פסק דין
1. התובעים יצאו לטיול מאורגן לארה"ב באמצעות הנתבעת בין הימים 14.6.12- 6.7.12 ושילמו בעד טיול זה סך של 48,000 ₪.
מאחר ולטענת התובעים, הייתה להם אכזבה גדולה לאין שיעור בטיול זה, הגישו הם תביעה זו בבקשה לחייב את הנתבעת לשלם להם סך של 32,000 ₪ כפיצוי על מה שחוו- לדעתם בטיול זה.
ה"אכזבה גדולה לאין שיעור" הנטענת על ידי התובעים ושבגינה משתיתים התובעים תביעה זו, באה לידי ביטוי בהעלאת הטענות העיקריות הבאות:
א. א) הובטח לתובעים, שמספר המשתתפים בטיול יהיה 32 איש בעוד שבפועל היו בקבוצה 41 אנשים, כולל המדריך, שהיה יחיד ללא עוזר.
ב) ביום שישי, עת הגיעו התובעים לטיסה מוושינגטון לאורלנדו ועלו למטוס בסביבות השעה 08.00 ולאחר 15 דקות הודיעו לנוסעים, שיש תקלה והתבקשו לרדת מהמטוס והודע להם שמנסים לתקן התקלה עד שעה 16.30. לאחר מכן, הגיעה ידיעה, שיש בעיות במזג האוויר והטיסות לאורלנדו נדחו ושהטיסה תחודש קרוב לכניסת השבת.
לטענת התובעים, היות והטיול הוא טיול מסורתי, נבצר מהם לטוס על מנת שלא לחלל השבת וכך ישבו התובעים משעות המוקדמות של הבוקר בשדה התעופה והמתינו לטיסה הבאה – דבר אשר גרם להם סבל רב עד שעה 17.00.
ב. א) עקב ביטול הטיסה חזרו התובעים למלון אותו עזבו באותו בוקר יום שישי בוושינגטון עקב הסערה לא היה להם חשמל ולא היה להם אוכל ונשארו כל השבת סגורים במלון ללא אפשרות יציאה החוצה.
עקב ביטול הטיסה הפסידו התובעים 3 ימי טיול, שכן ביום שישי היו מתוכננים הנוסעים לבקר באפקוט וביום ראשון בדיסני וורלד.
ב) בוושינגטון היה צריך הסיור להתחיל בביקור במוזיאון השואה, אך המדריך, מר חברון פרי (להלן: "המדריך"), החל את הסיור במוזיאונים בסדר הפוך ורק בסוף הגיעו למוזיאון השואה.לטענת התובעים, לא ווידא המדריך מה שעות הפתיחה והסגירה של מוזיאון השואה ולכן, בעת שהגיעו אליו, הוא כבר היה סגור והייתה לתובעים אכזבה גדולה ותחושת פספוס.
ג.א) בתי המלון לא היו כפי שהובטח לתובעים. הובטח להם מלון בדרגת תיירות טובה, אך בפועל היו המלונות באורלנדו ובלוס אנג'לס מתחת לכל ביקורת ואף לא בדרגת מוטלים זולה. המצעים לא הוחלפו, החדרים היו מלוכלכים ומקקים הסתובבו בחדרים.
ב) עוד מלינים התובעים על כך, שלתובעת היו כאבי שיניים ולמרות שביקשה מהמדריך למצוא עבורה רופא שיניים – הוא לא דאג לכך וכנראה, שהוא לא דאג מחוסר ידע מספיק.
עוד טוענת התובעת, שרכשה תיק חדש ומיוחד במינו בעלות של 100 דולר והיא שכחה אותו באוטובוס ומייד פנתה אל המדריך וביקשה ממנו להתקשר לנהג ולבקש ממנו לשמור על התיק, משום שממילא היה צריך אוטובוס זה לחזור בעוד יומיים ולקחת אותם. לטענת התובעת, סרב המדריך בטענה, שאין לו מספר הטלפון של נהג האוטובוס.
2. הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו מבקשת היא, לדחות את תביעת התובעים ולהצדקת בקשה זו, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות:
א. לתובעים לא הובטח מספר משתתפים בקבוצה, אלא בעת שנרשמו נאמר להם שעד להרשמתם נרשמו 32 אנשים.
באשר לטענת התובעים על דחיית הטיסה, טוענת הנתבעת, שאין להטיל עליה אחריות אם קרתה תקלה למטוס או אם נדחתה הטיסה בשל סערה או אם לא היה חשמל או אם התובעים לא יכלו לצאת מהמלון.
מכל מקום, נטען על ידי הנתבעת, שהיא עשתה כל שביכולתה על מנת להתגבר על ההפרעה בלוח הזמנים בעקבות אותה תקלה או אותה סערה.
ב. א) הנתבעת דוחה את טענת התובעים שלא היה מה לאכול, משום שהסוכן המקומי של הנתבעת דאג למזון בשפע, שאף הספיק עד סוף השבוע ואף מעבר לכך.
ב) הנתבעת מכחישה הטענה, ששונה סדר הטיול והטענה היא, שהטיול בוצע על פי התוכנית בעזרת מדריכה מקומית דוברת עברית, אך מאחר ונוצר רווח זמן, החליטה הקבוצה- לפי המלצת המדריכה- לבקר קודם במוזיאון הטבע, שלא היה כלול בתכנית – אך זאת לאחר שהמדריכה ווידאה טלפונית שמוזיאון השואה היה פתוח בשעה מאוחרת יותר, אך בסופו של יום, בעת שהגיעו למוזיאון השואה, הסתבר שרק זמן קצר קודם לכן הוחלט לסגור את המוזיאון מוקדם יותר. עם זאת, מציינת הנתבעת, שנתאפשר לקבוצה ביקור חלופי במוזיאון השואה בפילדלפיה.
ג. באשר לטענת התיק שנשכח באוטובוס, משיבה הנתבעת, שהתובעת כלל לא הייתה בטוחה אם אכן שכחה התיק באוטובוס. עם זאת ציינה הנתבעת, שהמדריך הצליח לאתר את מספר הטלפון של הנהג רק למחרת – זאת באמצעות הסוכן המקומי- ולאחר שיחה עמו, השיב הנהג שהוא לא הבחין בשום תיק שנשאר באוטובוס.