חסינות שופטים חלה גם על שופט חוקר

רקע

1.         בקשה לסילוקה על הסף של התובענה כנגד המבקשים, בטענה כי למבקש 2 מוקנית חסינות שיפוטית, הגוררת העדר אחריות, ישירה או שילוחית, של המבקשת 1, וכי התובענה הוגשה בחוסר תום לב ובניגוד להשתק החל על המשיב.

2.         רקע הבקשה הוא תובענה בעילה נזיקית על הסך של 300,000 ש"ח, שהוגשה נגד שופט בית משפט השלום (המבקש 2) ומדינת ישראל (המבקשת 1), בטענה לרשלנות, הפרת חובה חקוקה ופגיעה בזכויות חוקתיות של המשיב (התובע), וזאת בגין מתן צו אישום, במסגרת הליך חס"מ, לפיו הואשם המשיב בעבירת גרימת מוות ברשלנות, אישום ממנו זוכה לבסוף.

            תמצית טענות המשיב בתביעתו היא, כי המבקש 2 פעל תוך חריגה מסמכות ושקל שיקולים זרים עת החליט להוציא נגדו את צו האישום, מאחר ועשה כן בניגוד לעמדת פרקליטות המדינה אשר סברה כי אין די בראיות להרשעת המשיב, בניגוד להוראות חוק ולהנחיות פרקליטת המדינה בעניין דיות הראיות ומשקלן, ואף חרף הליך שהתקיים בעניין בבג"צ.

            כן טוען המשיב בתביעתו, כי מעשי המבקש 2 עולים כדי רשלנות רבתי ואף פעולה בזדון, אשר הסבו לו נזק, ולמעשים אלה אחראית המבקשת 1 באחריות שילוחית ואף באחריות ישירה, במישור השלטוני וכמעבידה.

טיעוני המבקשים

3.         תמצית טיעוני המבקשים היא כדלקמן:

א.  תביעה כבענייננו, נגד שופט, הינה חסינה לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מאחר והליך חקירת סיבות מוות נעשה במסגרת חוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958 (להלן:"חוק החס"מ"), בדרך של הגשת בקשה לשופט, ולפיכך, תפקידו של השופט החוקר את סיבות המוות, בהתאם לחוק הנ"ל, הוא תפקיד שיפוטי, כמשמעותו בסעיף החסינות הנ"ל.

ב.      בבסיס תכליתה של החסינות השיפוטית מונחים אינטרסים ציבוריים כבדי משקל המחייבים הענקת חסינות רחבה לרשות השופטת, ואשר יש לסווגה כחסינות מהותית.

לשיטת המבקשים, תבטיח חסינות מסוג זה שמירה על מערכת משפט עצמאית ובלתי תלויה ועל אמון הציבור במערכת זו, וכן שמירה על שיקול דעתו העצמאי של השופט, מבלי שיחשוש מפני תגובות הצדדים להחלטותיו.

כן טוענים המבקשים, כי חסינות רחבה כאמור תשמור מחד על מעמדו המיוחד של השופט ושל מערכת המשפט, ומאידך תאפשר חשיפה לביקורת לגופו של עניין בדרך של תקיפת ההחלטה השיפוטית גופא.

ג.       יש לדחות את ניסיון המשיב לטעון כאילו פעולותיו של השופט החוקר לא נעשו במסגרת תפקיד שיפוטי, כי אם בעת ששימש בתפקיד מינהלי, שכן הרציונל בגינו הוענקה החסינות השיפוטית מתקיים גם בנוגע לפעולות של שופט חוקר במסגרת חוק החס"מ, ואי תחולת החסינות במקרה זה תגרום לכך שהשופט החוקר יהיה נתון ללחץ ולחשש מפני היותו חשוף לתביעה אישית, ובכך תוטה החלטתו תוך פגיעה באינטרס הציבורי.

ד.  המבקשת 1 איננה מעבידתו של המבקש 2, שכן סממני החובה שביחסי עובד ומעביד אינם מתקיימים בעניינם של שופטים, אשר במלאם תפקיד שיפוטי מהווים אמנם אורגנים של המדינה, אך בוודאי לא עובדיה או שלוחיה.

המבקשים מדגישים, כי לאור תכליתה של החסינות המוענקת לשופט ובהתחשב באינטרסים הציבוריים המונחים בבסיסה, משתרעת החסינות גם על תביעה נגד המדינה, שכן מתן אפשרות להגשת תובענה נגד המדינה בגין עוולה, יעמיד בהכרח לבירור הן את המעשה השיפוטי עצמו והן את השופט, דבר המנוגד בתכלית למטרת החסינות.

ה.  יש לסלק את התביעה גם מחמת השתק, לאור הליך שהתקיים בבג"צ, לפיו הוסכם בין הצדדים, כי לאחר שיושב התיק למבקש 2 וזה ישקול בו בשנית, תהא החלטתו מקובלת על כל הצדדים להתדיינות. על כן מושתק כעת המשיב מטענה כנגד הסכמתו.

ו.        יש לסלק את התובענה אף מנימוקים שלגוף העניין, מהטעם שבפועל נהג המבקש 2, במסגרת הליך החס"מ, כראוי, בסמכות ולפי מיטב שיפוטו, כפי שאכן צוין בהחלטת כב' הש' בן יוסף, אשר זיכה את המשיב, במסגרת בקשה לפסיקת הוצאות הגנה לפי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. המבקשים מציינים כי המשיב נמנע בכתב התביעה מגילוי העובדה כי נפסקו לטובתו בהליך הנ"ל סך של 10,000 ש"ח, פרט שהוא מהותי לתובענה.

טיעוני המשיב

4.         תמצית טיעוני המשיב היא זו:

א.  פעולותיו של המבקש 2 במקרה דנן, כשופט חוקר, הינן פעולות מינהליות-חקירתיות, כעובד ציבור, ולפיכך אינן מהוות חלק מתפקידו כשופט, תואר שהינו אינצידנטלי לחלוטין למעשיו ולמחדליו, כמתואר בתביעה.

                   לשיטת המשיב, לא נכללות פעולותיו של המבקש 2 במסגרת תפקידו השיפוטי, והליך החס"מ כפי שנקבע בפסיקה אינו מהווה הליך שיפוטי. לפיכך, השופט החוקר אינו פועל כשופט, כהגדרתו בחוק יסוד: השפיטה, כי אם כעובד ציבור, אשר בהתאם לסעיף 7א לפקודת הנזיקין אינו נהנה מחסינות בשל מעשיו.

                   המשיב מפנה לפסיקה המגדירה את הליך החס"מ כהליך שאינו שיפוטי במובן הרגיל של הדברים, בין היתר משום שאין בפני השופט החוקר צדדים יריבים במובן המקובל, אין הוא נדרש להכרעה בסכסוך בין צדדים ניצים, ותפקידו מתמצה למעשה באיסוף ראיות לבירור סיבת המוות ובמתן הוראה להגשת כתב אישום, במידת הצורך.

            לפיכך, גורס המשיב כי השופט החוקר מבצע למעשה עבודה חקירתית-מינהלית כעובד ציבור, ובתור שכזה, אינו זוכה לחסינות בגין העוולות שנטען כי ביצע במסגרת תפקידו זה.