חסרוני

פסק דין

בפני ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה בצפת, אשר הרשיע את המערער בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות.

נגד המערער הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה, לפיו הוא הואשם בכך שביום 19/07/08 בשעה 01:20 נהג ברכב פרטי בצומת עמיעד בהיותו שיכור, בכך שסירב לתת דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטר, עבירה בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיפים 64ד(א) ו 64ב לפקודה.

השאלה העיקרית שעמדה להכרעה בפני בית המשפט קמא הייתה מי נהג ברכב. לטענת המשיבה, המערער הוא אשר נהג ברכב, כאשר סמוך לפני צומת עמיעד עצר את הרכב והחליף מקום עם אשתו שישבה לצידו, וזו המשיכה בנהיגה, עד לעצירת הרכב על ידי השוטרים. גרסת המערער לעומת זאת, הינה כי אשתו היא אשר נהגה ברכב מרגע שיצאו לדרכם ועד לעיכובם ע"י השוטרים, מבלי שהחליפו ביניהם במהלך הנסיעה.

לאחר שמיעת ראיות, קיבל בית המשפט קמא את גרסת התביעה וקבע כי "גרסת ההגנה אינה מתיישבת עם ניסיון החיים והשכל הישר, העדים סותרים זה את זה, ואני מתרשמת כי עדויותיהם הינן מגמתיות ולא ניתן לסמוך עליהן ממצאים, בהיותן בלתי מהימנות" (פסקה 29 להכרעת הדין).

על בסיס קביעה זו, ולאור הודאתו של המערער כי סירב לדרישת השוטר לתת דגימת אוויר נשוף, הרשיע בית המשפט קמא את המערער בעבירה של נהיגה בשכרות בכך שסירב לתת דגימת אוויר נשוף לפי הוראת שוטר.

בית המשפט קמא גזר על המערער 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה או נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 30 חודשים, בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית, פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים וקנס בסך 1,700 ₪ או 17 ימי מאסר כנגדו.

טיעוני המערער

במסגרת הערעור על הכרעת הדין, טוען המערער כי הוא לא נתפס על ידי השוטרים כשהוא נוהג, אלא אשתו היא אשר נהגה ברכב וכל "חטאו" הוא שירד מהרכב על מנת להביא מעיל לאשתו, בזמן שאחד ממתנדבי המשטרה, שעמד מעברו השני של הצומת, החליט כי המערער התחלף עם אשתו בנהיגה.

אף אחד מעדי התביעה לא ראה את אשתו של המערער יורדת מהרכב ומחליפה מקום עם המערער.

באשר לקביעת בית המשפט קמא כי גרסת המערער אינה סבירה, הפנה המערער לעדותם של עדי ההגנה מטעמו, אשר לטענתו, העידו באופן מלא ואמין, לעומת עדי התביעה, אשר לא זכרו פרטים מהאירוע, העתיקו אחד מהשני את המזכר ואף העידו באופן רשלני.

לטענת המערער, בית המשפט קמא הרשיע אותו מבלי שמאזן הראיות נגדו היה מעל לספק סביר.

בית המשפט קמא השלים חסרים שהיו בראיות התביעה ע"י מתן הסבר משלו ומבלי שנתן לצדדים הזדמנות לחקור בעניין. כך, קבע בית המשפט קמא כי בחודש יולי אשת המערער אינה זקוקה למעיל בתוך הרכב, מבלי שהמערער או אשתו נשאלו בעניין זה ומבלי שניתנה להם האפשרות להסביר.

לעניין בדיקת הנשיפה טוען המערער כי ביצע בדיקת נשיפה אחת כפי שהתבקש על ידי השוטרים, אך בדיקה זו לא הייתה טובה, לטענת השוטרים ולכן התבקש לבצע בדיקה נוספת, אותה לא הסכים לבצע וזאת לאור התנהגות השוטרים, אשר העליבו אותו ואת אשתו.

לעניין גזר דינו של בית המשפט קמא טוען ב"כ המערער כי מדובר בעונש לא פרופורציונאלי וכבד ביותר בנסיבות העניין. המדובר באדם ללא עבר פלילי, נורמטיבי ועל כן יש להפחית בעונשו ולהסתפק בפסילת רישיון נהיגה על תנאי.

טיעוני המשיבה

ב"כ המשיבה מבקש לדחות את הערעור בהסתמך על נימוקיו ומסקנותיו של בית המשפט קמא, אליהן הגיע על סמך הראיות שהובאו בפניו והתרשמותו מן העדים שהעידו בפניו.

מתנדבי המשטרה אשר פעלו במהלך האירוע, הותירו רושם מהימן על בית המשפט קמא, הם נחקרו חקירות נגדיות יסודיות ע"י ההגנה ואין בהכרעת הדין שום קביעה המצדיקה את התערבות בית המשפט בשיקולי המהימנות שנשקלו על ידו.

עדי ההגנה, לעומת זאת, לא הציגו גרסה אחידה ועקבית, ואף שינו גרסתם, כאשר בתחילה טענו כי הרכב עצר מכיוון שאשתו של המערער לא הרגישה טוב וביקשה להקיא, ואילו לאחר מכן שינו גרסתם וטענו כי המערער ירד מן הרכב בכדי להביא לאשתו מעיל.

העובדה כי אין כל עד אשר ראה את אשתו של המערער יורדת מן הרכב לא מלמדת דבר, שכן כדי לבצע החלפת מקומות בין נהג לבין נוסע, רק אחד מהם צריך לרדת מהרכב ואילו השני יכול להחליף מקומו בתוך הרכב וללא צורך בירידה.