טען לתרמית ביחס לסכום של 5 שקלים - חויב לשלם לנתבעת הוצאות בסך 800 שקלים

1.       התובע מעלה בכתב תביעתו טענת תרמית וזאת ביחס לסך של 5.02 ש"ח + מע"מ שגבתה ממנו הנתבעת מאחר ופרע את חובו לה, באמצעות בנק הדואר.

בתביעתו טוען התובע כי "מדובר בתרמית שהנתבעת התרגלה לעשות בו שימוש לצורך הפקת רווחים גורפים בהיעדר ניכיון כפיים שבתוך כך נגרמת פגיעה קשה, הן באינטרס הציבורי בכלל והן באוכלוסיה קשי יום בפרט" (ר' סעיף א', בפרק הרקע שבתביעה, הציטוט הינו בהתאם למקור).

2.       התובע מוסיף וטוען כי -  "התביעה מושרשת בסוג של תרמית שהנתבעת בחרה בו כמקצוע לחיים..."  (ר' סעיף 1) וכי "התרמית שהנתבעת בחרה בו כמקצוע לחיים גורף לה מיליוני שקלים לכיסה במהלך כל שנה.." (שם סעיף 4).

התובע מכנה בתביעתו את הסכום שנגבה ממנו כ"קנס" וטוען - "שהנתבעת מטילה קנסות כנגד 500,000 מנויים בשנה שבחרו לפרוע את חובם באמצעות בנק הדואר, כפול 5.02 ש"ח מכול מנוי הינו סכום המסתכם ב- 2,510,000 ש"ח לפני מע"מ, להלן הסכום הניתן להפיק מתרמית יחיד בכל שנה". (ר' שם).

3.            3.            חרף העובדה שעסקינן כאמור בסך של כ- 5 ש"ח, הוגשה התביעה על הסך של 7,000 ש"ח - כאשר התובע מבהיר כי על אף שתביעתו אינה ייצוגית "הלכה למעשה יש בה אלמנטים הממחישים את דאגתו של התובע לאינטרס הציבורי בכלל ולאוכלוסיה קשיי יום בפרט, על כן מן הראוי שבית משפט נכבד זה יתייחס למהות התביעה כאל תביעה ייצוגית חריגה שנועדה לשמש כהרתעה לטובת האינטרס הציבורי".

         בהמשך לטענות אלה הפנה גם לפסיקה אליה אדרש להלן.

4.      מעבר לטענת התרמית טען התובע עוד כי - "הנתבעת מתנהלת בניגוד מוחלט לתקנות הקובעות שכל מנוי רשאי לבחור את הבנק שבו מעוניין לפרוע את חובו".

         התובע לא פרט, בשום שלב, מה הן התקנות עליהן נשענת הטענה שהועלתה רק בשולי תביעתו.

5.      הנתבעת מצידה טענה בהגנתה כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית וכי העובדה שלא קדמה להגשתה כל פניה או דרישה של התובע יש בה להעיד על חוסר ניקיון כפיו.

         הנתבעת מציינת עוד בהגנתה כי מדובר למעשה בבקשה לאישור הגשת תביעה ייצוגית שהוגשה במסווה של תביעה קטנה וכי יש לסלקה ולו מטעם זה. לגישתה אין לאפשר לעקוף את הוראות חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006.

6.      לגופם של דברים, הפנתה הנתבעת לכך שלרשות הצרכן עומדות מספר חלופות לתשלום החשבון וזאת כדלקמן:

א.      תשלום במשרדי הסוכנות, ללא חיוב בעמלה - באמצעות מזומן, המחאה או כרטיס אשראי.

ב.      תשלום באמצעות הוראת קבע בנקאית.

ג.       תשלום באמצעות המחאה במשלוח בדואר.

ד.      תשלום באמצעות מענה אוטומטי בכרטיס אשראי.

ה.      תשלום בסניפי בנקים שונים.

ו.       תשלום בבנק הדואר.

7.      לטענת הנתבעת בכל החלופות הנ"ל, למעט תשלום בבנק הדואר, אין היא גובת עמלה, וממילא היה על התובע לפעול בהתאם לחלופה הנוחה לו.

         הנתבעת מבקשת לדחות את טענת התרמית מאחר והעובדה כי תשלום בבנק הדואר, יחייב את הצרכן בעמלה, מצוינת מפורשות על גבי חשבון הגז.