אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חסידיו של אליאור חן נידונו ל - 17 ו 20 שנות מאסר בגין התעללות קשה בילדים

חסידיו של אליאור חן נידונו ל - 17 ו 20 שנות מאסר בגין התעללות קשה בילדים

תאריך פרסום : 23/11/2010 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
157-08
23/11/2010
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים
הנתבע:
1. דוד אברהם קוגמן
2. אברהם מסקאלצ'י
3. רועי צורף
4. שמעון גבאי

עו"ד לביא
עו"ד יהודה שושן
עו"ד שמעון שרביט
עו"ד צדוק חוגי
עו"ד יאיר נהוראי
גזר דין

1.      לעיתים, מילים מעטות ומדודות מבטאות בעוצמה הרבה ביותר את גודל הזוועה. כאלה הן מילותיו של מ', בן השתים עשרה, כשנתבקש על ידי חוקר הילדים לספר על מה שארע לאחיו הקטן, א': "לא' עשו מלא דברים. אני לא יכול להדגים את זה. אין לי כוח, אין לי כוח". עוצמת זעקתו של מ', המתבטאת במילים הצנועות האלה, שוברת את הלב.

2.      כפי שקבעתי בהכרעת הדין, קבוצת בחורים צעירים, ובכללם הנאשמים בתיק זה, התקבצה תחת הנהגתו של אליאור חן, שהכריז על עצמו כעל "רב", וטען לידע נרחב בקבלה בכלל, ובקבלה מעשית בפרט. בעת קרות הארועים, היה נאשם 1 בן 22, נאשם 2 היה בן 23, נאשם 3 היה בן 25 ונאשם 4 היה אף הוא בן 25. אליאור חן עצמו היה בן 27. אליאור הפך ל"רב" ולמנהיג רוחני גם עבור בני הזוג ש', ולהם שמונה ילדים. השניים נהו אחר תורתו, ובחלוף תקופת מה, גרם הלה לפירוד בין בני הזוג, ולהרחקתו של אב המשפחה, ד', מביתו ומילדיו. אליאור חן ומ', אם המשפחה, נישאו בנישואי סתר, בעוד אליאור נשוי לאישה אחרת. כעבור מספר חודשים מיום הנישואין עקרה מ', על ילדיה, לביתו של אליאור חן בעיר בית"ר עלית. גם נאשמים 1, 2 ו-4 עקרו לביתו של אליאור, וכך התגוררו להם יחדיו, במשך תקופה של למעלה מחודשיים, אליאור ואשתו וילדיהם, מ' וילדיה, ושלושה הנאשמים הנ"ל. בעת שהותם של הילדים בביתו של אליאור, נפלו קורבן למסכת של מעשי התעללות אכזריים וקיצוניים, שבאו להם מידם של אליאור ונאשמים 1, 2 ו-4, בעוד מ' מחרישה. המעשים נועדו כדי "לתקנם" לאחר שאליאור מצא כי שוכנים בהם "שדים ומזיקים". קדמו לכך מעשי התעללות קשים, בבחינת סימן לבאות, עוד בזמן שהמשפחה התגוררה בביתה שברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. עיקר ההתעללות שקדמה לזו שהתחוללה בעיר בית"ר, הייתה מנת חלקו של הילד ש', בן ה- 13, בעת ששהה ב"ישיבה" שבהנהגתו של אליאור, לאחר שסולק מבית הספר בשל בעיות משמעת. למעשים אלה היה שותף נאשם 3, שנטל בהם חלק דומיננטי. מאחר שלא עקר לביתו של אליאור עם כל היתר, מעורבותו במעשי התעללות הסתיימה עם התפרקותה של אותה "ישיבה". מעשי אלימות קשים נוספים התרחשו באחת השבתות שקדמו למעבר לבית"ר, עת שהו אליאור ונאשמים 1, 2 ו-4 בבית משפחת ש' בעיר העתיקה, שעה שאב המשפחה כבר הורחק ממנו.

פרשת ההתעללות הקשה הזו נחשפה, כאשר הגיע א' בן השלוש לבית החולים "הדסה עין כרם", כשהוא מחוסר הכרה, והנה התברר ששעות ספורות קודם לכן הובא אחיו נ', שהיה כבן ארבע, לאותו בית חולים, כשעל רגליו כוויות כה חמורות עד כי נזקק לניתוח בהרדמה מלאה לשם השתלת עור. החקירה שנפתחה בעקבות אשפוזם של שני האחים, הביאה להגשת כתב האישום שלפניי, ולאחר ניהול הוכחות הורשעו הנאשמים בעבירות שיוחסו להם. במקביל הוגש כתב אישום נגד מ', אימם של הילדים שנפלו קורבן למעשי ההתעללות החמורים. מ' הפכה בשלב מתקדם של ההליך שלפניי לעדת מדינה, ונדונה לחמש שנות מאסר לריצוי בפועל. סמוך לאחר חשיפת הפרשה נמלט אליאור חן מן הארץ, ולאחר הליכי הסגרה ממושכים הוסגר מברזיל, והועמד לדין. משפטו של אליאור חן עומד בפני סיום.

מעשי ההתעללות בהם הורשעו הנאשמים

3.      כאמור, מעשי ההתעללות הממושכים והקשים ביותר התרחשו בביתו של אליאור חן בעיר בית"ר. אולם למעשים אלה קדמה התעללות קשה בש', בעת ששהה ב"ישיבה" ברח' שרי ישראל, אליה נשלח על ידי הוריו, בעצתו של אליאור חן, לאחר שסולק מבית הספר. במהלך שהותו ב"ישיבה", הופקד תחילה נאשם 4 על "חינוכו" של ש', אולם אליאור התרשם כי ש' "שאב" לנאשם 4 את כל הכוח, ולפיכך העביר את הטיפול בו לידיו של נאשם 3. במקביל, לימד נאשם 2 את ש' טעמי המקרא, כהכנה לטקס הבר מצוה שלו. שלושתם התעללו בו במהלך כל אותה תקופה. כפי שקבעתי, נאשם 3 מנע מן האם קשר עם ש', בטענה שכל אימת שהיא משוחחת איתו "זה עושה לו עוד צרה" ומקשה על "תיקונו". נאשם 3 היה מכה את ש' בשיטתיות וברציפות, בין היתר באמצעות מקל ובאגרופים, צובט אותו בחוזקה, ומתעלל בו בדרכים שונות ומשונות. נאשמים 2 ו-4 עודדו את נאשם 3 במעשיו ושתפו עימו פעולה, בין בצביטות, בין בדחיפות ובין במכות אחרות. ובלשונו של ש': "רועי צורף היה מרביץ לי כל היום", ואילו נאשם 2 היה "...צובט אותי כזה חזק, צביטות חזקות ואם אני צועק אז הוא מביא לי כאפה ... לתוך הפרצוף. הייתי בוכה המון שמה. בגללו". כשהיה מגיע לביקור בביתו, היו מתלווים אליו נאשמים 3 ו-4, ומונעים ממנו כל אפשרות לדווח להוריו על ההתעללות בו. באחת ההזדמנויות הצליח ש' לספר מעט מן העובר עליו לאביו. משהתברר לנאשמים כי ש' דיווח לאביו על המכות, היכו אותו בחוזקה. ש' הפנים, כמובן, את הלקח.

4.      תחילת ההתעללות בילדיה הקטנים של משפחת ש' הייתה בשבת חנוכה תשס"ח, עת התארחו אליאור ובני משפחתו, ונאשמים 1, 2 ו-4, בביתה של משפחת ש' ברובע היהודי. כאמור, אב המשפחה כבר לא התגורר באותו בית במועד זה, לאחר שההורים התגרשו. במהלך אותה שבת התעללו הנאשמים הנ"ל בילדים נח' בן השש וא' בן השלוש. ההתעללות כללה השקאה כפויה בכמויות גדולות של עראק, ומכות קשות. תיאורי הילדים הקטנים השיכורים והמבוהלים, שנשמעו מפיהן של מ' ושל ת', הבכורה בילדי המשפחה (כבת 14 בעת האירועים), היו תיאורים מעוררי חלחלה.

5.      משעקרה מ' עם ילדיה לביתו של אליאור, הפקיד הלה את נאשם 1 על א' בן השלוש, ואת נאשם 4 הפקיד על נ', בן הארבע. על נאשם 2 הוטל לחנך את בנו הבכור של אליאור, מ'ח', אולם הוא לא טמן ידו בצלחת בכל הקשור במעשי ההתעללות בילדי משפחת ש', ואף תרם את חלקו בהעלאת רעיונות "יצירתיים" למעשי התעללות שונים. אין די מילים שיתארו את שהתרחש בבית הזוועות של אליאור חן. הילדים הקטנים ביותר, נ' וא', הם שספגו את מעשי ההתעללות המחרידים ביותר. כתוצאה מפגיעת ראש קשה, אותה הסב לא' נאשם 1 לפנות בוקר עובר לחשיפת הפרשה, התמוטט הילד, ושקע במצב של תרדמת, ממנו לא התאושש. עתה, משחלפו למעלה משנתיים מיום הארוע, אין סיכוי רב שיחול אי פעם שיפור במצבו. פגיעה זו היא הפגיעה האחרונה, אולם בשום אופן לא היחידה, בא' הקטן. על גופו נמצאו סימני כוויות ישנות, סימני כבילה בשורשי כפות הידיים ובצקת בולטת בשתי כפות הידיים, שבר ישן באמה הימנית, סימני חבלה בגב העליון וצלקות אורכיות בידיים, המתאימות לסימני הצלפות או מכות, סימני פציעות על אצבעות הידיים ומתחת לצפורניים, וכיב גדול ועמוק בכף הרגל הימנית. כדבריו של פרופ' היס במהלך עדותו במשפט, "באמת, זה נזקים שמספיקים למספר ילדים מוכים", וכדבריו של ד"ר יורם בן יהודה, מנהל מיון ילדים בבית החולים "הדסה עין כרם","ילד פגוע מאוד עם הרבה סימנים של חבלות וכוויות ואני רואה ילד מחוסר הכרה כתוצאה מדימומים תוך גולגולתיים ופגיעה נוירולוגית חמורה".

6.      גם על גופו של נ' נראו פצעים מסוגים שונים, שתוארו בחוות דעתו של פרופ' היס. בין היתר מצא בצקת ופצעים, המתאימים ללחץ שהוא תולדה של כפיתה, סימני פגיעות בבהונות הרגליים המתיישבים עם הכאה על הבהונות, והפגיעה הקשה ביותר התבטאה בפצעי כוויה גדולים, בדרגה שניה - שלישית, בשוקיים מאחור. בנוסף מצא פצעי כוויה בדרגה ראשונה - שניה במדרסי כפות הרגליים, על האגן, מעל לעכוז ועוד. וכדברי ד"ר בן יהודה: "ובנוסף ראינו ילד עם המון צלקות, ... במקומות מאוד לא אופייניים ... לא ראיתי כל כך הרבה צלקות, בטח לא מכוויות ... ופה יש לנו ילד עם עשרות סימנים של כוויות ... אצל נ' גם היו המטומות מתחת לציפורניים, לציפורני הרגליים, המטומות כאלה יכולות להתאים למכה ישירה לציפורניים, אין כמעט דרך אחרת לקבל את ההמטומות האלה ... קשה לי לראות איך יש פגיעות כל כך מרובות בכל כך הרבה ציפורניים שלא כתוצאה ממכה מכוונת".

7.      הילדים כונו בכינויי גנאי, "רשעים", "מטומטמים" ואליאור אמר שיש בהם "שדים" שצריך להוציא מהם. ימים ולילות רבים אולצו הילדים לבלות בעמידה בפינת החדר. בעיקר היו אלה ש' בן השלוש עשרה, מ', בן השתים עשרה, נ' בן הארבע וא' בן השלוש. אם מי מהם שנצטווה לעמוד היה נרדם, היו מעירים אותו במכת אגרוף או בסטירה. מ' העיד כיצד היה נאשם 4 צובט אותו אם היה נרדם, ותאר בהודעתו בפני חוקר הילדים כיצד היה נושך את שפתיו ונמנע מלבכות, על מנת שלא יספוג עוד ועוד מעשי התעללות. נח', שהיה בן שש, הוכרח להישאר ער מהלך לילות שלמים ולקרוא בתיקוני הזוהר ובספר תהילים, יחד עם נאשמים 2 ו-4. מדי פעם היה נאשם 2 משקה אותו בכוס עראק, סוטר לו, ושואל אותו מדוע אינו לומד. נח', שהיה ילד טוב ונוח, וזכר ה"תיקון" שעבר בשבת חנוכה, עת התארחו בביתו אליאור ונאשמים 1, 2 ו-4, לא מש ממנו, פחד לזוז. ההתעללות הייתה רציפה ובלתי פוסקת. הפחד מהנאשמים היה כה רב, עד כי הילדים לא התנגדו למעשי האלימות, ולא פנו לאימם על מנת שתגרום להפסקתם. כך, למשל, סיפרה האם, כי באחת הפעמים שהיה בנה מ' עד להתעללות באחיו נ', החל לדמוע. אליאור שם לב לכך, הורה לו להתקרב אליו, וסטר לו.

8.      א', שנאשם 1 הופקד על ה"טיפול" בו, היה צמוד אליו במהלך כל שעות היממה. אחת מן העילות ל"תיקונים" שבוצעו בו הייתה אי היענותו של הילד בן השלוש לדרישת הנאשמים ואליאור שיקרא בספר מן הספרים שנתנו בידיו. וכדברי ש': " ...נותנים להם אלף בית לקרוא או כל מיני דברים כאלה וא' לא היה יודע לקרוא. אמרו לו תקרא, והוא לא היה יודע, היו מרביצים לו". ההתעללות בא' הלכה והסלימה, וכללה מכות אגרוף יומיומיות מידיו של נאשם 1. כל אימת שאחד מן הנאשמים האחרים היה יושב על ידו, היה "מזכה" אף הוא את הילד במכות. הנאשמים לא הפסיקו לנער ולטלטל אותו. וכדבריה של מ': "...הוא (אליאור) תפס אותו בכתפיים ואחרי זה הוא פשוט מנער אותו ככה מאוד חזק שכל הראש הולך קדימה ואחורה. חזק, חזק. בכל הכוח ... בן אדם בן 26, חזק, מחזיק ילד בן שנתיים עם כל הכוח שלו ופשוט מנער עם כל הכוח שלו, הראש שלו הולך קדימה ואחורה, קדימה ואחורה, ממש עם כל הכוח וגם קוגמן עם כל הכוח שלו, ממש עם כל הכוח הוא לוקח ילד קטן ומנער אותו הלוך ושוב, הלוך ושוב. הראש שלו הולך קדימה ואחורה ודוחפים אותו ונותנים לו סטירות...גבאי היה מוסיף שתי מילים ... תמיד היה מוסיף סטירה ובוקס או איזה משהו לעידוד, לתמיכה". תחושת הזוועה שעלתה מן ההקשבה לתיאור עוצמת הניעור ואכזריות הטלטול של הילד הקטן, הייתה קשה מנשוא.

מעשי האלימות האכזריים והבלתי פוסקים הפכו את א' לאפאטי, לילד שותק. הוא כמעט הפסיק לבכות וחדל לבקש את אימו. גופו היה מכוסה בהמטומות, ו"הוא היה פשוט נפוח כמו בלון ... ועיניים כמו שני פסים והידיים נפוחות, הכל נפוח". מראהו של הילד הנפוח מן המכות הצחיק את החבורה הרעה הזו. נאשם 1 טרח וצילם אותו באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו, וכולם היו משתעשעים בתמונות.

9.      דוגמא לאחד ממקרי ההתעללות ה"שגרתיים" הובאה בעדותו של ש', אשר סיפר כיצד העיר אליאור את הילד בשעה שלוש לפנות בוקר, והורה לו לבוא אליו. א' סרב, אליאור הרים אותו בכוח והושיבו על כסא, והורה לנאשם 1 "לטפל" בו. נאשם 1 התקרב אליו, נתן לו "כאפה" שהפילה אותו מן הכסא, שב והרים אותו, חזר והיכה אותו, וחוזר חלילה. לעיתים היה נאשם 1 תופס את א', מורה לו לפתוח את רגליו, ו"היה נותן לו כאילו בעיטה לביצים, והוא היה ככה מתרומם מהרצפה בערך. אני זוכר פעם אחת התרומם ככה מהרצפה, הוא היה מתקפל, היה אומר לו קום, תעמוד מיד. עשה לו את זה כמה פעמים". וכך תארה ת' את ההתעללות השגרתית בא': "אירוע של א', סיטואציה, כולם יושבים ליד השולחן. קוגמן יושב ליד א', תופס אותו בחוזקה בשתי הצדדים של הכתפיים שלו ומנענע אותו משהו מטורף...". מעשי הטלטול חזרו על עצמם פעמים רבות, והילד, שהלך ונעשה מטושטש, לא היה צורח. שגרת ההתעללות כללה מעשי זוועה נוספים. כך, למשל, נאשם 1 היה מעיר את א' על מנת שיתפלל עימו. אם א' לא היה יודע לחזור על מילות התפילה, היה הנאשם סוטר לו. ש' העיד, כי משהועמד א' בפינה, בהוראת מי מן הנאשמים, "ואז כאילו מישהו עובר לידו, בא לו להרביץ אז הוא מביא לו בעיטה ככה,...". בנוסף נהגו הנאשמים לכפות את א' באזיקונים: "הם היו קושרים אותו עם אזיקון מאחורה ... סתם, קושרים לו ככה את הידיים מאחורה, ומשכיבים אותו על הספה, אז הוא היה מתהפך ומתגלגל על הרצפה ...".

10.  אחד מן העינויים הקשים שהיו מנת חלקו של א' התבטא בכך שנאשם 1 היה מנעיל לו את נעליו בכוח, על אף שסבל מכוויה בכף רגלו. הכוויה נגרמה מעמידתו של א' בסמוך מדי לתנור חימום שהיה בביתו של אליאור. הילד לא העז לזוז על אף הכוויה ההולכת ומתהווה, שכן היה במצב תמידי של הלם. השפשוף של הנעל במקום הכוויה גרם להיווצרות כיב מוגלתי, שתועד על ידי פרופ' היס, כפי שפורט לעיל. לא רק שנאשם 1 תחב את רגלו המעונה של א' לנעל, אלא שכדי למנוע ממנו לגרד את פצע הכוויה, היו הנאשמים קושרים אותו באזיקונים חזק מאוד לכסא, עד כדי עצירת זרימת הדם בידיו, ואז אליאור ונאשם 1 היו "מפרקים" אותו במכות, כלשונה של ת'. 

11.  אם לא די בכל אלה, הרי שנאשמים 1, 2 ו-4 מנעו שינה מן הילד הקטן באופן שיטתי. כדברי האם: "אם הוא רוצה להירדם אז נותנים לו בוקס בראש ... כשמרביצים ושילד בפחד ושמנערים ושמעירים ושדוחפים, ופשוט לא נותנים למישהו לישון אז הוא לא ישן, וכשהוא רצה לישון אז הוא פשוט נרדם על הכסא...". בנוסף נהגו הנאשמים לקשור את הילד בחבל. כך, למשל, תאר הילד מ', כי בעקבות כך שהנאשמים סברו שא' חורר בכוונה את שקית הזבל וגרם לכך שנוזלי הזבל החלו לנטוף על הרצפה, לקחו הנאשמים את הילד, קשרו אותו בחבל בכל חלקי גופו והניחו אותו, כשהוא קשור, מתחת לשולחן. גם האם סיפרה על מקרה בו נשאלה באחד הימים על ידי אליאור אם היא רוצה לראות היכן א'. משהשיבה בחיוב, הורה לה להכנס "לדקה" לחדר ולצאת מיד. כשנכנסה נגול לנגד עיניה המחזה הבא: "א' היה בתוך החדר ואני ניגשתי אליו, הוא היה בפינה ואני לא יודעת איך אבל קשרו אותו עם הידיים והרגליים כמו עוף, והם תקעו לו כיפה בפה שהוא לא יצעק ...". מאחר וכל אימת שהילד היה צורח היה מי מהנאשמים תוחב לו כיפה לפה ומדביק את פיו בסלוטייפ, הילד העדיף שלא לבכות, על מנת שה"טיפול" בכיפה לא יחזור על עצמו. עוד העידו ת' וש', כי ראו פעמים רבות את נאשם 1 תוחב אוכל לפיו של א', כשהפה שלו כבר היה "מפוצץ", כלשונם. המדובר היה בכמויות עצומות של אוכל, עד שהילד היה מבקש להקיא. או אז היה נאשם 1 מאיים עליו שישקה אותו בעראק.

12.  מעשה התעללות קשה אחר היה מעשה שבירת ידו של א'. הדבר היה בעת שכל בני הבית צפו בסרט של ה"נשיונל ג'אוגרפיק". אליאור פנה לפתע לא', שכונה על ידי הנאשמים "קיקלופ" על שום מראהו הנפוח והמעוות שבעקבות ההתעללות בו, ושאל אותו אם הוא נהנה מן הסרט. א' לא ענה, ובתגובה בעט בו נאשם 1. א' פרץ בבכי, וחמתו של אליאור בערה בו. הוא קם, אחז בידו של א' ומשך אותה בחוזקה, עד שכל היושבים בחדר שמעו את שבירתה. אין צריך לומר שאיש מן הנאשמים לא חשב שיש לקחת את הילד האומלל לטיפול רפואי. יתרה מזאת, הם המשיכו להכותו, ואף דרשו ממנו, בכוונה, להמשיך ולאכול ביד הפגועה.

13.  במהלך השבוע האחרון לשהותם של ילדי משפחת ש' בביתו של אליאור, נותרו הם לבדם, לאחר שאימם, יחד עם נאשמים 1 ו-4, עברו להתגורר בבית המשפחה שברובע היהודי. במהלך שבוע זה, ועד שנשלחו הילדים לדירת סבתם הריקה, משהבין אליאור כי שירותי הרווחה בעקבותיהם, התעללו אליאור ונאשם 2 בא', התעללות אכזרית ביותר. א' נאזק לכסא, והוכה בלי הרף. ת' וש' תיארו את מצבו של הילד כ"גמור".

14.  סופם של מעשי ההתעללות המזוויעים בילד המעונה הזה באותו לילה מר ונמהר, בו הגיעו שירותי הרווחה  בלווית שוטרים לדירת אימה של מ', בה נמצאו אותה עת ילדי משפחת ש' לבדם. המשטרה איתרה את מ', ששהתה בשבוע שקדם לאותו לילה בביתה ברובע היהודי, ביחד עם נאשמים 1 ו-4. לשם הגיעה המשטרה, לאחר שגב' שרה ג'רופי דיווחה לשירותי הרווחה על חשד להתעללות בנ', בעקבות כך שמ' נטלה ממנה את נ', שהופקד בידיה שבוע קודם לכן, לאחר שאימו לא רצתה לטפל בו עוד. ביחד עם מ' הגיעו השוטרים לדירה, ולקחו משם את נ' לטיפול רפואי, הכל כמפורט בהכרעת הדין. מיד לאחר מכן הגיעו לדירה נאשמים 1 ו-4. במהלך הלילה נכנס נאשם 1 לחדר בו ישן א', ובכניסתו האחרונה טלטל והיכה אותו, גרם לדימום סובדוראלי במוחו ולאובדן הכרה מיידי, ממנו לא התאושש, ולמרבה הצער נראה כי לא יתאושש עוד.  

15.  סבלו של נ' בן הארבע במהלך שהותו בביתו של אליאור חן היה ככל הנראה אף גדול משל אחיו א'. כך תארה מ' את מעשי ההתעללות: "באמת, בקטע הזה שא' כבר מתחת לעינויים כבר הרבה זמן, נ' עכשיו הצטרף לתמונה, והוא מתחיל גם לקבל סדרת עינויים קשות, ממש התחלתי לחשוב שאני בגרמניה. זה היה התעללות קשה ביותר, זה היה ניעורים כמו שלא ראיתי בחיים שלי ... בחיים לא ראיתי כאלה ניעורים ומכות לילד קטן, הוא היה עף, הוא היה עף מהבוקסים שנתתם לו, הוא היה עף שגבאי, שהיית מנער אותו, שהיית נותן לו סטירות, הוא היה עף... זה היה עכשיו 24 שעות, היה לו אובססיה עם נ' ... לא יודעת למה יותר מא'...". וכך תארה ת' את שעבר על נ': "אני זוכרת את שמעון גבאי מחזיק את נ' בכתפיים, כשהוא בעמידה ומנענע אותו בצורה מטורפת, שהראש הולך קדימה אחורה, קדימה אחורה במהירות". ובמקום אחר ספרה, כי "...פעם אחת בסוף הארוחה אליאור אמר לאחד מהם, לא זכור לי מי, להפוך את נ' ולטלטל אותו מהרגליים ואז ראיתי איזה שלד הוא היה. כאילו ממש שלד מטורף. הוא גם היה רזה והפרצוף שלו נפוח...".

16.  ואכן, בין יתר מעשי ההתעללות שהיו מנת חלקו, נמנע מנ' אוכל באופן שיטתי, והוא נראה "כמו ילדים בשואה", כדבריה של מ'. את תחושת הרעב שלו תיאר נ' בשפתו שלו, והדברים מצמררים: "אבל לקחתי עוגיות בלי רשות ... כי הייתי רעב, ואז שמו אותי במרפסת ... היה לחם יבש, מאוד יבש, ואז לקחתי, לקחתי לחם יבש ... מהחלון". לדבריה של מ', בשלב מסוים הפסיק הילד לבקש אוכל, שכן הבין שכל אימת שהוא מבקש, הוא מקבל מכות. מראהו של הילד היה נורא: "הוא היה נראה כמו שלד, ממש שלד. העיניים שלו בפנים, פשוט עצמות, הוא היה רק עצמות בסוף ומלא חבלות על היד מכל המכות והיה לו חבלות על הפנים ועל הגב שלו מהניעורים ועכשיו גם הכוויות. היד שלו שהייתה נפוחה קצת וקצת צולעת מאז שהוא היה משותק (בעקבות כבילתו הממושכת בתוך מזוודה), כאילו הוא לא הלך, אז הוא עם הזמן קצת חזר לו התחושה ביד, אבל תמיד יד אחת יותר צולעת ונפוחה כי תמיד היו מרביצים. משום מה לאותה יד כי זה היה יותר מעניין, היד שנפוחה היא יותר כואבת, אז היד שיותר כואב גבאי הרביץ ומסאקלצ'י".

17.  כתוצאה ממעשי ההתעללות המרובים נכנס נ' להלם. כפי שהעיד ש', גם כשהיו גורמים לו לכוויות הוא לא היה בוכה, לא הוציא הגה מפיו, "מכסימום היה יורד לו דמעות אבל הוא נכנס להלם". לא רק הלם נגרם לנ'. בשל מעשי ההתעללות הקיצוניים הללו, הפסיק נ' לשלוט בצרכיו: נ' הועמד בפינה לילות שלמים, לעיתים יממות שלמות, כשהוא כמעט ערום, והחודשים היו חודשי חורף קרים. הוא נצטווה לעמוד כשידיו למעלה, ונאשם 4 היה מכה אותו. על מנת שלא יוכל "לנוח" בשירותים, שהרי שם יכול היה לשבת לאחר שעות ארוכות של עמידה כפויה, לא אפשרו לו הנאשמים לגשת לשירותים, והילד החל לעשות את צרכיו במכנסיו. לפיכך הורה אליאור לחתל אותו בטיטול, אולם איפשר להחליף את הטיטול רק פעם ביום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ