חריש הירוקה אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ ואח' נ' ועדת העררים שליד המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח'

פסק דין

הקדמה

1.עניינן של העתירות באישור תוכנית מתאר ותכנית מפורטת לישוב חריש המייעדות את הישוב לאוכלוסייה החרדית בלבד. העתירות מבוססות על הטענה כי התוכניות מתעלמות מצרכיה של האוכלוסייה הקיימת בישוב, ובכך מפלות אותה לרעה, פוגעות בעקרון השוויון ואינן מתיישבות עם עקרונות המשפט החוקתי והמינהלי.

אקדים את המאוחר ואומר כי שוכנעתי שתוכנית המתאר, ובמיוחד הפרוגרמה  עליה היא מתבססת, וכן התוכנית המפורטת טרם תיקונה, מניחות קיומו של ישוב עירוני שיאוכלס על ידי אוכלוסייה חרדית בלבד, תוך התעלמות מצרכי האוכלוסייה הקיימת שאינה חרדית. התעלמות זו פוגעת בזכויות האוכלוסייה הקיימת מעבר לנדרש. עם זאת, תיקון התוכנית המפורטת על ידי גריעת טבלת השימושים ממנה - טבלה שהותאמה לצרכי אוכלוסיה חרדית בלבד, שינה מהותית את תפישת היסוד עליה נשענות התוכניות, ובכך ניתן מענה תכנוני לצרכי האוכלוסייה הקיימת.

אני סבורה כי בעקבות תיקון התוכנית המפורטת נעשה איזון ראוי בין האינטרס הציבורי להקל על מצוקת הדיור של האוכלוסייה החרדית לבין האינטרס של האוכלוסייה הקיימת לשמר את אורחות חייה.

לכל האמור אוסיף עוד כי הצהרת נציג משרד השיכון במהלך הדיון בפני כי התקבלה החלטה לפתוח את השיווק של הישוב חריש לכלל האוכלוסייה, משנה אף היא את פני הדברים.

עוד אציין כי טענות העותרים לפיהן הנחיות ועדת המשנה בעניין תיקון התוכנית המפורטת לא תיושמנה על ידי הרשויות  הרלוונטיות, מקדימות את זמנן, שכן ראוי לתת לרשויות הזדמנות סבירה למלא אחר הוראות ועדת המשנה טרם התערבות שיפוטית.

לאור כל האמור, דין העתירות להידחות.

רקע והשתלשלות העניינים

2.         העותרים, המתגוררים בישוב חריש השוכן מזרחית לחדרה, בנחל עירון (ואדי ערה), (להלן – יקראו גם "האוכלוסייה הקיימת"), הגישו את העתירות כנגד שתי החלטות של ועדת המשנה לעררים שליד המועצה הארצית לתכנון ובניה (להלן – "ועדת המשנה"). הראשונה מיום 29.5.11 והשנייה מיום 13.11.2011 (להלן –"ההחלטה הראשונה" ו"ההחלטה השנייה" בהתאמה). ההחלטות ניתנו בעררים שהגישו העותרים ואחרים כנגד החלטת המשיבה מס' 4 - הועדה המיוחדת לתכנון ולבניה קציר/חריש (להלן – "הועדה המיוחדת"), מיום 28.10.10, לאשר את תוכנית המתאר לישוב חריש – חריש/1 (להלן – "תוכנית המתאר"), וכן כנגד ההחלטה מיום 29.4.2010 לאשר את תוכנית המתאר המפורטת חריש/1/א (להלן -"התוכנית המפורטת", תוכנית המתאר והתוכנית המפורטת תקראנה להלן "התוכניות").

3.        בראשית שנות ה-90 התקבלה החלטה על ידי משרד הבינוי והשיכון להקים ישוב עירוני בפאתי ואדי ערה. למטרה זו אושרו תוכניות בנין עיר (מ/מב/201א ו- מ/מק/201ב) שנועדו לאפשר בניה של 4,126 יחידות דיור בישוב חריש. לקראת השיווק, ביצע משרד השיכון עבודות פיתוח ותשתית בישוב בהיקפים של למעלה ממאה מיליון שקלים בערכים של אותם ימים.

ניסיונות לאכלס את הישוב לא צלחו ממגוון סיבות (על כך ראו בתא 6061/04 אלמוג נ' משרד השיכון, 2004), ולמעט כ-300 משפחות שמתגוררות כיום בישוב,  נותר היישוב בשיממונו.

4.         מתזכיר שהכין משרד הבינוי והשיכון בשנת 2008 (נספח מש/1 לתגובת המשיבים  1-3 להלן – "התזכיר"), עולה כי במועד הכנת התזכיר היה הישוב מאוכלס על ידי אוכלוסייה הטרוגנית לרבות, חברי עמותת יוגה של אהבה, חברי קהילת הרא קרישנה, גרעין תורני של הציבור הדתי לאומי, משפחות הנמנות על חסידי ברסלב, עולים חדשים, משפחות מהמגזר הערבי ועוד. כמו כן  עולה מהתזכיר כי חלק ניכר מהתושבים התגוררו בישוב בשכירות. בתים רבים בישוב עומדים ריקים. והתשתיות הנרחבות שבוצעו בישוב עומדות כאבן שאין לה הופכין. עקב מיעוט האוכלוסייה וגיוונה, לא הוקמו בישוב מוסדות חינוך, מוסדות ציבוריים ובתי עסק והתושבים מוצאים את המענה לצרכי החינוך והקהילה מחוץ לישוב.

המסקנה העולה מהתזכיר היא כי "הישוב קפא על שמריו, ללא פיתוח חדש של מגורים, תעסוקה ותשתיות" (שם, עמ' 2 פסקה שנייה).

ההליך התכנוני להקמת העיר חריש

5.         נוכח שיממנו היחסי של הישוב מצד אחד, ומצד שני מצוקת הדיור של האוכלוסייה החרדית בארץ (ממחקר שפרסם משרד השיכון והבינוי בנובמבר 2006 עולה כי קיים צורך באיתור פתרון ל-55,000 יחידות דיור לאוכלוסייה החרדית עד שנת 2016, מעבר לצורכי הדיור אשר יקבלו מענה במסגרת מרקמים עירוניים בנויים), הציע אגף תכנון ערים במשרד הבינוי והשיכון לייעד את חריש להתיישבות אוכלוסייה חרדית. פתרון זה כאמור, לא רק שנותן מענה למצוקת הדיור של האוכלוסייה החרדית, אלא אף נותן מענה לאכלוס הישוב חריש אשר כאמור לעיל, למעט אותם 300 משפחות המתגוררות בישוב, לא אוכלס כל השנים.

6.         ביום 3.6.08 החליטה המועצה הארצית לתכנון ובניה להמליץ על הקמת מרחב תכנון מיוחד בגבולות הישוב חריש, זאת בהתאם לבקשת שר הבינוי מיום 31.10.07 משר הפנים להפעיל סמכותו בהתאם לסעיף 32 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן – "חוק התכנון והבניה"), להכריז על תחום השיפוט של הישוב חריש-קציר כ"מרחב תכנון מיוחד".

בהתאם להמלצה  זו פרסם שר הפנים ביום 9.10.08 צו תכנון והבניה (קציר-חריש) (מרחב תכנון מיוחד), תשס"ח-2008 (נספח מש/10 לתגובת המשיבים). צו זה מתייחס לשטח של 3,560 דונם בתחומי הישוב חריש ומאפשר בניה של כ-  8,800 יחידות דיור. בהתאם לכך, הצהירה המועצה הארצית ביום 8.12.09 כי: "המועצה הארצית מכירה בחשיבות תכנונה והקמתה של עיר חרדית , אשר תאפשר פתרונות דיור לאוכלוסיה החרדית..." (שם, עמוד 9).

7.         ממשלת ישראל נדרשה לשאלת ייעוד הישוב חריש לאוכלוסייה החרדית וביום 14.3.10 קיבלה החלטה בעניין קידום הישוב חריש כפתרון למצוקת הדיור של האוכלוסייה בעלת הצביון הדתי (החלטת ממשלה מס' 1505-מש/ 19) (לעניין "הצביון הדתי"-  השוו דבריה של כב' הנשיאה ביניש (כתוארה אז) בעניין אכלוס הישוב אלעד כי: "יצוין, כי היישוב אלעד הוגדר על-ידי משרד הבינוי והשיכון כמיועד לאוכלוסיה "בעלת צביון דתי", ביטוי עמום שככל הנראה נועד להתאים את התכנית להנחיות היועץ המשפטי לממשלה לאחר שהקצאת קרקעות לבנייה שלא בהתאם לאותן הנחיות נפסלה בעבר בבג"ץ 5023/91 פורז נ' שר הבינוי והשיכון (להלן – בג"ץ פורז [1]). מכל מקום, ממכלול החומר שהוגש לנו בעתירה זו, עולה בבירור כי היישוב אלעד נועד לציבור חרדי, והביטוי "צביון דתי" אינו אלא מסווה לתכלית זו. כך עולה לכאורה גם מממצאי דוח מבקר המדינה – דוח שנתי 48 לשנת 1997 ולחשבונות שנת הכספים 1996 (להלן – דוח מבקר המדינה מס' 48 [15]), בעמ' 125-126" (בגץ 4906/98 עמותת "עם חופשי" נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נד(2) 503, 508 - 2000).

8.         עם הקמת הועדה המיוחדת החלה הועדה בהכנת תוכנית מתאר לישוב חריש, תוך ייעודו לאוכלוסייה חרדית בלבד.