טייב נ' עירית תל-אביב-יפו ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב מיום 2.11.2010 (כב' השופטת לימור ביבי-ממן) לפיה נדחתה תביעת המבקש שהוגשה על סך של 15,000 ₪ כנגד המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") לפיצוי בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מהליכי עיקול שלא כדין בבית הוריו.

המבקש טען כי במסגרת העיקול - אשר בוצע בגין דוחו"ת חניה הרשומים אצל המשיבה על שם אימו של המבקש - נטל המעקל מבית הוריו טלפון סלולרי של המבקש עם כרטיסSIM שבו שמורים כל מספרי הטלפון שהיו על המכשיר לרבות לקוחות של המבקש, וזאת למרות שהמבקש ציין בפני המעקל כי הטלפון הנייד שייך לו ולא לאימו והוסכם בניהם שהטלפון לא יילקח. המבקש טען שלאחר מכן פנה אל המשיבה כדי לקבל בחזרה את מכשיר הסלולר אולם המשיבה לא התייחסה לפניותיו. לטענתו, כתוצאה מפעולות אלה נגרמו לו נזקים מכך שנאלץ לשהות יותר מ 14 יום ללא מכשיר הטלפון הסלולרי, ובשל אובדן הזכרונות שנמצאו על המכשיר.

המשיבה הגישה הודעת צד ג' כנגד המשיבה 2 שהיא החברה שאת שירותיה שכרה המשיבה לצורך ביצוע העיקול. המשיבות הכחישו את טענות המבקש, וטענו בין היתר כי ביתה של החייבת אשר נכחה בבית היא זו שהביאה את מכשיר הטלפון הנייד והציעה אותו בטענה שמדובר במכשיר שאינו בשימוש.

לאחר שעיינתי בבר"ע ונספחיה ובפסק דינו של בית משפט קמא, וכן בתגובות לבר"ע שהוגשו מטעם המשיבות, החלטתי לדחות את הבקשה.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר דיון יעיל, קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה, ותכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות לערער על פסק הדין (ראו גם: רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ ([פורסם בנבו], 17.3.09).

התערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות תהא מוצדקת רק במקרים חריגים, בהם נמצאה טעות גלויה על פניה בפסק, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה ורצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות (ראו: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 826).

המקרה הנדון אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים סטיה מן הכלל ובידי המבקש לא עלה לשכנע כי בפסק הדין נפלה טעות בולטת.

מהותה של בקשת רשות הערעור דנן הינה השגה על ממצאים עובדתיים של הערכאה המבררת, הנסמכים על חומר הראיות שהוגש לפניה ועל התרשמותה הבלתי אמצעית ממידת האמינות של העדים שהתייצבו לפניה, ושהעדיפה את גרסת המשיבות. בכגון דא אין ערכאת הערעור נוטה להתערב (ראו גם: רע"א 3716/09 ג'אנה תעשיות ומשקאות בע"מ נ' מאזן עואד מסחר כללי בע"מ [פורסם בנבו], 21.9.09).

ביהמ"ש ביסס את ממצאיו העובדתיים על הראיות שבאו לפניו, תוך שנתן אמון בעדות נציג המשיבה, שעה שהמבקש לא הציג על פניו כל ראיה בדבר שימוש בפועל על ידו באותו מכשיר עובר לעיקול, ולאחר שנמצאו סתירות בגירסתו של המבקש.

אציין שקביעות אלו של בית המשפט מקבלות חיזוק על פניו גם מכך שבעת העיקול - ועל כך אין מחלוקת - לא היה מכשיר הסלולרי שעוקל מצוי אצל המבקש, אשר לא נכח בבית הוריו.

בית המשפט ייחס משקל לכך שהמבקש נמנע מלזמן לעדות את אחותו או את הוריו שנכחו בארוע ויכלו לכאורה לתמוך בגרסתו - וחזקה על פי הפסיקה היא כי הימנעות בעל דין מהזמנת עד שמצופה כי יעיד מטעמו פועלת לחובתו (ראו גם: ע"א 27/91 קבלן נ' שמעון עבודות מתכת פ"ד מ"ט(1) 450).

הכרעתו של ביהמ"ש סבירה על פניה ומנומקת ואינה מצדיקה התערבות ערכאת הערעור בפסק הדין.

לאור האמור לעיל אני דוחה את הבר"ע.

מאחר ותגובות המשיבות הוגשו ללא שנתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' אדר א תשע"א, 10 פברואר 2011. המזכירות תודיע לצדדים.