פסק דין
לפני שתי תביעות של התובע כנגד הנתבע. האחת ראשיתה בבקשה לביצוע שטר על סך של 28,000 ₪, המורכבים משבעה שיקים בסך של 4,000 ₪ כל אחד (להלן: "השיקים") (תיק 48492-03-11). השנייה ראשיתה בבקשה לביצוע תביעה על סך של 14,135 ₪ (תיק 30523-08-11) .
רקע כללי ועובדות שאינן שנויות במחלוקת
הצדדים הנם צדדים קרובים, אשר קיימו ביניהם יחסי ספק-לקוח. התובע היה מספק לנתבע מוצרי ביגוד שונים תמורת תשלום.
עסקו של התובע הופעל באמצעות הוריו, הרצל והילדה חנסב, ועל כן הם אלו שהצהירו והעידו מטעם התובע והעלו את הטענות בשמו.
אין חולק כי השיקים ניתנו מהנתבע לתובע בגין סחורה שסופקה לו.
טענות התובע
לטענת התובע הסכומים המגולמים בתביעות הנם חובות בגין סחורות שסופקו לנתבע, עליהן לא שילם הנתבע לתובע.
אופן חישוב החוב מבוסס על סכומי השיקים, על כרטסת הנהלת חשבונות של התובע (ת/1), ועל חשבוניות מס וקבלות שהוצאו לנתבע (ת/2).
לטענת התובע, בכל פעם שהיה מקבל סחורה חזרה מהנתבע היה מוציא חשבונית זיכוי. חישוב החוב בתביעות נעשה לאחר קיזוז כל הזיכויים המגיעים לנתבע, בהתאם לחשבוניות הזיכוי. לפיכך, שולל התובע טענת קיזוז לפיה הוחזרו סחורות בשווי העולה על סכום החוב הנתבע, ושבגינן לא הוצאו חשבוניות זיכוי.
לטענת התובע יש לדחות כל טענת קיזוז מאת הנתבע מכיוון שהנתבע לא פירט כנדרש את טענתו ולא הוכיחה במידת הראיה הדרושה.
עוד טוען התובע כי יש לדחות את טענות הקיזוז של הנתבע בהיותן טענות כבושות שהועלו לראשונה רק עם הגשת ההתנגדויות.
בנוסף טוען התובע, כי מעולם לא הסכים לביטול השיקים, וכי ביטולם נעשה באופן חד צדדי על ידי הנתבע. לטענת התובע, עיון בתדפיסי חשבון הבנק של הנתבע (ת/3) מלמד כי בתקופות הרלוונטיות הנתבע נתן הוראות ביטול גורפות לשיקים רבים, לרבות שיקים שלא נמסרו לתובע, וזאת על מנת שלא לחרוג ממסגרת האשראי שלו. על כן, טוען התובע, כי הסיבה האמיתית לביטול השיקים הייתה כלכלית, מתוך חשש לחריגה למסגרת האשראי, ולא היה לה קשר כלשהו לטענות קיזוז כלשהן או להסכמות עם התובע.
עוד טוען התובע, כי קיימת סתירה בתצהירו של הנתבע, שכן מצד אחד הוא טוען שהתובע התנגד לסכומי הזיכויים, ומצד שני הוא טוען, שהתובע הסכים לביטול השיקים.
כן טוען התובע, כי הנתבע הודה בקיומו של החוב וניסה להסדירו במספר הזדמנויות, הן בפני אמו של התובע, הגברת הילדה חנסב, והן בפני אחיינו של התובע, מר אריה חנסב.
טענות הנתבע
לטענת הנתבע הוא אינו חייב דבר לתובע.
לטענת הנתבע אין לייחס כל משקל לכרטסת שצירף התובע (ת/1), שכן מדובר בכרטסת שנכתבה בכתב יד, בדיעבד, עברה עריכות ותיקונים ואינה מבוקרת על ידי גורם חשבונאי מוסמך. אף לדברי עורכיה, שהעידו, נפלו בה טעויות. לטענת הנתבע, בתחילת ההליך הוגש נוסח אחר של הכרטסת (נ/1), אשר כלל רישום כפול של חשבוניות מסוימת, באופן שהוביל לחישוב שגוי של גובה החוב. רק לאחר העלאת טענות מצד הנתבע בעניין זה, תיקן התובע את תביעתו וערך מחדש הכרטסת.
לטענת הנתבע, במסגרת חיסול עסקו, ביום 10.12.08, ביום 18.12.08 וביום 25.12.08 הוא החזיר סחורות לתובע בסך כולל של 44,792 ₪. לטענת הנתבע, יש לקזז סכום זה מסכום החוב הנתבע, בשתי התביעות, ולפיכך אין לחייבו בדבר שכן הסכום עולה על סכום התביעות.
לביסוס טענתו זו הגיש הנתבע מסמכים הכתובים בכתב ידו המתעדים את ההחזרה (להלן: "מסמכי ההחזרה"). אין חולק כי מסמכים אלו כתובים בכתב ידו של הנתבע ואין עליהם כל אישור ו/או חתימה מאת התובע או מי מטעמו. כמו כן, אין חולק כי לא הוצאו, במקביל למסמכי ההחזרה, חשבוניות זיכוי או מסמכי זיכוי אחרים בגין הסחורה המצוינת במסמכי ההחזרה.