טעמן שיווק מזון בע"מ נ' ש.נ.ר שיווק מזון בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף התנגדות.

המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה שטר חוב. עושה השטר היא המבקשת 1 ואילו המבקשים 2 ו-3 הינם ערבים לשטר. עפ"י הרישומים במחשבי ההוצאה לפועל, הומצאה האזהרה למבקשים ביום 23.4.13.

ביום 14.7.13 הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף בקשת התנגדות.

בתצהיריהם של המבקשים 2 ו-3 התומכים בבקשה נטען, כי המבקשים קיבלו את האזהרה בתחילת חודש מאי 2013 וכי באותה עת לא היו מיוצגים. ביום 8.5.13 הגישו המבקשים בקשת התנגדות על גבי טופס "הודעה" ובתגובה ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל כי על המבקשים להגיש התנגדות הנתמכת בתצהיר. לפיכך, החלו המבקשים בחיפוש אחר עורך דין. המבקשים טוענים כי סברו בטעות כי הבקשה שהוגשה ביום 8.5.13 מהווה התנגדות ורק לאחר שפנו לעורך דין הובהרה להם הטעות.

לגופו של עניין, טוענים המבקשים כי המשיבה מילאה את סכום השטר לפי ראות עיניה, מבלי שצירפה אסמכתא לכך, וזאת כאשר בסעיף 3 לשטר נרשם כי יתרת החוב למשיבה תהא כפי שרשום בספריה. כך גם בבקשה לביצוע שטר נרשם כי מועד הפרעון הוא 20.2.13, כאשר אין על השטר מועד פרעון כלשהו.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי המבקשת 1 קיבלה סחורה מהמשיבה ובשל כך הוציאה שיקים בסכום של 11,000 ₪, כאשר בטחה במשיבה כי זו תמלא את הפרטים הנכונים בכרטסת הנהלת החשבונות שלה. ואולם, המשיבה מילאה בשטר סכום ככל העולה על רוחה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית, טוענת המשיבה, כי המבקשים לא הצביעו על טעם מיוחד להארכת המועד. כך, הטענה כי המבקשים חיפשו עורך דין אינה מהווה טעם מיוחד, שכן מיפוי הכוח שצורף לבקשה עולה כי המבקשים מיוצגים החל מיום 4.12.12. הבקשה הוגשה רק לאחר שהמשיבה נקטה בהליכי גבייה נגד המבקשים ולאחר הטלת העיקולים עמדה בקשר עם המבקשים ובא כוחם בנסיון להגיע להסדר לפירעון החוב.

לעניין ההתנגדות עצמה טוענת המשיבה, כי החל מיום 2.9.12 סיפקה למבקשת מוצרי מזון לשביעות רצונה, כאשר בגין אספקת הסחורה נותר חוב של 16,473 ₪. משהתעלמה המבקשת מדרישות המשיבה לפרעון החוב, נאלצה המשיבה להגיש לביצוע את השטר שנמסר על ידי המבקשת להבטחת החוב. ביום 24.6.13 אף שלחה המשיבה למבקשת את כל החשבוניות, תעודות המשלוח וכרטסת הנההלת החשבונות. המבקשים לא העלו טענה מדוע אינם חייבים את החוב למשיבה. כל שטוענים המבקשים כי שילמו למשיבה סך של 11,000 ₪, בעוד שבפועל שולם סך של 5,876 ₪ בלבד. המשיבה טוענת כי המבקשים לא פירטו את טענות הגנתם כנדרש והגנתם הינה הגנת בדים.

בתשובה טוענים המבקשים כי טעות בהבנת הדין, היינו הגשת התנגדות ללא תצהיר, מהווה טעם מיוחד להארכת המועד. כן טוענים המבקשים כי הפקידו את מלוא סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל כתנאי לביטול ההליכים, ועל כן יש ליתן להם את יומם בבית המשפט.

המועד להגשת התנגדות לבצוע שטר קבוע בחיקוק, וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה, וביהמ"ש נטה להיענות לבקשות בעניין זה רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו (בש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 872, 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209, 211). במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132; תת (י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)).

כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, נקבע בפסיקה כי יש מקום לגישה מקלה אף יותר מזו הננקטת בהארכת מועד להגשת ערעור (ראו: ת"ת(י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)), ואף נקבע כי אין זה ראוי לבחון את טיב הטעמים המיוחדים להארכת מועד להגשת התנגדות בזיקה להארכת מועד להגשת ערעור, ובאותן אמות מידה מחמירות, שכן בשונה מערעור, המהווה מתן הזדמנות שנייה לבעל דין לשכנע ערכאה שיפוטית בצדקת טענותיו, במקרה של התנגדות, מדובר בבעל דין שטרם קיבל את יומו בבית המשפט (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 מזר נ' בנדלר, תקדין-מחוזי 96(1), 588; ע"א (ירושלים) 1356/00 - שלום הדאיה נ' נחום פלדמן, תקדין-מחוזי, 2001(1), 649; וראה גם דברי כב' הרשמת אפעל-גבאי (כתוארה אז) בבש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872).

כך נפסק, למשל, כי למרות שהסמכות להארכת מועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן בטעות של בעל דין או בא כוחו, לא ניתן להתעלם מכך שתיתכנה טעויות אנוש, שאינן נובעות מרשלנות או הזנחה, ובמקרה כזה, ניתן במידת הצורך לתקן את הטעות, ע"י היענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב בהוצאות (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 הנ"ל). כן נפסק שכאשר הנסיבות בכללותן מורות על טעות כנה, בתום לב, שאיננה נובעת מזלזול, הניתנת לתיקון תוך התחשבות באינטרסים של הצד השני, ניתן להיענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב הצד שטעה בתשלום הוצאות לצד שכנגד (בש"א (ת"א-יפו) 175521/07, סאבר ג'וברין מוחמד נ' ש.ר.מ.ס. שיווק ציוד לבניין, תקדין-שלום 2007(4), 29025).

במקרה זה, המבקש טוענים כי ההתנגדות לא הוגשה במועד שכן סברו בטעות כי הבקשה שהוגשה על ידם ביום 8.5.13 מהווה התנגדות ורק משפנו לעורך דין שייצגם התגלתה להם טעותם. הגם שהתנהגות המבקשים אינה נקיה מפגמים, שכן בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל נאמר כי עליהם להגיש התנגדות הנתמכת בתצהיר, הרי שלא ניתן לומר כי התנהגות המבקשים גובלת בזלזול בבית המשפט ומדובר במחדל הנית לתיקון באמצעות פסיקת הוצאות לטובת המשיבה.

אשר להתנגדות עצמה, הרי שהמבקשים טוענים כי הסכום שמולא על ידי המשיבה בשטר אינו הסכום הנכון וכי חובם למשיבה נמוך יותר. אמנם, המבקשים לא פירטו מהו חובם הנטען למשיבה ובכך לא עמדו בנטל לפרט את טענת הגנתם כנדרש. בנסיבות אלה סברתי כי יש להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדת סכום החוב בקופת בית המשפט. ואולם, נוכח העובדה שהמבקשים הפקידו את מלוא סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל, הרי שאין מקום להורות על הפקדה כפולה של סכום החוב.

לאור האמור לעיל ובמאזן השיקולים הבאים בחשבון במקרה זה, ובכלל זה הטעם לאיחור וכן משך האיחור בהגשת ההתנגדות, הרי שיש לאפשר למבקשים את יומם בבית המשפט,להאריך את המועד להגשת ההתנגדות וליתן להם רשות להתגונן בכפוף לתשלום הוצאות בגין מחדלם באי הגשת התנגדות במועד, בסך של 1,500 ₪,ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. על המבקשים להפקיד סכום זה בתוך 30 ימים בקופת בית המשפט ,שאם לא כן תידחה הבקשה להארכת מועד וההתנגדות.

לאחר ביצוע התשלום הנ"ל, יעוכבו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ולנוכח סכום התביעה היא תישמע בסדר דין מהיר והצדדים ינהגו כדלקמן:

התובעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום, וכן תפרע את הפרשי האגרה אותם עליה לפרוע על-פי דין.

הנתבעים ימציאו לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובעת כאמור.