשר פתחה, וכי מסמכים אלה נשלחו לרואה החשבון של החברה ובהמשך למנהלת החשבונות.

כן נמסרה עדות בדבר רכישת תוכנת הנהלת חשבונות לחברה (עדות בודניוק, עמ' 19 ש' 2, עמ' 20 ש' 13, 25 לפרוטוקול). יש לזכור, כי בודניוק הינו אמנם איש עסקים, אך אינו מנהל חשבונות או רואה חשבון בהשכלתו וההתקשרות עימו לא נכרתה בהקשר למתן שירותים מקצועיים מסוג זה בכוחות עצמו. אף לא ברור מעדות רחמני עצמו, כיצד זה נטל את מסמכי הנהלת החשבונות אשר צורפו על ידו כראיות, ומה מנע ממנו מלקבל מסמכים נוספים כלשהם הנוגעים לניהול ענייניה הכספיים של החברה, או מלפנות בזמן אמת בדרישה ברורה בעניין, באם היה זקוק להם ולמידע הכלול בהם ולא הצליח לקבלם.