פסק דין
המשיבה מס' 1 (להלן: "טירן"), שימשה סוכנת, בישראל, של המבקשות, שהינן חברות ספנות, תושבות צ'ילה וברזיל. המשיבה 2 הינה הסוכנת החדשה של המבקשות, בישראל.
בכתב התביעה שהוגש בתיק זה, במקביל להליכי בוררות (המתנהלים בין הצדדים בלונדון בענין המחלוקות שבתביעה דנן), עתרה טירן, נגד המבקשות, לשני סעדים – סעד כספי וסעד הצהרתי.
לאחר החלטות וצווים שהתקבלו ע"י ביהמ"ש האנגלי, פנתה טירן בבקשה בתיק זה, בה ביקשה למחוק מהתביעה את הסעד הכספי שהתבקש נגד המבקשות וכך נעשה בהחלטות שניתנו על ידי בתאריכים 16.1.11 ו- 5.4.11, כך שנותרה אך התביעה לסעד הצהרתי.
בבקשה זו, אשר לפניי, עותרות המבקשות לסילוק התביעה לסעד הצהרתי על הסף, בטענה שמדובר בתובענה מוקדמת ובסעד תיאורטי. טירן מתנגדת לבקשה.
הדין עם המבקשות.
דומה שדי לעיין בנוסח הסעד ההצהרתי, כפי שנכתב בסעיף 104(ד) לכתב התביעה, על מנת להיווכח שאכן מדובר בתביעה מוקדמת ובסעד תיאורטי.
להלן נוסח הסעד ההצהרתי, כפי שהתבקש בתביעה:
"בנוסף ולחלופין, מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צו הצהרתי ולפיו גם אם היה ותידרש התובעת להליך הבוררות בפני המוסד לבוררות האנגלי, הרי שפסק בוררות אשר לא יכיר בזכותה של התובעת למתן הודעה מוקדמת מידי הנתבעות .... לא יהיה אכיף בישראל".
ב"כ שני הצדדים הרחיבו והפליגו בטיעוניהם – אלה בכה ואלה בכה, אולם נראה שאין צורך בכך. משברור מנוסח הסעד ואף מהעובדות האמורות בתביעה, כי ביהמ"ש מתבקש, למעשה, להצהיר הצהרות לגבי פסק בוררות שטרם ניתן, ברי כי יש לקבל את הבקשה. לענין סירובו של בימ"ש להעניק סעד תיאורטי.
גם אם יינתן פסק הבוררות כלל יינתן, ואף ייתכן שכלל לא תוגש בקשה לאכיפתו בישראל ומה לה, לטירן, כי "תקדים תרופה למכה"?
למעשה – מבקשת טירן מבית המשפט חוות דעת משפטית בשאלה משפטית (כפי שנוסחה על ידה במסגרת הסעד המבוקש) והיא: האם פסק בוררות אשר לא יכיר בזכותה של התובעת למתן הודעה מוקדמת מידי הנתבעות יהיה אכיף בישראל.
כאמור, ביהמ"ש אינו נותן חוו"ד לבעלי דין ואינו דן בסעדים תיאורטיים. ראו, למשל: ע"א 490/92 - הרצל שאבי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ . פ"ד מז(3), 700 ,עמ' 706-707).
לא נעלמה מעיניי טירן, לפיה שאלת זכותה של טירן לתבוע את הסעד ההצהרתי המבוקש, כבר נדונה ע"י ביהמ"ש האנגלי ולשיטתה, אף "הוכרה על ידו", בדיון שהתקיים במעמד המבקשות. אולם אין בכך כדי להועיל לטירן, כל עוד לא ניתן פסק הבוררות וכל עוד לא הוגשה, בישראל, בקשה לאכיפתו, ללא קשר לשאלה מהם הסיכויים שבקשה לאכיפת הפסק תוגש כאן ולא באנגליה. כך גם אין כל רלבנטיות לטענת טירן לפיה הליך הבוררות מתנהל בחוסר צדק מוחלט ולשאר הטענות המועלות על ידה לגבי ניהול הבוררות באנגליה, לגבי ההחלטות המתקבלות שם וכיוצ"ב.
זאת ועוד - תובענה למתן סעד הצהרתי אינה המסגרת הנכונה לדיון בפסקי חוץ. סמכותו של בימ"ש בישראל לגבי פסקי דין בוררות, הניתנים מחוץ לישראל, נובעת מ"אמנת ניו יורק", היא האמנה בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, שנחתמה בניו יורק, ביום 10 ביוני 1958 (להלן: "האמנה") וראו גם: תקנות לביצוע אמנת ניו-יורק (בוררות חוץ), תשל"ח-1978.
טירן גם לא הצביעה בבקשה על מקור סמכותו של בימ"ש זה ליתן סעדים הצהרתיים בנוגע להליך בוררות או פסק בוררות שיינתן מחוץ לישראל (ככל שיינתן).
יתירה מזו – בדיון בתובענה ובוודאי במתן סעד כמבוקש, עוד טרם ניתן הפסק וטרם הוגשה בישראל בקשה לאכיפתו, יש משום אי כיבוד ערכאות זרות והדבר אף עלול להתפרש כנסיון להשפיע על ההחלטות שיתקבלו ע"י הערכאות המוסמכות באנגליה. ערה אני לדברי טירן, בטיעוניה, לפיהם הבורר האנגלי כבר החליט בסוגיה זו ואסתפק בכך שבכך לא הסתיים ההליך באנגליה ואף ניתן לאכוף רק פסק דין חלוט.
רק כאשר "תעמודנה החלטות אלה למבחן אכיפה בישראל", כטענת טירן ואם כך אמנם יקרה, תידון שאלת האכיפה. קודם לכך – אין מקום ונראה שאף אין סמכות, לבימ"ש בישראל, לדון בכך ולהעניק את הסעד המבוקש.
לאור האמור לעיל אינני רואה צורך לדון בשאר טענות הצדדים ואני מקבלת את הבקשה ומוחקת את התביעה נגד המבקשות, על הסף.
טירן תשלם למבקשות הוצאות בקשה זו בסך 7,000 ₪.
