יאנה זק נ' בנק מסד בע"מ ואח'

לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 22775-03-16 (השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן) מיום 6.3.2017, בה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע הליכי כינוס הנכסים הננקטים על ידי המשיב 1 (להלן: הבנק) במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 523310-12-15 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב נגד המבקשת, בקשר למקרקעין הידועים כגוש 7169 חלק מחלקה 72 והמצויים ברחוב י.ל. פרץ 8 בחולון (להלן: המקרקעין).

רקע

1. המבקשת והמשיב 3 (להלן: המשיב), רכשו באמצעות החברה שבבעלותו, המשיבה 2 (להלן: החברה), את המקרקעין בחלקים שווים בשנת 2006, כשהמבקשת מימנה את חלקה מהון עצמי ואילו המשיב מימן את חלקו באמצעות הלוואה שנטל מהבנק. לאחר רכישת המקרקעין הקימו המבקשת והמשיב על המקרקעין בניין מגורים (להלן: הפרויקט), כשהבנק משמש כבנק המלווה של הפרויקט. ביום 2.1.2008 התקשרו המבקשת והמשיב בהסכם מכר, במסגרתו המשיב רכש מהמבקשת כשמינית מהזכויות במקרקעין המהווים את דירת הגן שבמקרקעין.

2. ביום 7.1.2008 נרשמו הזכויות בבניין המגורים (להלן: הנכס) על שם החברה והמבקשת. בד בבד נרשמו משכנתאות לטובת הבנק על הזכויות בנכס (להלן: המשכנתאות); נרשם שטר משכנתה בגין מלוא זכויות החברה בנכס, להבטחת כל הסכומים המגיעים או שיגיעו לבנק מהחברה ומהמשיב. כמו כן, נרשם שטר משכנתה בסך 1,060,000 ש"ח בגין זכויות המבקשת בנכס, להבטחת כל הסכומים המגיעים או שיגיעו לבנק מהחברה, המשיב או המבקשת. שטרי המשכנתה נחתמו בפני עורך דין ונרשמו על ידו בלשכת רישום המקרקעין בחולון. ביום 23.1.2008 לאחר רישום המשכנתאות ועמידה בתנאים מקדימים נוספים חתמה החברה על הסכם למימון הפרויקט באמצעות חשבון בנק שנפתח לצורך זה (להלן: הסכם הליווי), במסגרתו הועמדו אשראים שונים בחשבונה שהובטחו, בין היתר, במשכנתאות והבטחונות שנוצרו לשם כך.

3. החברה והמשיב לא עמדו בהתחייבויותיהם במסגרת הסכם הליווי כלפי הבנק. על כן, חתמו החברה והמשיב יחד עם חברה נוספת שערבה לחוב על הסדר חוב עם הבנק, במסגרתו הודו בחוב ובתוקף המשכנתאות אשר פורטו בהסכם, והתחייבו כי אם לא יעמדו בהסדר, הבנק יהיה רשאי לממש את המשכנתאות ולמנות כונס נכסים לצורך פירעון החוב. המבקשת, בהיותה ממשכנת מחצית הזכויות במקרקעין להבטחת חוב במשכנתה מוגבלת בסכום חתמה על ההסדר, ואישרה כי הוא הומצא לעיונה וידיעתה על ידי נציג הבנק. ואולם, המשיב והחברה לא עמדו בהסדר החוב, על אף שניתנה להם ארכה לביצועו, ולא פרעו את התחייבויותיהם כלפי הבנק. בטרם נקט הבנק בהליכים משפטיים, נשלחו מכתבי התראה לחברה, למשיב ולמבקשת. ביום 4.12.2013 הגיש הבנק תובענה בסדר דין מקוצר בתא"ק 9500-12-13 נגד החברה והמשיב. בעקבות זאת, הגיעו הבנק, החברה והמשיב להסדר פשרה, שמטרתו לאפשר את השלמת הבנייה והחרגת דירות הרוכשים מחד גיסא, ואת הסדרת החוב לבנק מאידך גיסא, על ידי שמירת זכויות הבנק על פי הסכם המשכנתה. הסדר זה קיבל תוקף של פסק דין ביום 10.7.2014 (להלן: הסדר הפשרה). המבקשת סירבה להצטרף להסדר הפשרה, וטענה כי מאחר ששילמה את מלוא התמורה בגין הבנייה לחברה וקיבלה טופס 4, על הבנק להחריג את המשכנתה הרובצת על דירותיה.

4. ביום 14.5.2014 נמסרה החזקה לרוכשים בכל הדירות, בין היתר למבקשת, שהיא בעלת שתי דירות בפרויקט, כאשר בדירה אחת היא מתגוררת ואת הדירה השנייה היא משכירה. יצוין כי החברה והמשיב לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי הבנק בהתאם להסדר הפשרה, ועל כן ננקטו נגדם הליכי הוצאה לפועל ביום 1.12.2015. בנוסף, הבנק נקט נגד המשיב בהליכי הוצאה לפועל למימוש דירתו בפרויקט והוגשה בקשה למינוי כונס נכסים לצורך העניין. יצוין כי המבקשת הגישה התנגדות למינוי כונס נכסים על דירתו של המשיב במסגרת ה"פ 30792-12-15. בהמשך חזרה בה המבקשת מבקשת עיכוב ההליכים, ובית המשפט הורה לבנק להמשיך בהליכי מימוש דירת המשיב.

5. ביום 29.11.2015 נפתח כנגד המבקשת תיק הוצאה לפועל שמספרו 523310-12-15, לצורך מימוש המשכנתה על אחת מדירותיה של המבקשת בבניין, דירה מס' 4 שמושכרת על ידה לשוכרים. ביום 9.2.2017 מונה כונס נכסים לדירה זו. על רקע זה, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל ועיכוב ביצוע מינוי כונס נכסים במסגרת ה"פ 22775-03-16. ביום 6.3.2017 נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי מאחר שלא מדובר בדירת המגורים של המבקשת, גם אם קיימת עילת תביעה, מאזן הנוחות אינו מחייב עיכוב ביצוע.

           מכאן בקשת הערעור שלפני והבקשה לעיכוב הביצוע.

בקשת רשות הערעור