טיב ג'ינו נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ ח.פ. 512642281 ואח'

פסק דין

תביעתם של התובעים לקבלת פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו להם כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 2.12.12 (בסעיף 4 לכתב התביעה צוין בטעות 2.12.13) שבה היו מעורבים רכב השייך לתובעים ונהוג על ידי התובעת 1 (להלן: התובעת) ורכב הנהוג בידי הנתבע 2 (להלן: הנתבע) ושייך לנתבעת 1.

התאונה ארעה בהתקרב שני כלי הרכב, שנסעו מכיוון צפון לכיוון דרום, לצומת "מסריק" שבכביש עכו-חיפה, כאשר רכב הנתבע נסע בנתיב השמאלי ביותר ורכב התובעת נסע בנתיב שלימינו. על פי גרסת התובעת הנתבע פגע ברכבה בצד השמאלי האחורי במהלך הנסיעה. לטענת הנתבע התאונה ארעה כאשר הוא עמד בנתיב השמאלי במרחק מסוים מקו העצירה שבצומת, והתובעת פגעה ברכבו מצדו הימני קדמי לאחר שסטתה מנתיב נסיעתה אל הנתיב בו עמד רכבו.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ועיינתי במסמכים ובתמונות שהוגשו לי, אני סבור כי יש לבכר את גרסתה של התובעת ומכאן שיש לקבל את התביעה במלואה. אפרט את הנימוקים:

על פי המתואר על ידי הצדדים, פני שני הנהגים היו מועדות לנסיעה קדימה- דרומה. הנתבע טען כי התובעת סטתה לכיוון נתיב נסיעתו ו"נדחפה" לפניו כדי שתוכל להיות ראשונה בצומת. לצד טיעון אין כל הסבר מדוע היתה צריכה התובעת לעשות כן, לא נטען על ידי הנתבע כי נתיב נסיעת התובעת היה חסום או גדוש בכלי רכב או כי היתה סיבה אחרת לסטיה.

זאת ועוד, הנתבע טען כי הוא היה בעצירה לפני הצומת והתובעת רצתה להיכנס ולהיות ראשונה בצומת. ברם, הנתבע לא הצליח להסביר מדוע -אם הוא היה הראשון בצומת- הוא עצר במרחק רב מהצומת באופן כזה שהותיר מרווח שאפשר לתובעת לנסות ולהשתלב בו, וההסבר שהוא סיפק לעניין שלפיו הוא אף פעם לא עומד ממש קרוב לקו העצירה אלא "משהו כמו 3,4 מ' מקו העצירה", מוקשה, אינו משכנע, ואינו הולם התנהגות סבירה בכביש.

מעבר לכך, התרשמתי מגרסתה של התובעת שנראית הגיונית ומסתברת יותר וגם מתיישבת עם הנזקים שנגרמו לכלי הרכב. עיון בתמונות המתעדות את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת, וכן בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, מלמד כי רכב התובעים נפגע בקשת כנף אחורי שמאלית. אם אכן גרסתו של הנתבע נכונה, סביר היה לצפות כי הנזק שברכב התובעים ישתרע על שטח פנים רב יותר.

הנתבעים טענו כי מספר לוחית הזיהוי של רכב התובעים אינו תואם את המספר המצוין בדוח השמאי. התובעים הבהירו כי לפני התאונה, היה רכבם במוסך לרגל תיקון ושם הותקנה לוחית זיהוי שאינה שייכת לרכבם כך שהרכב היה עם שתי לוחיות זיהוי הקדמית נכונה והאחורית אינה שייכת לרכב. שוכנעתי בכנות הסברם של התובעים מה גם שאין בדבר כדי להשפיע על תוצאת הדיון כאן והתמונות וכן תיאור הנזקים, תואמים את האמור בחוות דעת השמאי.

אשר לנזקים, התובעים צרפו חוות דעת שעיון בה מלמד כי היא ערוכה באופן סביר ואין בה רכיבים מופרזים. לתביעה צורף גם חשבון בגין שכר טרחת שמאי. הנתבעים לא הביאו ראיות לעניין הנזקים.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים את הסך של 2,518 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה (2.12.12) ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות בסך של 250 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המוצגים שהוגשו לעיוני במהלך הדיון, סומנו על ידי ת/1. המזכירות תסרוק את המוצגים לתיק בית המשפט.

ניתן לערער על פסק הדין ברשות בבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ואישור מסירה.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ד, 09 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.