חסרמה נ' בנק ערבי ישראלי בע " מ

פסק דין

התובענה:

תובענה כספית בסדר דין מהיר, ע"ס 16,817 ₪ שהתובעת הגישה נגד הנתבע – תאגיד בנקאי.

נטען בכתב התביעה כי התובעת ניהלה אצל הנתבע חשבון בנקאי, מס' 1620/44, אשר בגידרו, לאור הסדר שהגיע בנה עם רשויות מס הכנסה, משכה התובעת על החשבון 8 צ'קים דחויים, כ"א ע"ס 665 ובסה"כ 7,320 ₪, אשר זמן פירעונם החל מיום 20/11/02 ועד 20/7/03 (להלן: "הצ'קים"), כאשר הנפרע בצקים הוא רשות המיסים.

התובעת המשיכה וטענה כי הנתבע פרע 6 מהצ'קים וחייב את החשבון, בגין כל צ'ק, בסך של 1,665 ₪ (במקום 665 ₪), כך שחשבונה חוייב ביתר בסך של 6,000 ₪.

התובעת טענה כי ביקשה מהנתבע להחזיר לה את הסכום ששולם ביתר, בטעות, אך ללא הועיל ומכאן היא הגישה את התובענה דנן.

ההגנה:

הנתבע הגיש כתב הגנה, אשר בו עתר לדחיית התובענה, בין היתר עקב שיהוי ניכר וכן עקב מניעות והשתק.

הנתבע אישר כי אכן ארבעה צ'קים נפרעו בסך של 1,665 ₪ (במקום 665 ₪) אך לא שישה צ'קים כנטען על ידי התובעת.

הנתבע הוסיף וטען כי שניים מהצ'קים נפרעו, כנקוב בהם ע"ס 665 ₪ ואילו שני הצ'קים הנותרים לא כובדו ע"י הבנק עקב היעדר כיסוי/הוראת ביטול.

בכל מקרה הנתבע טען כי היתה רשלנות מכרעת או מחדל מצד התובעת בעצם פירעון הצ'קים המתבטא בכיתוב שגוי ובכך ושלא עקבה אחר ניהול חשבונה.

הודעת צד שלישי:

הנתבע שלח נגד מדינת ישראל – רשות המיסים – הודעת צד שלישי, אשר תמצית הנטען בה היא כי הנתבע זכאי להחזר או שיפוי בגין כל סכום שבו יחוייב כלפי התובעת, זאת הואיל ורשות המיסים התעשרה שלא כדין בגין סכום כולל של 4,000 ₪ ששולם לה ביתר ועקב טעות.

הגנת צד שלישי:

רשות המיסים טענה שהנישום, בנה של התובעת, היה חייב לה כספים ובגין אותו חוב הוא הגיע להסדר תשלומים עפי"ו, מסר לרשות המיסים את הצ'קים. רשות המיסים טענה כי שניים מהצ'קים לא כובדו ואילו ארבעה מהם נפרעו ביתר, כ"א סך של 1,000 ₪ יותר, כך שנוצרה יתרת זכות לנישום אצלה, בסך של 2,670 ₪ כך שהיא זיכתה את חשבון הנישום בסך של 2,091 ₪ ואילו סכום נוסף בסך של 579 ₪ קוזז בגין קנסות של הנישום.

רשות המיסים טענה כי הנישום הוא בעל הדין הנכון עמה, הוא אכן שילם, באמצעות הצ'קים, סכום ביתר של 2,670 ₪, סכום שהוחזר לו ישירות לחשבון או באמצעות קיזוז, כך שאינה חבה דבר, לא לנישום, לא לתובעת ולא למודיע-הנתבע.

דיון והכרעה:

בישיבת יום 21/4/10 הסכימו ב"כ הצדדים להצעת ביהמ"ש, לפיה: "כל העובדות הרלוונטיות הדרושות הכרעה ידועות ואינן שנויות במחלוקת, לפיכך ובהעדר הסכמה להצעת ביהמ"ש או כל הסדר אחר, מוצע כי ב"כ הצדדים יגישו סיכומים קצרים וביהמ"ש ייתן פס"ד עפ"י החומר שבפניו".

ב"כ הצדדים אכן הגישו סיכומים כנ"ל ומכאן העת לתת פס"ד.

העובדות הרלוונטיות: