טפירו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור, על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (גב' תמי לוי יטח) מיום 12/6/13 בתיק 02-98941-12-0, במסגרתה נדחתה בקשתה החוזרת של המבקשת להפחתת צו חיוב בתשלומים המושת עליה במסגרת תיק איחוד יזום וכן לזמנה לחקירת יכולת בפני הרשמת הנכבדה.

סדר האירועים הכרונולוגי כעולה מבקשת המבקשת ונספחיה:

המבקשת הגישה בקשה לאיחוד יזום של תיקיה ביום 14/5/12.

ביום 17/5/12 ניתנה החלטה אודות איחוד יזום של תיקי המבקשת ונקבע כי התשלום יהא, בהתאם להוראותיו של חוק ההוצאה לפועל, 3% מגובה חובות המבקשת.

לאחר פתיחת תיק האיחוד היזום, צירפה אליו המבקשת תיקים נוספים ושילמה בכל פעם בהתאם להוראותיה של רשמת ההוצאה לפועל את התשלום המתבקש.

לאחר שסיימה המבקשת לצרף את התיקים הנוספים לתיק האיחוד היזום הגיע גובה התשלום החודשי לסך של 2903 ₪.

ביום 11/4/13 הגישה המבקשת בקשה דחופה להפחתת צו החיוב בתשלומים במסגרת תיק האיחוד היזום תוך שהיא מודעת לכך כי תוכרז כחייבת מוגבלת באמצעים.

ביום 14/4/13 נדחתה בקשתה של המבקשת כאשר הרשמת הנכבדה מנתחת את המסמכים אשר הוגשו בפניה והמעידים על הוצאותיה והכנסותיה של המבקשת וקובעת כי אין מקום להפחית מצו החיוב בתשלומים הקבוע למבקשת בתיק האיחוד היזום.

ביום 20/5/13 שבה המבקשת והגישה בקשה חוזרת להפחתת צו החיוב בתשלומים. אף בקשה זו נדחתה בהחלטתה המנומקת של הרשמת הנכבדה מיום 21/5/13.

ביום 12/6/13 הגישה המבקשת בקשתה לזמנה לחקירת יכולת ועוד באותו היום נדחתה בקשתה, כאשר הרשמת הנכבדה מפנה את המבקשת להחלטתה מיום 21/5/13 וקובעת כי בהעדר שינוי נסיבות מהותי, אין היא רואה מקום לשינוי צו החיוב בתשלומים ואף לא לזימון המבקשת לחקירת יכולת בפניה. בגין החלטה זו בפנתה המבקשת בבקשת רשות הערעור אשר בפני.

בבקשתה זו טוענת המבקשת כי גובה התשלום החודשי בתיק האיחוד אינו מאפשר לה קיום, אישית ומשפחתית וכי אין בהעברת העסק אשר היה בבעלותה , לבעלות אחיה , משום הברחת נכסים כפי שסברה הרשמת הנכבדה אלא שהאח נטל את העסק לרשותו על חובותיו , על מנת לסייע בידי אחותו המבקשת. המבקשת טוענת כי הרשמת הנכבדה התעלמה מהסברי המבקשת לפיהם את הפער בין הכנסותיה והוצאותיה היא משלימה באמצעות בני משפחתה התומכים בה כלכלית וכי באם יפוזר תיק האיחוד מאין יכולת לעמוד בצו החיוב החודשי , עשוי להיגרם לה נזק כלכלי בלתי הפיך. המבקשת טוענת כי היה על הרשמת הנכבדה לזמנה בפניה על מנת לשמוע טענותיה, כדי שזכויותיה לא יפגעו.

דיון:

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפני.

מעיון בבקשה שבפני עולה, כי למעשה מבקשת המבקשת לערער על החלטה מיום 14/4/13 ועל החלטה מיום 21/5/13 במסגרתה נדחו בקשותיה של המבקשת להפחתת התשלום החודשי המושת עליה במסגרת תיק האיחוד היזום אשר לה.

"הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עליון צ 628)."

ראה: כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110.

הדברים יפים אף לענייננו. אין לאפשר למבקשת בנסיבות אלו להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם כפי שעשתה ביום 12/6/13. למעשה הרשמת הנכבדה מפנה את המבקשת להחלטתה בתיק מיום 21/5/13 וקובעת כי אין שינוי נסיבות אשר יצדיק דיון מחודש באותה הבקשה.

ככל שהיו למבקשת השגות על החלטותיה האמורות של רשמת ההוצאה לפועל, היה מקום כי תפנה בבקשה המתאימה במועדים הקבועים בדין ולא תבקש להאריכם באופן מלאכותי כפי שעשתה. מטעם זה בלבד יש מקום לדחיית בקשת המבקשת.

יתרה מכך , אף לגופה של בקשה, יש מקום לדחיית בקשת המבקשת אשר בפני. עיון בשלש החלטותיה של הרשמת הנכבדה מעלה כי זו בחנה היטב את הנתונים אשר הביאה בפניה המבקשת והחלטותיה כי אין לשנות מצו החיוב בתיק האיחוד היזום, סבירות בנסיבות ונתמכות במסמכים עליהם מצביעה הרשמת הנכבדה. כך למשל מצביעה הרשמת הנכבדה בהחלטתה מיום 21/5/13 על כך כי המבקשת בבקשתה מיום 14/4/13 הצביעה על הכנסה בסך 3000 ₪ ואילו בבקשה מיום 20/5/13 היא מצהירה על הכנסה בסך 4000 ₪ ואף מצרפת תלוש משכורת התומך בטענתה. הרשמת הנכבדה אשר בחנה את המסמכים כולם מבהירה כי הפחתת שכרה של המבקשת אשר השתכרה כעצמאית סך של 8000 ₪ עם העברת העסק לאחיה, מעוררת חשש של הברחת נכסים והקטנה מכוונת של ההכנסות על מנת לצמצם את יכולת ההחזר של חובות המבקשת. הסבריה של המבקשת בפני, לעניין זה לפיהם רכש האח את העסק על חובותיו, לא נתמכו בראיה של ממש ואין זה סביר כי האח יסכים לשאת בכל חובות העסק בתמורה למוניטין של עסק כושל , כפי שהעידה עליו המבקשת. אף לא ניתן הסבר של ממש מה נעשה בסחורה אשר היתה בעסק, הציוד שהיה בו ובכלל. אף הסבריה של המבקשת כי בני משפחתה תומכים בה כלכלית ובכך מכסים את הפער בין הכנסותיה להוצאותיה לא מצאו את ביטוים באסמכתאות של ממש.