החלטה
לפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיב נגד המבקשים בגין יתרת חוב בחשבון המבקשת מס' 1, לה ערב המבקש מס' 2. התביעה הוגשה בסך 99,583 ₪ נכון ליום 30/1/12, וסכומה מורכב מחוב בחשבון עו"ש בסך 11,160 ₪, פיגורים בהלוואה בסך 5,583 ₪ ויתרת ההלוואה בסך 82,840 ₪.
בעת הגשת התביעה ציין התובע כי במקביל להליך זה נפתח תיק הוצל"פ למימוש רכב משועבד, ואכן ביום 15/4/12 הודיע ב"כ המשיב על מכירת הרכב לצד ג' תמורת הסך 95,000 ₪ (החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 5/4/12 צורפה להודעה). מאוחר יותר, ולפי בקשתי הודיעה ב"כ המשיב כי מלוא סכום המכירה הועבר לחשבון הבנק של המבקשת, וכי יש להפחית מהסכום את הוצאות הכינוס, שאושרו ע"י כב' רשמת ההוצל"פ. בנסיבות אלו לא היה טעם בדיון בבקשה לביטול עיקול, וכך קבעתי ביום 15/4/12.
בבקשת הרשות להתגונן העלו המבקשים את הטענות הבאות:
טענת חוסר סמכות מקומית התקבלה, והתיק הועבר לבית משפט זה מבית משפט השלום בנתניה (החלטת כב' הרשמת הבכירה מרי יפעתי מיום 28/3/12).
המבקש מס' 2 הצהיר כי ניהל את כל חשבונותיו אצל המשיב, כי החשבון דנן הינו חשבון עסקי במסגרתו רכש באמצעות הלוואה רכב עבודה מפואר, ששועבד ע"י המשיב. המבקש טען כי כל חשבונותיו התנהלו ללא בעיה, וכי המשיב התנהל עמו שלא בתום לב. המבקש מתאר כי סיפר לפקיד הבנק כחודשיים שלושה לפני הגשת התביעה כי הוא מתעתד לסגור את העסק, לעבור לעבוד כשכיר, למכור את הרכב ולכסות את חובותיו בחשבון. המבקש טוען כי בעת השיחה היה שווי הרכב לא פחות מ-127,000 ₪, חיוביו בחשבון החברה היו כ-100,000 ₪, ולא היה כל פיגור בתשלומים. המבקש טען כי הגיע להסכמה עם נציג המשיב לפיה יפסיק לשלם את התשלום החודשי בגין ההלוואה עד למכירת הרכב ותשלום מלוא יתרת החוב. לדבריו הבנק לא התנגד מאחר והרכב היה משועבד לו ומבוטח בביטוח מקיף לטובתו. המבקש טען כי פרסם את הרכב ואף קיבל הצעות לקנייתו אך המתין להצעה ראויה יותר. המבקש טוען כי לאורך כל הדרך היה בקשר עם מר דימיטרי, נציג המשיב ושיתף עמו פעולה. המבקש הופתע ביום 16/1/12 עת הגיעו מעקלים עם צו תפיסה ולקחו את הרכב. עשרה ימים לאחר מכן קיבל את כתב התביעה, ואז התברר לו כי המשיב התמנה ככונס נכסים לרכב וכל זאת ללא שהמבקשים קיבלו ולו מכתב התראה אחד. רק ביום 17/1/12 טוען המבקש כי המבקשים קיבלו את האזהרה. המבקש טוען כי המשיב מנע את מכירת הרכב במחיר ראוי, ובכך גם למבקשים נזק. המבקשים טוענים כי המשיב לא פעל על פי ההסכמים, ולא עפ"י חובת ההגינות. לבקשה צורפו מחירון לוי יצחק, דו"ח תפיסת הרכב, התכתבות בין ב"כ הצדדים, מסמכי פתיחת תיק מימוש המשכון ומינוי כונס נכסים, ומכתב התראה נושא תאריך 17/1/13.
בדיון, שהתקיים לפניי ביום 22/5/12, נחקר המבקש מס' 2, וחזר על טענותיו בבקשה. המבקש פירט את טענתו בתצהיר לפיה במהלך מגעיו עם נציג המשיבה דימיטרי במקביל לנסיונותיו למכור את הרכב ביקש ממנו מר דימיטרי להפקיד הפקדה אחת וטען כי הפקיד 2,200 ₪ בהעברה בנקאית בסוף דצמבר 2011 (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 8-30). יצויין כי ב-מש/1, שהוגש בדיון, אין כל פעולת העברה בנקאית של סכום דומה. בתום הדיון ניתנה למבקש הזדמנות להציג את המסמך, אך הוא לא עשה כן.
בדיון גם הוצג למבקש מכתב שנשלח אליו למענו, עליו העיד ביום 31/10/11, אך המבקש אמר כי אינו זוכר שקיבל את המכתב. המכתב לא הוצג, אך יצויין כי בדף החשבון, מש/1, נראית ביום 11/10/11 וביום 1/11/11 "עמלת מכתב התראה". לבסוף הודה המבקש בקושי רב כי נציג הבנק "דימה" לא בדיוק הסכים לחכות, כי הוא נפגש עם מנהל הבנק שנתן לו עוד ארכה למכירת הרכב וזה היה באוקטובר או נובמבר (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 24-31). בכך סתר המבקש את טענתו כי נציג המשיב הסכים כי ימשיך לא לשלם את תשלומי ההלוואה ולהחזיר צ'קים עד שימכור את הרכב, ובכל מקרה כי ההסכמה לא הגיעה עד לסוף חודש דצמבר. במשמע המבקש גם חזר בו בחקירתו מהטענה כי הפקיד את הסכום, כפי שנדרש ע"י אותו דימיטרי, ומודה כי לא שילם את מה שנדרש אלא ביקש זמן נוסף (שם, עמ' 4, שורות 1-5).
סיכום תוצאות הדיון הינו כי המבקש ידע היטב כי אינו עומד בתשלומי ההלוואה, לא קיבל את הסכמת המשיב לכך, לא הפקיד את הסכום, שנדרש ע"י נציג המשיב, דימיטרי, להפקיד לצורך המשך עיכוב ההליכים, ועל כן ננקטו נגדו ההליכים כפי שננקטו.
טענת המבקש כי לא קיבל מכתב התראה הינה טענה קלושה, שאמנם לא נסתרה, אך אינה מקימה הגנה, בהתחשב בעובדה שהמבקש הודה כי היה מודע לכך שאינו עומד בהסכמים שלו עם המשיב וכי בניגוד לאמור בתצהיר, המשיב לא הסכים להמתין למכירת הרכב ללא הגבלת זמן וללא שהמבקש יפקיד ולו סכום קטן.
המבקש לא ניצל את ההזדמנות, שניתנה לו לפני משורת הדין ולאחר שהטענה כבר הופרכה בחקירה, ולא הציג אסמכתא להעברה בנקאית בסך כ-2,200 ₪ בחודש דצמבר 2011, שנדרשה כתנאי לעיכוב ההליכים נגדו.
בקשת המבקש ועדותו מצדיקים את הגשת התביעה לרבות בקשה לתפיסת הרכב טרם מתן אזהרה, בהתחשב בזכותו של המשיב להפסיק מתן אשראי לפי שיקול דעתו המקצועי, ובלבד שהופעל בסבירות ולא בשרירות לב (ע"א 323/80 אלתית נ' בנק לאומי, פ"ד לז(2) 673, ה.פ. (מחוזי חיפה) 1620/95 מעיינות הגליל המערבי נ' בנק לאומי, תקדין-מחוזי 98(3) 116). כאמור המבקש הפסיק את פעילות המבקשת ועבר לעבוד כשכיר, לא עמד בתשלומי ההלוואה וביתר ההתחייבויות בחשבון במשך חודשים ארוכים, ואף לא שעה לבקשת נציג המשיב להפקיד סכום קטן על מנת להמשיך ולקבל ארכה למכירת הרכב המשועבד בעצמו. אני קובעת כי המבקשים לא הציגו כל הגנה בפני התביעה, ודוחה את בקשת הרשות להתגונן מטעמם.
המבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 1,770 ₪.
ב"כ המשיב יגיש נוסח פסק דין פורמלי לחתימתי, בו יצויין סכום התביעה, אגרה, שכ"ט עו"ד לפי התעריף המומלץ, הוצאות ושכ"א בקשה זו, ולאחר מכן הסכומים, ששולמו לאחר הגשת התביעה, ושיש להפחית, והכל לפי המסמכים שהוגשו בעניין פדיון הרכב ואישור ראש ההוצל"פ להוצאות. תחשיב הסכום, המופחת מסכום התביעה יפורט בדף נפרד.
ניתנה היום, כ' אלול תשע"ג, 26 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.