טלאול קונטקט סנטר בע"מ נ' עיריית רמת גן ואח'

החלטה

בקשה לחקירת מצהירים במסגרת הליך של עתירה מנהלית.

המבקשת הגישה עתירה נגד המשיבות, בה עתרה כי בית המשפט יצהיר כי דין הצעת המשיבה 2 במכרז שפרסמה המשיבה 1 (להלן: "העירייה") להתבטל, ויש לקבוע כי העותרת היא הזוכה במכרז. בעתירה נטען בין היתר כי הצעת המשיבה 2 אינה עומדת בתנאי סף רבים, וכי הניקוד שנתנה ועדת המכרזים להצעות היה שרירותי ושגוי.

המשיבות השיבו לעתירה, והתנגדו לה מהנימוקים שפורטו בתשובותיהם.

בישיבת יום 14.12.11, בקש ב"כ העותרת כי בטרם יודיע את עמדתו ביחס להמשך הדיון בעתירה, כי יינתן צו גילוי מסמכים. צו כזה אכן ניתן בישיבה האמורה. לאחר שהוגש תצהיר גילוי המסמכים, פנה ב"כ העותרת בבקשה הנוכחית, בה הוא עתר כי בית המשפט יאפשר לו לחקור את המצהירים מטעם העירייה, שתצהיריהם הוגשו בתמיכה לתגובת העירייה, וכן לחקור את המצהיר שהגיש את תצהיר גילוי המסמכים מטעם העירייה.

לטענת העותרת, מתצהיר גילוי המסמכים של העירייה עולה כי העירייה כשלה בתיעוד מלא, מפורט ומנומק של הליכי המכרז בכלל, והליך קבלת ההחלטה בקשר עם הזוכה בו בפרט. לכן לא עומדת לעירייה חזקת התקינות המנהלית, ועל העירייה לשכנע את בית המשפט כי פעלה כדין. העותרת הפנתה למסמכים השונים שצורפו לתצהיר גילוי המסמכים, וציינה את טענותיה ביחס אליהם, ואת הפגמים שנפלו בהם לטעמה. היא חזרה וציינה כי העירייה לא טרחה לתעד את הליך המכרז ובחירת הזוכה.

באשר לכלל לפיו בית המשפט לעניינים מנהליים אינו נוהג לשמוע חקירות, טענה העותרת כי במקרה דנן קיים "ואקום עובדתי" בקשר עם הראיות שהיו בפני ועדת המכרזים, ולכן בית המשפט מנוע מלשקול את צדקת ההחלטה של העירייה על סמך הראיות שהיו בפניה בעת מתן החלטתה, שכן בפני העירייה לא היו ראיות. עוד נטען כי אי מתן אפשרות לשמיעת עדים כאשר הרשות מתרשלת בתיעוד, עלול לעודד את הרשות להימנע מתיעוד של התשתית העובדתית והנימוקים להחלטתה, כדי שבית המשפט לא יוכל לבחון את סבירות החלטתה.

המשיבות התנגדו לבקשה. לטענתן, בית המשפט לעניינים מנהליים נמנע בדרך כלל מקיום חקירות, והמקרה דנן אינו המקרה המתאים לסטייה מהכלל הזה. בית המשפט אף נמנע בדרך כלל מלהתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המנהלית. עוד נטען, כי העותרת לא הבהירה מדוע חקירות המצהירים דרושות לצורך הכרעה בעתירה. המשיבות טענו כי בעתירה עלו טענות ביחס לאי עמידת המשיבה 2 בתנאי סף שונים, אי צירוף של מסמכים על ידי משיבה 2, וטענה ביחס לטעות בניקוד של ועדת המכרזים. החקירות לא דרושות לעילות שהיו מרכז העתירה – ביחס לעמידתה של המשיבה 2 בתנאי המכרז. באשר לעילה המתייחסת לניקוד ההצעות, אין מקום לאפשר את החקירות, שכן בית המשפט נמנע ככלל מלהתערב בשיקול הדעת של ועדת המכרזים בהקשר זה.

העותרת בתשובתה לתגובות טענה, כי חקירתה לא נועדה כדי לבחון את שיקול הדעת של ועדת המכרזים, אלא כדי לברר את התשתית העובדתית שעמדה בפני ועדת המכרזים במועד קבלת החלטתה. החקירה נדרשת עקב חשש לשחיתות ותרמית בקשר עם הליכי המכרז. לגישת העותרת, במכרז נפלו פגמים הפוגעים בעיקרון השוויון והתחרות ההוגנת. עוד נטען כי לו היו מעשי הנחקרים מתועדים כנדרש, לא היה צורך בחקירה.

העותרת הוסיפה וטענה כי הצורך בקיום תשתית עובדתית ראויה בפני ועדת המכרזים בבואה להכריע במכרז, הוא צורך חיוני שזכה להכרה של בית המשפט העליון. העותרת הוסיפה כי החקירה המבוקשת דרושה לצורך הכרעה בעתירה. בית המשפט נדרש לצורך כך לשאלות שבעובדה בקשר עם התנהלות ועדת המכרזים, התנהלות העולה כדי פגם מהותי המחייב את ביטול החלטת הוועדה. אין מדובר – כך נטען – רק בשאלה פרשנית של תנאי סף, אלא במשוא פנים ובשחיתות. העותרת טוענת כי טענות אלה עלו בעתירה עצמה.

דיון

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, הכלל הנוהג בבתי משפט לעניינים מנהליים הוא כי בית המשפט מכריע בעתירות על פי החומר המוצג בפניו, ללא שמיעת ראיות. כך, תקנה 15 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א – 2000 קובעת:

"(א) בית המשפט ידון בעתירה על פי ראיות שיובאו בתצהירים ואולם רשאי הוא לבקשת בעל דין להתיר חקירת מצהיר של בעל הדין שכנגד, אם ראה כי הדבר דרוש לשם הכרעה בעתירה".

העותרת לא כפרה בכך כי באופן רגיל בתי המשפט לעניינים מנהליים מקבלים את הכרעותיהם על סמך התצהירים הכתובים ונמנעים בדרך כלל משמיעת עדים (ר' ס' 10 לבקשה). גם העותרת הודתה כי תכליתו של בית המשפט לעניינים מנהליים, כך מודה גם העותרת לא היתה להקים ערכאה דיונית שתפקידה לקבוע ממצאים עובדתיים, אלא לשקול את צדקת החלטתה של הרשות על סמך הראיות שהיו בפניה (ס' 11 לבקשה). אולם, לטענת העותרת, לבית המשפט יש שיקול דעת לסטות מהכלל הזה, כאשר לא קיימת תשתית עובדתית שנאספה או תועדה על ידי העירייה.

אני סבורה כי בנסיבות העניין, החקירה אינה דרושה לשם הכרעה בעתירה. כפי שתואר לעיל, העתירה התייחסה קודם כל למספר שאלות המתייחסות להפעלת שיקול הדעת של ועדת המכרזים ביחס לעמידת המשיבה 2 בתנאי הסף של המכרז, וביחס לאופן קביעת הניקוד של ההצעות. יחד עם זאת, עולות בעתירה בין היתר גם טענות של משוא פנים (ר' סעיפים 5, 45 ו-50 לעתירה).

אולם, כעולה מהבקשה הנוכחית, אינני סבורה כי לצורך הכרעה בטענות אלה נדרשת חקירה של המצהירים מטעם העירייה. מצהירים אלה לא היו חברי ועדת המכרזים. בנוסף, את הטענות שהעותרת העלתה במסגרת הבקשה – לגבי כל אחד ואחד מהנספחים שצורפו לתצהיר גילוי המסמכים, היא תוכל להעלות במסגרת סיכומיה, גם אם המצהירים לא ייחקרו על תצהיריהם.

כאמור, העותרת טענה כי מתצהיר גילוי המסמכים של העירייה עולה כי העירייה לא תעדה כנדרש את הליך המכרז והליך קבלת ההחלטה, וכי לכן לא תעמוד לה חזקת התקינות. אולם, נושא זה הוא נושא משפטי, העותרת תוכל – אם תמצא לנכון – להעלות אותו במסגרת סיכומיה, ובית המשפט יידרש לו על פי הצורך במסגרת פסק הדין.

למעשה, הנושא היחיד שנזכר בבקשה דנן במתייחס לשאלה עובדתית שהעותרת מבקשת לברר, הוא הנושא של נספח 6 לתצהיר גילוי המסמכים. העותרת טוענת כי למרות שלטענת המשיבה המסמך נערך "לקראת דיון בוועדה" – הרי שהמסמך אינו נושא כל תאריך, ולכן יכול והוא נערך במועד כלשהו אחר לאחר פרסום תוצאות המכרז, או אף לצורך הדיון המשפטי בעתירה זו (ר' ס' 4.5 לבקשה).

אולם, החשש אליו מתייחסים הדברים שלעיל, איננו חשש המבוסס על טענות נוספות כלשהן, אלא רק על העובדה כי המסמך נספח 6 אינו נושא תאריך. אין כל ראייה או טענה נוספת ממנה ניתן להסיק או לחשוד כי המסמך נספח 6 הוא מסמך "מפוברק" שהוכן לאחר המועד בו נטען כי הוא נערך, רק לצורך הדיון המשפטי. לכן, אינני סבורה כי מן הראוי להתיר את חקירתה של המצהירה מטעם העירייה, הגב' חי, רק כדי לוודא כי המסמך נספח 6 הוא אותנטי, וכי הוא אכן הוכן ונערך במועד שנטען על ידיה.