פסק דין
העניין שבפני, תובענה הנוגעת לתנור אפיה אשר נרשם על ידי התובע, ומיובא על ידי הנתבעת.
על פי המתואר בכתב התביעה, התובע רכש תנור AEG מדגם BP5300301 וזאת ביום 17.9.2012, בתמורה כספית בסך 3,600 ₪. התובע טוען כי במסגרת הקניה רכש ביטוח יצרן מורחב לתקופה של חמש שנים מיום הקנייה. התנור (תנור מובנה) הותקן בביתו של התובע, ואולם כבר במסגרת השנה הראשונה, החלו להופיע סדקים וקילופי צבע בתנור, ובהתאם הוזמן טכנאי מטעמם הנתבעת.
ביום 20.2.2013 הגיע טכנאי מטעם הנתבעת לבדוק את התנור, ולאחר שתיעד את מצב התנור, נמסר לתובע כי מדובר בנזק אשר נגרם, ככל הנראה, משימוש לקוי בתנור (בכתב התביעה ציין התובע כי ראשית נטען שמדובר בניקוי בחומר כימי), ולפיכך אחריותה אינה משתרעת על ליקוי זה בתנור;
בהתאם נדחתה דרישת התובע להחליף המוצר, ולפיכך תובענתו הינה לביטול העסקה והשבת כל אשר שולם על ידו בצירוף פיצוי בגין עגמת הנפש אשר הייתה מנת חלקו (3,600 ₪ עלות התנור, 100 ₪ הובלה, 1,300 ₪ טרחה ועגמת נפש).
הנתבעת טענה להגנתה כי הנזקים אשר הופיעו בתנור, היו פרי של שימוש לקוי שאינו תואם את ההגדרות שבחוברת ההתקנה וההדרכה אשר נמסרה לתובע באריזת התנור יחד עם התנור, ובאופן השולל את אחריותה לנזקים הנטענים.
הנתבעת מציינת כי התובע העלה טרונייתו לראשונה בחלוף 11 חודשים מתחילת השימוש בתנור, ובהתאם נשלח טכנאי ביום 20.2.2013, וממצאי בדיקתו העלו כי מדובר בנזק הנובע משימוש לקוי, שכן התובע או בני ביתו, לגישת הנתבעת, הניחו חפצים או נייר אלומיניום על תחתית התנור (ולא ע"ג הרשת, כמפורט בחוברת ההדרכה), ובכך נגרם הנזק, ואין מדובר בפגם או ליקוי במוצר אשר נמכר, אלא נזק הנובע מהתנהגות התובע, אשר הוחרגה על פי כתב האחריות.
הנתבעת צירפה העתק עמ' 5 מחוברת ההדרכה, שם נכתב מפורשות "כיד למנוע נזק לאמייל או דהיית צבעו: - אל תניח חפצים ישירות על רצפת המכשיר, ואל תכסה את רצפת המכשיר בנייר אלומיניום – אל תניח מים ישירו בתוך המכשיר כשהוא חם – אל תשמור מזון או כלים לחים בתוך המכשיר לאחר סיום הבישול, והפנתה לסעיף 8 לכתב האחריות, המסיר אחריותה של הנתבעת בקרות מקרה של שימוש לקוי כאמור.
בדיון אשר נתקיים בפני ביום 20.6.2013 הסכימו הצדדים על מינויו של מומחה בתחום האמייל, על מנת שזה יחווה דעתו האם מדובר בפגם מובנה במוצר או בפגם שהינו תולדה של שימוש לקוי; הצדדים פנו למומחה, ד"ר פרדי ארנט אשר ערך בדיקה של התנור בביקור אשר נערך בבית התובע, ואולם בטרם הספיק לערוך חוות דעתו, הלך המומחה לעולמו. בין לבין, הוברר כי עלות חווה"ד עולה על הסכום הנתבע, ולפיכך הצדדים התבקשו ליתן עמדתם באשר למתן פסק דין לפשרה על בסיס סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.
משלא ניתנה הסכמת שני הצדדים לאמור, לא נותר אלא להכריע בתובענה על בסיס הראיות אשר הוצגו בפני, וזאת לאחר שלשני הצדדים ניתנה זכות הטיעון והשלמת הטיעון בהקשר זה.
לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דינה של התובענה להתקבל, ואלו טעמי:
בכל הנוגע לשאלת נטל ההוכחה, סבורני כי במקרים בהם מדובר ביחסי ספק-צרכן, המוגנים על ידי חוק הגנת הצרכן, נטל ההוכחה באשר למהות הפגם, כאשר מדובר בפגם המוחרג מכח תעודת האחריות, מוטל על הנתבעת; משמע, החבות העקרונית של הנתבעת מתעוררת כאשר מוכח קיומו של פגם, ליקוי או קלקול במוצר, אולם תוחרג ככל שיוכח על ידי הנתבעת קיומו של החריג והוא – אי קיום המצב המיוחד המצדיק אי הטלת אחריות על הספק.
בתעודת האחריות נכתב מפורשות "החברה אחראית לתקן כל קלקול שנתגלה במוצר, בלא תמורה, להחליף מוצר, כולו או חלקים ממנו, אשר החלפתם נדרשת לביצוע התיקון כאמור וכן תיתן שירותי אחזקה הדרושים לשמירה על תקינות פעילות המוצר".
בהמשך, סעיף 8 לתעודת האחריות מבהיר מהם המקרים בהם לא תחול האחריות, ואולם מהותה של החרגה זאת כ"הודאה והדחה" המצדיקה היפוך הנטל, קרי, הטלת חובת ההוכחה על הנתבעת. שני הצדדים מאשרים כי טכנאי מטעם הנתבעת ביקר בבית התובע ובדק את התנור, ואולם הטכנאי לא התייצב לדיון שבפני.
על משמעות אי הבאת עד חיוני או ראיה חיונית אמר כבר בית המשפט העליון כי קיימת חזקה שצד אשר אינו מביא עד חיוני או ראיה חיונית, ללא הסבר סביר, כאשר מדובר בעדות אשר יכולה היתה לתמוך בגרסת אותו צד, פירוש הדבר הוא שאותה עדות הייתה משמשת לחובתו של אותו צד, ולא תומכת בו. ראה: קדמי, "על הראיות" (חלק שלישי - תשס"ד 2003) עמ' 1648, ע"א 641/87 קלוגר נ' אורט ישראל בע"מ ואח', פד"י מד (1) 245, ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פד"י מה (4) 651.
אין חולק כי הנתבעת פנתה למומחה אשר בשל צירוף נסיבות מצער לא עלה בידו להשלים עריכת חוות דעתו, ויש לציין כי הנתבעת הודיעה כי מסכימה היא למינוי מומחה אחר (אם כי הוברר שעלות חוות דעת המומחה עולה על עלות התנור או על הסכום הנתבע), ואולם לא היה פשוט יותר מהבאת הטכנאי על מנת להרחיב ולבסס את הטיעון העובדתי כי במקרה זה חלה ההרחבה שבתעודת האחריות.
אציין בהקשר זה, כי ראיתי לקבל את דברי התובע כאמינים בעיני, בכל הנוגע לנסיבות דחיית דרישתו מאת הנתבעת, כמחזקים את גרסתו וטענתו: בכתב התביעה מציין התובע כי בתשובה לדרישתו, נענה כי הנזק הינו פרי של שימוש בחומרי ניקוי כימיים אשר הזיקו לשכבת האמייל, ואולם לאחר מכן הוחלפה הטענה לשימוש לקוי בדרך של הנחת תבניות או נייר אלומיניום בתחתית התנור; הנתבעת נשארה בנתיב אחד מן השניים לאורך כל הדרך, ולמעשה התעלמה ואף לא השיבה לטענות בדבר שינוי סיבת הקלקול.
תשובות לשאלות אלו, או הוכחת קיום החריג שבתעודת האחריות יכולות היו להינתן על ידי הטכנאי, והצירוף של אי הרמת הנטל, אי הבאת עד חיוני ואמינות התובע, מצדיקים בעיני קבלת התביעה, באופן בו תבוטל ההתקשרות והנתבעת תשיב לתובע את כל אשר שילם במסגרת ההתקשרות שבין הצדדים (אציין כי הדבר עולה בקנה אחד עם ס' 2 לתעודת האחריות ולדברי ב"כ הנתבעת כי לא ניתן להחליף את החלק אשר נפגם).
לפיכך אני קובע כי כנגד החזרת המוצר, הנתבעת תשלם לתובע את מלוא עלות המוצר לרבות עלות ההובלה, בסך כולל של 3,700 ₪, בצירוף אגרת התביעה בסך 50 ₪.
לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע הפיצוי הנדרש הנוסף בגין עגמת הנפש, שכן לא ראיתי אי סבירות בהתנהגות הנתבעת, אשר עמדה וביקשה לבדוק את סיבת הליקוי הנטען; התובענה הוכרעה מטעמים של אי הרמת הנטל המוטל על יבואן המעניק תעודת אחריות ולא מטעמים אחרים, והתובע אף לא נדרש להוצאות ניכרות, למעט אגרה בסך 50 ₪.