טזזו נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני בקשה להורות על ביטול פסילה מנהלית למשך 60 יום, של רישיון הנהיגה של המבקש, אשר הוטלה עליו ביום 28.7.13 על ידי קצין משטרה. הפסילה הוטלה על המבקש לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים.

מחומר הראיות עולה כי התאונה אירעה ביום 25.7.13 בסמוך לשעה 18:00 נהג המבקש באוטובוס אגד מ.ר 8536601 כרח' בן גוריון לכיוון מערב בצומת עם רמז, בהגיעו לצומת התנגש ברכב פרטי שהגיע מימין לו, חצה את נתיב הנסיעה עלה על אי תנועה והתנגש בעמודי תאורה שעל אי התנועה, כתוצאה מהתאונה נפגעו בגופם נהג הרכב הפרטי, המבקש, ו- 11 נוסעים באוטובוס, כמו כן נגרמו נזקים לרכבים ולרכוש.

ביום 25.7.13 נחקר המבקש ולאחר שימוע שנערך לו על ידי קצין משטרה הוחלט לפסול אותו מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 60 יום מהנימוק של נהיגה בקלות ראש, וגרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק לרכוש.

2.לטענת ב"כ המבקש, כי המבקש מנע תאונה קטלנית, שהרי עבר הולך רגל מאזור מוסתר והוא הסיט בבת אחת את ההגה, בתושייה, והציל את הולך הרגל הזה, מחומר הראיות לדבריו עולה כי עוברת אורח, נהגת נוספת, שראתה את הולך הרגל, השאירה לו את מס' הטלפון שלה, הוא מסר את מספר הטלפון שלה למשטרה וככל הנראה נחקרה, אין חבלות של ממש, ולכן התאונה קלה מבחינת נפגעי גוף, המדובר בנהג מקצועי משנת 99 נוהג על משאית, ומשנת 2012 נוהג על אוטובוס, לחובתו 4 הרשעות קודמות מסוג ברירת משפט, אב ל- 2 ילדים, הרשיון נחוץ לפרנסתו, ובנסיבות האמורות מבקש להורות על ביטול הפסילה ולחילופין לקצרה.

3.מנגד, ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה, מפנה לחומר הראיות הקיים בתיק, על אף כי החקירה טרם נסתיימה, טוענת כי המדובר בתאונה אשר בדרך נס לא ארעה תאונה קטלנית, מדובר בתאונה חמורה , עולה חשש שהמבקש עבר באור אדום, בשלב זה ידוע על 11 נפגעים, באשר לטענה של עדה התומכת בדברי הנהג, לא ניתן לאשש טענה זו כי יש עדים שלא הבחינו בהולך רגל, לעניין המסוכנות, אכן מדובר במבקש לו רשיון נהיגה משנת 92 אולם למבקש רשיון נהיגה מסוג בו הוא נוהג – אוטובוס משנת 2012, יש לו וותק קצר של מספר חודשים טרם מועד העבירה , לחובתו 3 הרשעות קודמות כשהאחרונה, אי מתן זכות קדימה להולך רגל בנסיבות מחמירות, ובצירוף התאונה וחומרתה אנו סבורים כי ישנה מסוכנות, סביר להניח שיוגש כתב אישום כנגדו, ובנסיבות האמורות כאמור מתנגדים לבקשה.

4.בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], במסגרתו נדחה ערר על פסילה מנהלית, הבהירה כב' השופטת א' פרוקצ'יה את הכללים שעל יסודם יש לבחון את הפסילה המנהלית אשר ניתנת מכח תקנה 47 לפקודת התעבורה. כב' השופטת פרוקצ'יה הבהירה כי שיקול הדעת הנתון לאיש משטרה לענין זה בנוי משני רבדים: האחד - רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני - עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו; שהרי הפסילה המינהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בית המשפט רשאי לבטל פסילה מינהלית בתנאים או בלא תנאי או שוכנע שהביטול לא יפגע בבטחון הציבור. (ראו והשוו: ב"ש 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו]; בש"פ 6221/94 הילמן נ' מדינת ישראל, פד"י מח (215 ,(5). לענין זה נודעת חשיבות לנסיבות ביצוע עבירת התעבורה וכן להרשעות קודמות של הנהג בעבירות תעבורה (בש"פ 1661/91 צ'ישינסקי נ' מדינת ישראל, פד"י מה(145 (3; בש"פ 513/88, מדינת ישראל נ' גוליו, פד"י מ"ב (331 (3).

דיון והכרעה

5.לאחר העיון בחומר הראיות ובטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי בחומר הראיות תשתית ראייתית המקימה יסוד סביר להניח כי המבקש עבר עבירה של נהיגה בקלות ראש, וגרימת תאונה דרכים בה נפגע אדם, ונגרם נזק לרכוש וקיים יסוד סביר להניח שיוגש כתב אישום כנגד המבקש.

סעיף 47 (ה) (2) לפקודת התעבורה [ נוסח חדש] , התשכ"א – 1961 ( להלן: "פקודת התעבורה") קובע, כי באם היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש, רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 60 יום.

6.עיון בחומר החקירה אשר נמצאת בעיצומה, נחקר המבקש ביום 25.7.13 וגרס כי בתחנה ברח' בן גוריון לפני הרמזור, עצר והתקדם ולפתע בן אדם חצה את הכביש וכדי לא לפגוע בו סטה שמאלה ולאחר מכן ימינה, ולדבריו הפעיל שיקול דעת באם היה עוצר אנשים היו עפים באוטובוס, ולכן נכנס בין האי חניה לא היה במהירות והתנגש בעמודים, ניסה לעצור ברקסים לא עבדו ומצא את עצמו מתנגש בעץ.

7. העדים כמפורט בתיק החקירה אינם מאשרים את גרסת המבקש, למעט העדה הגב' אליס קוסיס טוענת, כי ראתה שני הולכי רגל דוברי ערבית הלכו לפני המדרכה והם הגיעו לצומת, ופתאום אחד מהם נעלם לי ופתאום ראיתי מזדה לבנה מגיעה, מרחוב בן גוריון ופנה לרחוב רמז ואז האוטובוס מיד פנה שמאלה במהירות ועלה על אי תנועה מצד שמאל שלו, פגע בעמוד ולא פגע במזדה ופגע בעוד עמוד ופתאום פנה ימינה לחזור למסלול איבד שליטה פגע בעץ ונעצר.

8. העד אופיר כהן מוסר, כי ראה את האוטובוס בפנייה שמאלה לא עצר באור אדום והמשיך בנסיעתו, נגרמה התנקשות בי האוטובוס לצד שמאל של המאזדה, האוטובוס המשיך בנסיעה התנגש בעמוד תאורה, ממשיך ומתנגש בסלסלות גינון התלויות על עמודי גינון ועצר לאחר 30 מטר לאחר ששבר 2 עצים על הדשא.

9.שאר העדים שנחקרו, אינם תומכים בגרסה בדבר הסטיה כתוצאה מהולך הרגל.

10.מעדותו של העד מר אופיר כהן ועדות העד עווד זכריה, שוללים את גרסת המבקש.

11.בתיק החקירה צולמו תמונות המתעדות את ארוע תאונת הדרכים, רכב האוטובוס שניזוק, רכב המאזדה שניזוק, נזקי רכוש, ועוד.

12.ניתן לומר כי בשלב זה של החקירה, התיק אינו בשל להגשת כתב אישום כנגד המבקש.

13.יחד עם זאת אנו נמצאים בשלב הראיות לכאורה, ניתן להישען על התמונות שצולמו מהאירוע, עדויות העדים, אשר יש בהן בכדי לסבך את המבקש.

14.אני סבור כי לאחר השלמת פעולות החקירה כגון, פיענוח הטכוגרף, לצורך קביעת מהירות באימפקט וקביעת זמנים בין אימפקט לאימפקט, צירוף תוכנית הרמזורים, ועוד , יש בהן כדי לסבך את המבקש.

15.מניתוח הראיות עד כה, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בעניין, שכן החקירה טרם הסתיימה, אני קובע כי ישנן ראיות לכאורה כדי להקים את היסוד להנחה שיוגש כתב אישום כנגד המבקש.