החלטה
לפני בקשה שהגישה הנתבעת לסילוק התובענה על הסף מחמת היעדר יריבות והיעדר סמכות מקומית, ולחלופין- להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך.
עסקינן בתביעה כספית שהגישו התובעים נגד הנתבעת על סך של 4,215 ₪ בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, עת שהו במלון "דניאל ים-המלח" (להלן: המלון).
בבקשתה טענה הנתבעת, כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל העדר יריבות. המלון אינו מהווה אישיות משפטית ואינו יכול להיתבע בתור שכזה. הנתבעת הנכונה הינה חברת פרייד ים-המלח, הבעלים והמנהלת של המלון. לעניין הסמכות המקומית נטען, כי בית המשפט המוסמך לדון בתובענה, בהתאם לתקנה 2 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות, הוא בית המשפט לתביעות קטנות בדימונה ולחלופין בתל אביב, ואין לבית משפט זה זיקה לתובענה נשוא הדיון.
התובעים מתנגדים לבקשה. לטענתם, חובת הנתבעת לשלם את הפיצוי היא במקום מענו של התובע. מאחר שהם גרים בעיר עפולה, אשר נמצאת במחוז הצפון, הרי לבית משפט השלום בצפת סמכות מקומית לדון בתובענה. לעניין תנית השיפוט נטען, כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד ועל כן אין הנתבעת רשאית להיבנות ממנו.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובכל המסמכים הרלבנטיים, נחה דעתי כי לבית משפט נכבד זה סמכות לדון בתובענה זו ולפיכך דין התביעה להידחות. תקנה 2(3) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות, הזהה בנוסחה לתקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן :
"2.תביעה תוגש לבית-המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי- הדין; ואלה הם:
1- .....
2-....
3- המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות."
ברע"א 6920/94 יאיר לוי נגד צבי פולג ואח', פ"ד מט(2) 731 התייחס בית המשפט העליון לסוגית הסמכות המקומית בתביעות כספיות ונקבע, בין היתר, כי יש להתאים את הפרשנות של תקנה 3(א)(3) לדין המהותי וכי " הדיבור "התחייבות" בתקנה 3(א)(3) הוא דיבור עמום המחייב פרשנות, ואם אך הדבר ניתן יש להתאימו מבחינת סדרי הדין להוראות הדין המהותי". על סמך פרשנות זו נקבע, כי בתביעות כספיות נזיקיות, חובת הנתבע לשלם את הפיצוי היא במקום מענו של התובע, וזאת בהתאם להוראות סעיפים 44 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, ועל כן יש לבית המשפט, שבמקום מושבו מתגורר התובע, סמכות מקומית לדון בתובענה.
כאמור, תקנה 2(3) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות זהה בנוסחה לתקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, ולפיכך דין דומה חל עליהן. מאחר שהתובעים גרים בעפולה, שבתחום שיפוטו של בית משפט זה, ומאחר שחובת התשלום היא במקום מגוריהם של התובעים, הרי לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה.
לעניין הטענה בדבר קיומה של תניית פטור, לא צורף התקנון עליו מבקשת הנתבעת להסתמך, ועל כן מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לכך, מקובלת עליי טענת התובעים, כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, ועל כן אין הנתבעת רשאית להיבנות ממנו. לכאורה, התנאים שבתקנון נקבעו כולם מראש ע"י הנתבעת ונועדו להתקשרות עם קהל בלתי מסוים. תקנה 4(9) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג- 1982 קובעת חזקה על פיה, תנאי בחוזה אחיד המתנה על מקום השיפוט הוא תנאי מקפח. חזקה זו לא נסתרה.
באשר לטענה בדבר העדר יריבות, מקום שניתן לתקן את כתב התביעה ,לא ממהרים למחוק את התביעה ומרפים את הפגם ע"י תיקונו .
אשר על כן, אני מורה דחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף, או להעברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בדימונה.
אני מורה על תיקון כתב התביעה באופן ששם הנתבעת ישונה מ"מלון דניאל ים-המלח" לחברת "פרייד ים-המלח בע"מ" ( ח.פ. 51-180983-2). כתב התביעה ייחשב כמתוקן ללא צורך בהגשת נוסח חדש.
הנתבעת החדשה תגיש כתב הגנה תוך 15 יום מהיום.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י' תמוז תש"ע, 22 יוני 2010, בהעדר הצדדים.