חרדון חנה ואחרים.... נ' מרכז רפואי רבין קמפוס בילנסון ואח'

פסק דין

רקע

1. לפני תביעת התובעים לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת 1 (להלן: "התובעת"), ילידת 25.5.1968, לאחר שעברה שני ניתוחים בעמוד השדרה, האחד במרכז הרפואי רבין קמפוס בלינסון השייך לנתבעת 2, והשני בבית החולים אסותא שבוצע על ידי הנתבע 3 מטעם נתבעת 5, והכל בשל רשלנות רפואית נטענת ו/או העדר הסכמה מדעת ו/או פגיעה באוטונומיה, לרבות בשל עוולת התקיפה.

השתלשלות עובדתית כטענת התובעת

2. לטענת התובעת, היא התעוררה בתאריך 7.11.04 כשהיא סובלת כאבים בגב התחתון המקרינים לרגל ימין.

בתאריך 9.11.04 התובעת פנתה לד"ר גלזר, רופאת המשפחה מטעם הנתבעת 2, התלוננה אודות הכאבים וההקרנה לרגל וטופלה בזריקות לשיכוך הכאבים. בתאריך 11.11.04 חזרה התובעת לאותה רופאה עקב החמרת הכאבים, וטופלה שוב בזריקות נגד כאבים, אלא שהפעם היא גם הופנתה לאורתופד מטעם הנתבעת 2 שהפנה אותה לביה"ח וולפסון לביצוע בדיקת סי.טי.

לאור הכאבים החזקים שחשה, פנתה התובעת עוד באותו היום, 11.11.04, בכוחות עצמה לחדר המיון בבי"ח וולפסון שם בוצע לה צילום רנטגן רגיל של עמוד השדרה המתני. בתום הטיפול היא קיבלה טיפול תרופתי הכולל קוקטייל של שתי תרופות לשיכוך הכאבים ושוחררה לביתה עוד באותו היום.

מאחר והכאבים בפלג גופה התחתון עם ההקרנה לרגל ימין לא פסקו, פנתה התובעת שוב לרופאת המשפחה וטופלה שוב באמצעות זריקות. בתאריך 21.11.04 ובשל כאבים בלתי פוסקים, הקרנה לרגל ימין ותחושת שיתוק ברגל ימין, הגיעה התובעת בשנית לחדר המיון של בי"ח וולפסון. בביה"ח צוין כי יש לשקול ביצוע בדיקת סי.טי. אך זו לא בוצעה והיא שוחררה לביתה.

בתאריך 28.11.04 פנתה התובעת שוב לרופאת המשפחה באותן תלונות, אלא שהפעם היא הופנתה לבי"ח בלינסון, שם אושפזה במחלקה האורתופדית כשהיא סובלת מכאבים קשים בגב תחתון עם הקרנה לרגל ימין, קשיי שליטה על סוגר השתן, חולשה ברגל ימין וכאבים שלא הוקלו, אף לא לאחר הזרקת מורפין.

בתאריך 2.12.04 עברה התובעת במהלך אשפוזה בדיקת סי.טי. ובתאריך 3.12.04 הודיע לה פרופ' סלעי שממצאי בדיקת הסי.טי. הצביעו על פריצת דיסק גדולה, וכי יש לבצע ניתוח להסרת הלחץ על שורשי העצבים.

3. בתאריך 5.12.04 נותחה התובעת בהרדמה כללית ועברה כריתת דיסקוס פרוץ בגובה 5L-1S. לטענת התובעת, ערב הניתוח הוסבר לה כי המנתח יהיה ד"ר ניסים אוחנה בלבד, עובדה שהתבררה לה בהמשך כלא נכונה, שכן בדו"ח הניתוח המודפס נרשם "ניסים אוחנה עוזר מנתח בכיר, מנתח רות גור". בכך ראתה התובעת משום בפגיעה באוטונומיה, כמו גם העדר הסכמה מדעת באשר למיהות המנתח ואף תקיפה.

4. התובעת הודתה, כי לאחר הניתוח חל שיפור בכוח הגס בכף רגל ימין, יחד עם זאת הכאבים בגב וברגל ימין בפיזור הסיאטי נותרו ללא שינוי ולא הגיבו לטיפול תרופתי ולטיפולים פיזיותרפיים. לתובעת נמסר על ידי הצוות הרפואי, כך טענה, כי במהלך הניתוח נכרת דיסק ובמקומו הושם שתל לצרכי קיבוע.

בתאריך 9.12.04 שוחררה התובעת לביתה והוזמנה לביקורת לאחר כשלושה חודשים.

5. בתאריך 12.12.04 ובשל כאבים בלתי פוסקים בעמוד השדרה המתני עם הקרנה לגפיים התחתונות, שבה התובעת לחדר המיון בבלינסון, קיבלה זריקות לשיכוך כאבים ושוחררה לביתה.

6. בחודש פברואר 2005 ,כטענת התובעת, היא נבדקה על ידי ד"ר אוחנה במסגרת בדיקת מעקב. כאן במקום לציין, כי בדיקת המעקב עפ"י "גיליון המרפאה" שצורף לתיק המוצגים, נערכה בתאריך 19.12.2004 ולא בחודש 2/05. מכל מקום, התובעת התלוננה בפניו על כאבים בלתי פוסקים בעמוד השדרה המתני שמקרין לגפיים התחתונות, אך זה לטענתה פטר אותה בטענה כי היא "מפונקת". בשל מצבה הרפואי וחוסר ההתייחסות כאמור, פנתה התובעת לביה"ח אסותא שם נבדקה על ידי הנתבע 3, שהינו כאמור עובד הנתבעת 5.

7. בתאריך 7.3.05 התקבלה התובעת לאשפוז בביה"ח אסותא, שם צוין כי היא "נראית סובלת, אינה מסוגלת ליישר את הגב, הגבלה ניכרת בתנועות עמוד השדרה עם חולשה בכף רגל ימין בעיקר בפרונציה אך גם בפלנטרופלקסיה". התובעת עברה הדמייתMRI ובה התגלה פריצת הדיסק בגובה הניתוח בבלינסון וכן "במרווח 5C-6C דיסק מרכזי הלוחץ על השק הדורלי ולא על החוט". לאור אלה, המליץ הנתבע 3 לתובעת על ניתוח נוסף ללא דיחוי על מנת, למנוע ממנה שיתוק לצמיתות, כך התובעת.

התובעת הוסיפה, כי ערב הניתוח באסותא לא הוסבר לה, לא על ידי הנתבע 3 ולא ע"י מי מהנתבעת 5, אודות הסיכונים הכרוכים בביצוע הניתוח והאלטרנטיבות הטיפוליות, בניגוד לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק זכויות החולה").

8. בתאריך 7.3.05 נותחה התובעת בהרדמה כללית. במהלך הניתוח בוצעה דה קומפרסיה בגובה 5L-1S מימין, יחד עם קיבוע בין-חולייתי TLIF באותו גובה על ידי כלוב וקיבוע אחורי על ידי ברגים פדיקולרים של מערכת 4S מגובה 5L ל- 1S.

בתאריך 13.5.05 שוחררה התובעת מביה"ח אסותא, כאשר בין התאריכים 31.7.05 ו- 14.9.05 עברה התובעת אבחון ושיקום בביה"ח לוינשטיין.

למרות הניתוח אותו עברה באסותא, טענה התובעת שמצבה הגופני לא הוטב.