חתוקה נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית לפי פוליסה בגין נכות מקצועית, בגין אובדן כושר עבודה ובגין נכות כתוצאה מתאונה, אשר בהתאם לנטען רכש התובע בדצמבר 2002.

התובע יליד 1959 נפצע ביום 4.5.2008 בתאונת דרכים, בעת שרכב על אופנוע ונפגע בשוק רגלו ובברך ואושפז עד ליום 20.5.2008 (להלן: "התאונה").

נתבעת 1 הינה חברת ביטוח (להלן: "הנתבעת") אשר בזמנים הרלבנטיים לתביעה ביטחה את התובע בהתאם לנטען בפוליסת ביטוח חיים, הכוללת כיסוי למקרה מוות, נכות מקצועית ואובדן כושר עבודה וזאת החל מיום 24.11.2002. נתבע 2 הינו סוכן ביטוח אשר בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה תיווך בין התובע לבין נתבעת 1 לשם עריכת הפוליסה (להלן: "הסוכן").

התובע הגיש תביעה לפיצויים בגין התאונה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לבית המשפט השלום בתל אביב בת.א. 154019/09. כב' השופט קסירר, מינה מטעם ביהמ"ש, את פרופ' דודקביץ, אשר קבע כי לתובע נגרמה כתוצאה מהתאונה, נכות זמנית של 100% למשך 6 חודשים (עד לחודש 11/2008), 50% נכות למשך 3 חודשים נוספים וקבע כי נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 24% כתוצאה מהתאונה.

ביום 2.9.2008 חתם התובע על שטר קבלה וסילוק (להלן: "שטר סילוק") (נספח יח' לתצהיר הסוכן). בהתאם לשטר הסילוק, סולקו טענות התובע בגין הפוליסה של אובדן כושר עבודה, כתוצאה מהתאונה כנגד תשלום תגמולי ביטוח לתקופה של שישה חודשים, לפנים משורת הדין היות והפוליסה לא הייתה בתוקף. לטענת הנתבעים, התובע טרם חתימתו על שטר הקבלה העיר הערות באשר לתוכנו. לטענת התובע, רק לאחר קבלת הכספים התברר לו כי לא יקבל כספים נוספים עבור נכות מתאונה או נכות מקצועית. בתביעת התובע לנכות מתאונה, נדחתה התביעה בנימוק שאינו עונה להגדרה של נכות "מוחלטת ותמידית" ומכיוון שהוא ממשיך לעבוד כבעל עסק בצילום ומעסיק עובדים.

טענות התובע

לטענת התובע הנתבעת ביטחה אותו בביטוח חיים, הכולל כיסוי למקרה מוות, נכות מתאונה ואובדן כושר עבודה החל מיום 24.11.02 (סעיף 3 לכתב התביעה). התובע טען כי היה מבוטח עד יום הגשת התביעה, גם בביטוח הכולל ריסק משתנה, מוות מתאונה, נכות מקצועית, אובדן כושר עבודה מקצועי, שחרור מתשלום פרמיה במקרה של אובדן כושר עבודה, נכות מתאונה והשלמת "שלווה" כאשר הסכומים התעדכנו מעת לעת. לטענת התובע הסוכן שכנע אותו לרכוש את הכיסוי לנכות מתאונה ו/או נכות מקצועית מתאונה למקרה בו לא יוכל להמשיך ולעסוק בעיסוקו עובר לתאונה. בשל חשיבות הפוליסה, טוען התובע כי בהמשך אף הגדיל את הכיסוי לנכות מתאונה.

לטענת התובע במהלך השנים שולמו הפרמיות במלואן על ידו, כאשר הוא שומר על קשר רצוף ואישי עם הסוכן. התובע התריע מעת לעת כי אינו מקבל דואר מחברת הביטוח וביקש להסדיר את תשלום הפרמיות, לטענתו הסוכן התעלם מפניותיו. כמו כן, טען כי התכתבויות שלו עם הסוכן הוסתרו מנתבעת בשל רשלנותו של הסוכן.

התובע פנה לסוכן לקבל פיצוי בגין אובדן כושר עבודה ובשלב מאוחר יותר גם פיצוי בגין נכותו מהתאונה. כחמישה חדשים לאחר התאונה הסוכן החתים אותו על שטר על מנת לקבל פיצוי בגין אובדן כושר עבודתו. לטענת התובע, הסוכן ברשלנותו לא הסביר לו כי בחתימתו על שטר קבלה זה, ימנע ממנו בעתיד להמשיך ולקבל פיצוי בגין אובדן כושר עבודתו. התובע פנה לנתבעת וביקש לקבל הסבר על התשלום ששולם לו, אז התברר לו כי מרות שהפוליסה שלו בתוקף ולמרות שהוא נמצא באי כושר מוחלט עד ליום 3.6.09 לא יוכל לקבל פיצוי נוסף בגין אובדן כושר עבודה.

לטענת התובע כתוצאה מהתאונה שהה באי כושר מוחלט עד לחודש 6/2009 וכן נשלל ממנו באופן מוחלט ותמידי להמשיך במקצועו או בעיסוקו כצלם אירועים. לכן לטענתו הוא זכאי לתשלום של כ- 8,876 ₪ לחודש החל מחודש 11/2008 ועד ליום הגשת התביעה. הינו סך של 195,272 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. התובע גם טוען כי היה אמור ליהנות מפטור בתשלום פרמיות ביטוח, עקב אובדן כושר עבודה אשר נתבעת לטענתו המשיכה לגבות ובסך משוער של כ- 33,600 ₪. יחד עם זאת, טען כי הינו זכאי לפיצוי בגין נכותו הצמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעור של 24% ובסך של 235,388 ₪.

בסיכומיו, עולה כי התובע טוען לפיצוי על פי פוליסה של נכות מתאונה ולא על פי הפוליסה של נכות מקצועית. לחילופין, טען התובע כי הנתבעים או מי מהם חבים לפצותו בגובה תגמולי הביטוח המגיעים לו על פי הפוליסה בשל רשלנותם. הסוכן לא דאג לרצף בכיסויים, פגע בזכויותיו בהעדר דיווח לחברת הביטוח, יצר מצג שווא כלפיו כי הפוליסה בתוקף ולא דאג לזכויותיו. הנתבעת התרשלה בבחירת הסוכן, לא פיקחה ולא פעלה כפי שמבטחת סבירה הייתה פועלת בנסיבות העניין.

התובע עתר גם לסעד הצהרתי, לחייב את הנתבעת להמשיך ולשלם לו באופן שוטף את תגמולי הביטוח.

טענת הנתבעים

לתובע הייתה פוליסה בשנת 2002, אשר בוטלה מחמת אי תשלום דמי ביטוח, עוד בטרם קרות מקרה הביטוח. התובע היה מודע לכך שלא שולמו דמי ביטוח על ידו, למעלה משנה טרם מקרה הביטוח ולכן הפוליסה לא הייתה בתוקף במועד קרות מקרה הביטוח, מכיוון שלא שולמה עוד משנת 2006 והתובע לא פעל להסדיר את הכיסוי הביטוחי.

חרף זאת, לפנים משורת הדין, כמחווה של רצון טוב ובתמורה לסילוק סופי ומלא שולמו לתובע תגמולי ביטוח בגין תקופת אי הכושר עד ליום 31.10.2008. בשעה שהתובע חתם על כתב הקבלה והבין את משמעותו אין לו עילת תביעה נוספת.

הנתבעים הוסיפו, כי אף אם הפוליסה הייתה בתוקף הרי ממילא בגין התקופה מנובמבר 2008, אין מדובר במקרה ביטוח של אובדן מוחלט של כושר עבודה. התובע לא עמד בתנאי הפוליסה, מכיוון שלא איבד 75% ומעלה מכושר עבודתו במשך חמש שנים האחרונות. לטענתם, התובע ממשיך לעבוד, חזר לעבודה הן כמפקח ומפעיל קבלי משנה והן כצלם.

בנוסף נטען כי, הפוליסה שהופקה לתובע הינה לנכות מ"תאונה מקצועית" ולא ל"נכות מתאונה" כפי שטען התובע. התובע קיבל לידיו את הפוליסה עוד בשנת 2002. בשנת 2004 ביקש להגדיל את הכיסוי הביטוחי של פוליסת הביטוח ל"תאונה מקצועית". למעלה מכך, התובע קיבל כהטבה כיסוי עבור אשתו ל"נכות מתאונה". שכן אשתו לא עבדה במועד ולא הייתה זקוקה לכיסוי נכות מ"תאונה מקצועית".

לטענה להתרשלותו של הסוכן, נטען כי המדובר בשינוי והרחבת חזית. התובע בכתב התביעה מתייחס לפוליסה בגין נכות מתאונה ולא לפוליסה לנכות מתאונה מקצועית. הסוכן הסביר לתובע בעת מילוי הצעת הביטוח כי הכיסוי הוא בגין נכות מקצועית והיא חלה ככל שיבצר ממנו להמשיך ולעסוק בעיסוקו עובר לתאונה וכן כי קיימת זיקה בין עיסוקו לבין הזכאות לתגמולי הביטוח. ממילא, טענו הנתבעים, כי נותק הקשר הסיבתי בין המחדל הנטען לבין הנזק, מכיוון שהפוליסה בוטלה טרם קרות מקרה הביטוח.

עוד נטען לחילופין, כי יש לייחס לתובע אשם תורם מכיוון שהיה עליו לעיין בפוליסה שקיבל לידיו בשנת 2002. לראיה בשנת 2004 ביקש להגדיל את כיסוי הביטוחי של הנכות המקצועית, הזדמנות נוספת לקבלת הסבר ועיון בפרטי הפוליסה.