החלטה
מונחת בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר וכן ההתנגדות עצמה.
תמצית הבקשות להארכת המועד וההתנגדות
במסגרת תיק זה הגישה המשיבה לביצוע שני שיקים (להלן: "השיקים"), אשר משכה חברת ג'אמפ אופנה בע"מ (להלן: "ג'אמפ") לפקודת המבקש ואשר לפי החתימה בגב השיקים – הוסבו על ידי המבקש. השיק האחד משוך ליום 8.7.09 בסך של 24,800 ₪ והשיק השני משוך ליום 8.8.09 בסך של 26,131 ₪.
בהתאם לאישור המסירה אשר הוצג במהלך הדיון על ידי המשיבה, נמסרה האזהרה לרעייתו של המבקש ביום 8.11.09. בפועל, הוגשו בקשה להארכת המועד וההתנגדות רק ביום 2.9.10. לטענת המבקש, קיומו של תיק ההוצאה לפועל לא היה ידוע לו עד 19.8.10, מועד בו בוצע עיקול ברישום בביתו.
לגופם של דברים, טוען המבקש כי במסגרת עיסוקו בתפירת בגדים, קיים קשרי מסחר עם ג'אמפ ונהג לקבל ממנה את תמורת עבודתו בשיקים של ג'אמפ. ג'אמפ עצמה התקשרה בהסכם עם חברת ב.ס.ר.א מימון והשקעות בע"מ (להלן: "בסר"א") לניכוי השיקים של ג'אמפ כנגד עמלה. במסגרת זו אף נמסרו השיקים. ג'אמפ משכה את השיקים ומסרה אותם למבקש, המבקש פנה לבסר"א עם השיקים עוד במאי ויוני 2009, וזו שילמה לו את תמורתם בניכוי עמלה.
מספר חודשים לאחר מכן התברר כי ג'אמפ נקלעה להליכי פירוק ומונה לה מפרק, אשר במסגרת הליכי הפירוק, אשר לטענת המבקש הסכים לפרוע חלק מהשיקים ואף פרע אותם בחלקם.
על יסוד מסכת עובדתית זו, טוען המבקש כי אין הוא חייב כלל בפירעון השיקים בשתי טענות:
מאחר ולא הוא זה אשר משך את השיקים אלא ג'אמפ.
מאחר והמבקשת קבלה את תמורת השיקים במלואה מהמפרק של ג'אמפ ומנסה להיפרע פעמיים על אותם השיקים.
בדיון שהתקיים ויתרה המשיבה על חקירת המבקש והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
הארכת המועד
בטרם הידרשות לשאלת הארכת המועד, יש לבחון אם בכלל הוגשה ההתנגדות באיחור, שהרי לטענת המבקש לא הומצאה לו האזהרה מעולם ואודות התיק נודע לו רק כאשר בוצע עיקול בביתו ביום 19.8.10.
במהלך הדיון הציגה המשיבה אישור מסירה המראה, לכאורה, על מסירת האזהרה למבקש כדין עוד ביום 8.11.09. ראיה לכאורית זו איננה יכולה להיחשב כראיה מפתיעה, כזו שנחתה על המבקש כרעם ביום בהיר. המבקש עצמו הרי ער לכך שהתנגדותו הוגשה באיחור, שהא ראיה – הוא עצמו עותר להארכת המועד. במצב זה, חייב היה המבקש להידרש לאותו אישור מסירה שהוצג, להתמודד עימו, אולי לדרוש לחקור את המוסר ולהבהיר את עמדתו ביחס לאישור זה. המבקש לא עשה דבר מאילו ומאידך – בעצם בקשתו להארכת מועד למעשה הודה בפה מלא כי איחר בהגשת ההתנגדות.
תקנה 528 לתקנות סדרי הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מסמיכה את בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שירשמו". התקנות אינן מפרטות למה ייחשב "טעם מיוחד", אך בפסיקת בתי המשפט נקבע כי ככלל "טעם מיוחד" הינו טעם הנגזר מגורם חיצוני אשר איננו קשור לבעל הדין ואינו בשליטתו.
במקרה דנא, האיחור מסתכם בלמעלה מתשעה חודשים, תקופה לא מבוטלת כלל וכלל. המבקש עותר להארכת המועד אך מעיון בתצהירו אין למצוא בו ולו ראשיתו של הסבר לאי הגשת ההתנגדות במועד. המבקש טוען כי נודע לו אודות ההליך המתנהל נגדו רק ביום 19.8.10 אך, כאמור, האזהרה הומצאה לו עוד ביום 8.11.09. על פניו איפה, טעם להארכת המועד - איין.
הארכת המועד בנסיבות אלו תיעשה רק כמעשה חסד למבקש, למניעת מצב של עיוות דין. בכדי לבחון אם מתקיימות נסיבות המצדיקות זאת, יש לבחון ההתנגדות גופה.
ראשית, מעיון בהתנגדות ברור כי המבקש קבל תמורה מלאה עבור השיקים. המבקש מודה ואף מציג אסמכתאות לכך שניכה את השיקים וקבל תמורתם סך של 23,356 ₪ בגין השיק הראשון וסך נוסף של 24,500 ₪ עבור השיק השני (נספחים ב' ו- ג' להתנגדות).
שנית, טוען המבקש להיעדר חבות באשר השיקים "אינם שיקים שלו". טענה זו לא ניתן להבין וודאי שלא לקבל. חתימת היסב מעבירה לנסב את הזכות השטרית כלפי החתומים על השטר, ומחייבת את המסב לפרוע את השטר (ש. לרנר, דיני שטרות, עמ' 303). אין חולק על כך שהמבקש הסב את השיקים וחתימתו כל גב השיקים איננה מוכחשת ואיננה במחלוקת. בהסבת השיקים, מחויב המבקש בפירעונם אפילו אינו החייב העיקרי.
שלישית, טוען המבקש כי המשיבה מנסה להיפרע פעמיים, באשר קבלה את תמורת השיקים מהמפרק של ג'אמפ. טענה זו נטענת בלשון כוללנית ובלי כל ניסיון לפרט אימתי, כיצד ואילו סכומים שולמו למשיבה בגין השיקים. המבקש אף איננו מנסה להסביר את הבסיס לטענה זו וממילא שדווקא הודאתו בכך שג'אמפ נקלעה לפירוק, מסבירה מדוע לא פרעה ג'אמפ את השיקים ומדוע נאלצה המשיבה לתבוע את פירעונם דווקא מהמבקש.