טויטו נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול)

החלטה

לפני בקשת התובע למנות מומחה בתחום השיקומי לצורך קביעת צרכי שיקומו. הנתבעת מתנגדת למינויו של מומחה שיקומי, למיצער בשלב זה, שכן לדבריה כעולה מדוחות ועדות המל"ל אין פגיעותיו מורכבות באופן המצריך מינוי מומחה שיקומי לצורך הערכת צרכי שיקומו. מנגד עותרת הנתבעת למינוי מומחה רפואי בתחום הפנימי ובתחום הקרדיולוגיה לבדיקת התובע, על מנת שאלו יקבעו את נכויותיו או מגבלותיו, לרבות קיצור תוחלת חייו, בשל בעיותיו הרפואיות עובר לתאונה וללא כל קשר אליה.

וביתר פירוט –

1.התובע נפגע בתאונת דרכים בזמן עבודתו ביום 24.6.10. תביעתו בגין התאונה הוגשה לבית המשפט דהכא בת.א 48525-12-10 ואולם ההליכים בתביעה עוכבו בהחלטת ביהמ"ש מיום 2.11.11, עד לאחר קביעת נכותו ע"י המל"ל וכאמור בסע' 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים , תשל"ה – 1975 (להלן - חוק הפלת"ד).

2.ביום 8.5.13 קבע המל"ל את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 83% (55% נכות משוקללת והפעלת תקנה 15). נכותו של התובע נקבעה באופן הבא -

10% נפשית בגין תסמונת דיכאונית – ע"פ סע' 34ב לתקנות המל"ל

50% אורטופדית בגין שבר ברגל שמאל - ע"פ סע' 48 (2) (ד) לתקנות המל"ל .

3.אחר שנקבעה נכותו במל"ל הגיש התובע, כנדרש בדין וע"פ החלטת ביהמ"ש מיום 17.10.13, תביעתו מחדש ובצידה הוסיף ועתר אף למינוי מומחה שיקומי לצורך קביעת דרכי שיקומו, לרבות – צרכי שיקומו, מדור, ניידות , עזרים , עזרת צד ג' וכיוצ"ב .

4.הנתבעת מתנגדת למבוקש הן מתוך כך שלטענתה יש לבחון, ראשית דבר, את מגבלותיו ונכויותיו של התובע עובר לתאונה וללא קשר אליה, שכן עסקינן בתובע חולה לב אשר ע"פ הודעתו שלו עבר שלושה צינתורים במהלך 2004-2009. לבד מכך, לטענת הנתבעת, אין נכותו של התובע מצריכה מינוי מומחה שיקומי שכן אין הוא מרותק לכסא גלגלים, הוא נוהג בעצמו והולך בעזרת קביים ומייצב ברך בלבד. כך גם הוא מתגורר בבנין ללא מעלית ועולה עצמאית לדירתו. נעיר כבר עתה, כי טענות עובדתיות אלו מוכחשות ע"י התובע בתשובתו לתגובת הנתבעת (ראה סע' 10 לתשובת התובע).

5.הנתבעת טוענת כי פגיעותיו של התובע אינן חמורות באופן המצדיק מינויי מומחה שיקומי וזאת אחר שהובהר בפסיקת ביהמ"ש כי מומחה שיקומי ימונה אך ורק במקרים חריגים קשים ומורכבים במיוחד.

6.עוד מוסיפה וטוענת הנתבעת כי מתוך כך שעסקינן בתאונת עבודה, כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה -1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי), הרי שממילא כל צרכי ואביזרי שיקומו של התובע, אם וככל שידרש להם, מכוסים ע"י המל"ל, הן ע"פ חוק הביטוח הלאומי והן ע"פ תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) תשכ"ח – 1968 (להלן- תקנות המל"ל) .

מינוי מומחה שיקומי - קיצורה של הלכה

7.על דרך הכלל אין בקביעת דרגת הנכות של תובע על ידי הועדה הרפואית של המל"ל, לפי סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים, בכדי לחסום דרכו מלבקש מינוי מומחה בתחום התפקודי שיקומי. דרגת הנכות שנקבעת על פי סעיף 6 ב' משקפת את דרגת הנכות הרפואית, להבדיל מן הנכות התפקודית. בקביעת הנכות על פי דין אין לרוב התייחסות גם לצרכים השיקומיים של הנפגע, ועל כן הדרך הפרוצדוראלית הנכונה במקרים אלו הינה הגשת בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום השיקומי - תפקודי, לפי תקנה 2 (א) לתקנות. יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשגרה. מינוי מומחה שיקומי יעשה כאשר קשה או בלתי אפשרי לעמוד על מכלול תפקודו של הנפגע, או הטיפולים להם הוא נזקק. בדרך כלל, דבר כזה קורה כאשר לנפגע נקבעו נכויות מתחומי רפואה רבים ושונים. במקרה כזה מומחה שיקומי נחוץ כדי לקשור ולגשר בין הנכויות השונות. כאשר ניתן לעמוד על טיבה של הנכות ועל השלכותיה התפקודיות, אין צורך במינוי מומחה שיקומי. יותר מכך, הגישה השיפוטית הרווחת לעניין מינוי מומחה בתחום השיקום, הינה כי ככלל מינויים מעין אלו יעשו במשורה ובקימוץ יד. כך למשל, ברע"א 6818/11 גירית שלמה נ. טויטו י. מ בע"מ (החלטה מיום 15.1.12) דחה המשנה לנשיאה, השופט א. ריבלין, ערעור שהוגש על החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר נמנע ממינוי מומחה בתחום השיקום, הגם, שמדובר היה בנפגע שנכותו המשוקללת הסתכמה בשיעור של 52%. בית משפט קמא סבר כי הנכות כשלעצמה, אינה מצדיקה מינוי מומחה בתחום השיקום וכאמור, ביהמ"ש העליון סמך ידו על קביעה זו. בדומה ברע"א 5337/04 כלל חב' לביטוח נ. עומר ועקנין, (החלטה מיום 2.2.05) קבע כב' השופט א. ריבלין (כתוארו אז) כי מומחה שיקומי יש למנות רק במקרים ראויים. בלשונו –

"אכן צודקות המבקשות בטענתן כי אין למנות מומחה בתחום השיקום כעניין שבשגרה, וכי הפרקטיקה המקובלת והנהוגה היא שהשאלה אם למנות מומחה שיקומי, במקרים הרגילים, תוכרע רק לאחר חקירתו של המומחה הרפואי 'הרגיל'" (ובדומה - רע"א 5530/13 - פלוני ואח' נ' עזבון המנוח א.ר. ז"ל ואח' . תק-על רע"א 5530/13(3), 9742)

ובדומה כתב בספרו, תאונות הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, עמ' 679-678 (מהדורה רביעית, 2012) :

"הצורך במינוי מומחה בתחום השיקום והמועד הרצוי למינויו מחייבים בחינה מיוחדת. ראוי לבחון תמיד אם אין די בחוות הדעת של המומחים הרפואיים האחרים. תכופות די למשל בחוות דעתו של האורטופד או הנוירולוג כדי להצביע על צורכי הריפוי, הטיפול והשיקום של הנפגע. ... במקרים הרגילים אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשגרה. הפרקטיקה המקובלת והראויה היא שהשאלה אם למנות מומחה שיקומי, במקרים הרגילים, תחתך רק לאחר חקירתו של המומחה הרפואי 'הרגיל', אם אומנם נתבקש הוא לחקירה".

8.אומנם בעניינו הנסיבות שונות, שכן קיימת קביעה על פי דין ועל כן לא ניתן לזמן המומחה הרפואי לחקירה להוכחת ההשלכות התפקודיות של הנכות שנקבעה, ועל אף שכך ניתן יהא ללמוד על הצורך במומחה כזה מתוך חקירתו של התובע עצמו וראיות אחרות שיובאו בדיון, כך, כדוגמה, הבהיר כב' הש' צ. זילברטל ברע"א 4102/12 - גד צברי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב תק-על 2012(3), 9741 בסע' 5 להחלטה –

"כפי שנפסק לא אחת, ההחלטה בדבר מינוי מומחה שיקומי יכולה להתקבל גם בשלבים מתקדמים של ההליך, לאחר שמיעת ראיות... קיימים מקרים בהם רק לאחר שהתמונה הראייתית המלאה נפרשת לנגד עיני בית המשפט, יש בידיו כלים טובים יותר להעריך את הצורך האמיתי במינוי מומחה שיקומי" (ובדומה ראה - ת"א (מרכז) 21318-09-11 - יעקב קובודי ואח' נ' "הפול" - המאגר הישראלי לביטוח בע"מ; ת"א (חיפה) 615-08 - דיצה כהן ואח' נ' קוגן בוריס ואח')

9.המבקש בתשובתו לתגובת המשיבה מבקש להיסמך, בין השאר, על דברי כב' הש' רובינשטיין בע"א 5231/10 פלונית נ' סהר חברה לביטוח בע"מ שם הורה בית המשפט על מינוי מומחה שיקומי ודחה את עמדת בית המשפט קמא אשר סבר כי דרכי השיקום נתונים לשיקול דעת שיפוטי. ואולם ראשית דבר באותו עניין עסקינן בתובעת שסבלה מפגיעה רב מערכתית שכללה, בין השאר, פגיעת ראש קשה, אשר לה השלכות גופניות (בכללן המיפלגיה קשה), קוגניטיביות ונפשיות, ואשר אף נדרשה לאישפוז פסיכיאטרי ארוך בשל נסיונות אובדניים. ברור, איפוא, כי בפגיעה מורכבת שכזו נחוץ מומחה שיקומי לצורך קביעת הצרכים השיקומיים והטיפול השיקומי הנדרש. ומכל מקום גם באותו עניין מדגיש כב' הש' רובינשטיין מפורשות כי מומחה ימונה אך ורק כאשר אין די בחוות הדעת בתחום הספציפי, ולמעשה, כאשר אין בידינו כל דרך להערכה באשר לטיבם של הצרכים השיקומיים להם ידרש התובע, בין אם בדרך של חוות דעת מומחה ובין אם מתוך שמיעת ראיות אחרות לרבות עדותו של התובע עצמו.

10.בתביעה שלפניי טרם הוגשו תצהירי עדויות ראשיות, מגבלותיו הממשיות של התובע טרם הובררו וטרם הונח להן בסיס למעט קביעת המל"ל, כמו כן הפגיעה של התובע היא בעיקרה אורטופדית, ואינה רב מערכתית. בקשת התובע למינוי מומחה שיקומי לא נתמכה בתצהיר המפרט את צרכיו הרפואיים, האביזרים להם הוא נדרש וכיוצ"ב ועל כן אין בפני בית המשפט, בשלב זה, בסיס מספיק למינוי המומחה המבוקש. על כן אני סבור כי לא ניתן, לעת עתה, לקבוע אם יש מקום למינוי מומחה שיקומי ומתוך כך הבקשה נדחית, בשלב זה.