טיולי גבלים בע"מ ואח' נ' לוי ואח'

פסק דין

לאחר ששמעתי את הנהגים, ניתן בזה פסק דין כדלקמן:

למעשה לפני ביהמ"ש מונחות שתי גרסאות, גרסת הנהג מטעם התובעת וגרסת הנתבעת מס' 1, כאשר גרסת הנהג מטעם התובעת, היא גרסה פוזיטיבית, סדורה המתארת את מהלך העניינים עבור לקרות האירוע עקב בצד אגודל.

הנתבעת 1 למעשה מתייחסת לזיהוי צד ג', כתוצאה מהפרטים שנמסרו לה ע"י הנהג מטעם התובעת, אשר העיד בביהמ"ש כי כלי הרכב הנוסף שהיה מעורב באירוע התאונה, צד ג', לאחר שירד מחניה במצב של 90 מעלות לכביש ונסע לאחור כשהוא חוסם את הנתיב מולו, בעת שהיה במצב של עמידה ועצירה מוחלטת ולו גם למאית שניה, שמע לפתע את חריקת הבלמים של הנתבעת מס' 1 והבחין בכל השתלשלות העניינים ותגובת הנתבעת 1 לעובדה שצד ג' ניצב במאונך לנתיב הנסיעה שלה כאשר היא סוטה עם כלי הרכב לנתיב שבו עומד הנהג מטעם התובעת, על מנת לאפשר לצד ג' להשלים את הפניה ולהמשיך בנסיעה בכיוון נסיעתו, מאבדת הנתבעת 1 שליטה על כלי הרכב ופוגעת ברכב התובעת.

צד ג' התייצבה היום לדיון, כמו כן התייצב בעלה של צד ג', לדידם אירוע התאונה, עליו נודע להם כעבור 5 חודשים, לא ידוע להם, חרף בדיקה עם ילדיהם הבגירים לא עלה בידם למסור גרסה ביחס לאירוע כלשהו.

התיק שלפני מוכרע רק על פי גרסת הנהג מטעם התובעת לפיה, עולה בידי ביהמ"ש לפסוק כי כלי הרכב הנוסף שהיה מעורב באירוע התאונה, הינו כלי רכבם של צד ג' שהרי, לטענת הנהג מטעם התובעת, כלי הרכב שבו נהג נהג צעיר, ומאחור ישבו חברים נוספים, בערך באותו הגיל, לאחר שביצע את הפניה וארע אירוע התאונה, נעמד במקביל אליו כך שעלה בידו לרשום את מספר כלי הרכב לרבות סוג הרכב וצבעו, שניות לפני שזה המשיך בנסיעתו.

ביחס לשאלת האחריות, נראה כי יש לקבוע ששני המעורבים באירוע התאונה, דהיינו הנתבעות 1 ו 2 וצד ג', לא נקטו משנה זהירות ראוי כאשר סביר להניח שכל אחד סבר שהשני רואה אותו ומשכך, מאפשר לצד ג' לסיים את תהליך היציאה מהחניה שבו החל והראיה שניתן היה לנקוט משנה זהירות מצד הנתבעות הינה התנהלות הנהג מטעם התובעת, אשר נמצא בנתיב השני, דהיינו, צד ג' לא אמור היה להיכנס לנתיב נסיעתו של נהג מטעם התובעת, חרף כך ראה הנהג מטעם התובעת כי מדובר בכלי רכב שיוצא במאונך לכביש כאשר הוא נוסע לאחור ישר, בחר הנהג מטעם התובעת לעצור את כלי הרכב כאשר הוא מאפשר לו להמשיך בנסיעה.

לא ניתן לומר כן על הנתבעת 1, אשר דווקא על פי עדותה ראתה את צד ג' כאשר הוא מתחיל בנסיעה לאחור, חרף כך סברה כי הוא מבחין בה ומשכך יאפשר לה להמשיך בנסיעתה.

הנתבעת 1 העידה כי לא האטה שכן היא נוסעת בכביש, ממילא לטענתה נסעה כבר לפני כן לאט.

הנתבעת 1 העידה כי הנהג מטעם התובעת אף הוא נסע בנתיב ממול, אלא שטענה זו איננה מתיישבת עם גרסתו של הנהג מטעם התובעת וודאי איננה מתיישבת עם הנזק כפי שנגרם בסופו של דבר, שכן צד ג' חסם את נתיב נסיעתה, ואם הנהג מטעם התובעת היה ממשיך לנסוע בנתיב שממול אירוע התאונה בין שני כלי הרכב היה חזית לחזית.

סוף דבר, האחריות לקרות האירוע רובצת בחלקים שווים בין הנתבעות 1 ו 2 לבין צד ג' כמעולים במשותף, ומשכך, הנתבעות 1 ו 2 וצד ג' ישלמו לידי התובעת 9,633 ₪ עבור הנזק הישיר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.5.09, אגרה בסך 337 ₪, שכר בטלה עבור העד מטעם התובעת בסך 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

ניתנה והודעה היום ח' תמוז תש"ע, 20/06/2010 במעמד הנוכחים.

לימור רייך, רשמת

הוקלד על ידי: שיפרה סויסה