טביבי נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ

פסק דין

התובע עובד בכיר בבנק לאומי למשכנתאות בע"מ הנמנה על קבוצת בנק לאומי. אין חולק כי בנק לאומי כגוף התקשר עם הנתבעת העוסקת בהשכרת כלי רכב ליחידים וקבוצות לצורך השכרת כלי רכב לעובדי הבנק.

אין חולק כי התובע החזיק ברכב תוצרת טויוטה דגם קורולה. עם תום תקופת השכירות השיב התובע את הרכב. הרכב נבדק ע"י הגורם המוסמך אצל הנתבעת.

האחרונה חייבה את בנק לאומי בגין נזקים שנראו לה כיוצרים חיוב, הכל עפ"י חוו"ד שמאית שהוגשה לנתבעת.

התובע קבל הודעה מתאגיד הקרוי בנפיט בע"מ (להלן: "בנפיט") כי חשבונו בבנק יחויב בסך 1,039.50 ₪ שהוא תקרת השתתפותו העצמית.

בנפיט מסתמכת על חוזה שבינה לבין התובע ובעיקר על סעיף 4.9 לו הקובע כי בכל נזק שאינו נובע בשל בלאי סביר הנובע משמוש רגיל תחייב האחרונה את חשבונו של התובע בבנק בגובה ההשתתפות העצמית.

התובע לא השלים עם הגזירה ופנה ביום 9.7.09 לנתבעת בדרישה להשיב לו את כספו, שכן חיוב חשבונו עומד בסתירה לסעיף 4.9 הנ"ל.

הנזק לטעמו של התובע אינו מהותי, והראיה – הנתבעת מכרה את הרכב כמות שהוא ללא בצוע תקון כלשהו.

מכתבו של התובע לא נענה ע"י הנתבעת, ולכן החליט התובע כי די לו בסחבת והגיש את התביעה שלפני.

התובע צרף לכתב תביעתו גם פניות שלו לבנפיט שגם הן הועברו לאלבר אך לא זכו לתגובה/תשובה.

הנתבעת טוענת כי אין כל יריבות בינה לבין התובע, שכן כל הקשר החוזי שלה הוא מול בנק לאומי וגם האחרון העדיף שלא לטפל ישירות בנושא, אלא מסר את הטפול לבנפיט.

על טענה מקדמית זו משיב התובע שעה שהוא מציג מסמכים הנושאים שמה של הנתבעת אשר אין חולק כי העניקה טפולים לרכב ובהם מופיע שמו של התובע כלקוח.

הנתבעת מודה בכך, אך טענה כי ציון שמו של התובע כלקוח נובע מהצורך לשייך רכב מסוים לנהג מסוים, אך אין ללמוד מכך על קשר משפטי מחייב בין הצדדים.

הוסיפה וטענה ב"כ הנתבעת כי הטופס המדובר הוא אחיד, בין אם המדובר בשוכרים ישירים מולה, ובין אם המדובר בשוכרים דוגמת התובע.

כן הוסיפה ב"כ הנתבעת משפט מקומם: "יש לנו מח' פניות צבור מסודרת. אנו לא צריכים לענות לאדון. אנו לא מכירים אותו למעט שהוא הנהג של הרכב כי חייב להיות רשום נוסע רשום בעל רכב".

משאני מנתח את המצב המשפטי על פני הדברים אין קשר ויריבות בין הנתבעת לבין התובע.

אולם, לטעמי יש לפרש את החוזה שבין הנתבעת לבין בנק לאומי כחוזה שנחתם לטובת צד ג' דוגמת התובע.

ברי לנתבעת, כמו לכל אדם סביר, כי אלמלא קיומו של התובע ועוד רבים דוגמתו ככלל, ובבנק לאומי בעיקר לא הייתה לנתבעת זכות קיום כלכלית שכן כל מטרתה של הנתבעת להרבות בהשכרת כלי רכב, וכי כלי רכב אלו ינועו על הכביש וישרתו את משתמש הקצה.

פורמלית החליטו הנתבעת ובנק לאומי שלא להטריח את הנתבעת בקשר חוזי ישיר מול כל עובד ועובדת של הבנק הזכאי לשכור את הרכב דוגמת הרכב בו נסע התובע.

המסמכים אליהם הפנה התובע מלמדים כי חרף ההתקשרות החוזית מול הבנק כ"ראש קבוצה" של חוכרים, עדיין הנתבעת ראתה ורואה במשתמש כחוליה מתוך חוליות המרכיבות את שרשרת הלקוחות ואיננה מוכנה להסתפק בכך שרכבה הרשום על שמה ישאר ללא יחוס של משתמש קבוע אליו ניתן להתקשר ולברר בכל רגע נתון את מצבו של הרכב.