פסק דין
ביום 2.5.10 ניתן פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין ברחובות בהליך שהתנהל בפניה, במסגרתו הוגשו תביעות הדדיות על ידי הצדדים, שהיו אותה עת שכנים בבניין מגורים.
בפסק הדין נדונו בהרחבה מכלול רחב של טענות שהועלו על ידי הצדדים, ונקבע, בין היתר, כי השינויים שערכו המשיבים בדירתם, אשר כללו הפיכת מחסן ליחידת מגורים וחיבור המחסן המזרחי לדירה על ידי חציבה ברצפה הינם שינוי מהותי מבני בבית המשותף. כך גם נקבע לעניין חציבה שבוצעה על ידי המשיבים לשם העברת תשתיות למחסן המערבי.
לפיכך, ניתנו בפסק הדין צווים אופרטיביים אשר כללו, בין היתר, הוראה למשיבים להחזיר המצב לקדמותו, בדרך של איטום הפתחים ברצפת המחסן המערבי לצורך המשאבה וברצפת דירתם מעל המחסן המזרחי לצורך מדרגות, וזאת תוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין. כן ניתן צו המורה למשיבים להסיר תשתיות שבוצעו למחסן המזרחי והחזרת המצב לקדמותו בהקשר זה.
המבקשים הגישו לבית משפט זה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, לכוף על המשיבים לקיים את פסק הדין.
המשיבים טענו בתגובתם, כי פסק הדין ניתן בניגוד להיתר בניה שאושר וניתן למשיבים עוד קודם למועד מתן פסק הדין, ביום 6.8.09.
יש לדחות טענת המשיבים, בהקשר זה, על הסף. פסק הדין עומד על כנו, ולא הוגש עליו ערעור. כל עוד עומד פסק הדין בעינו, ולא שונה, הינו תקף וחובה לקיימו. משכך, אין בטענה בדבר קבלת היתר בניה, כדי להעלות או להוריד בכל הנוגע לחובה לקיים את הצווים שניתנו בפסק הדין.
מעבר לנדרש יצוין, כי יש לדחות הטענה גם לגופה, שכן פסק הדין התייחס גם להיבט התכנוני וגם להיבט הקנייני. משכך, ניתן להבין מנימוקי פסק הדין, כי לא היה בקבלת היתר הבניה כדי לשנות את המסקנה, לפחות בהיבט הקנייני. זאת ועוד. גם בהיבט התכנוני, פסק הדין יוצא מנקודת הנחה, כי השינוי נדרש לקבלת היתר והוא אינו כלול בהיתר המקורי. לפיכך ניתן גם להבין, כי עצם קבלת ההיתר, לא היתה משנה התוצאה, גם לא בהיבט זה.
אין מחלוקת, כי המשיבים לא קיימו את הצווים שניתנו בפסק הדין.
משכך, בדין פעלו המבקשים בניסיון לאכוף על המשיבים לקיים את הצווים שניתנו.
חרף זאת, אין בידי בית המשפט להורות, במסגרת הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, על אכיפת הצווים. זאת, לנוכח העובדה, כי המשיבים מכרו את דירתם וכיום מחזיק בדירה גורם אחר.
היום, לאחר שהמשיבים כבר אינם מחזיקים בדירה, הרי שמחד – אין בכך כדי לגרוע מתוקפו של פסק הדין ומחובתם בקיום הצווים שניתנו במסגרת פסק הדין, אולם מאידך – אין בידי בית המשפט לאכוף על המשיבים את קיום הצווים בפועל, הואיל ואינם מחזיקים בדירה לאחר שמכרו את הדירה והוציאו אותה משליטתם.
לשאלה, האם מסירת החזקה בדירה נעשתה לפני או אחרי מועד קבלת פסק הדין על ידי המשיבים, יכולה להיות משמעות בהיבטים אחרים. אולם, ההכרעה בשאלה זו אינה נדרשת בהליך זה, שכן כאמור – ההליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט הינם צופים פני עתיד ומטרתם להביא לביצוע בפועל של הצווים שניתנו. אכן, כפי טענת המבקשים, אי קיומו של צו בעבר יכול להוות ראיה לצורך באכיפתו באמצעות פקודת בזיון בית המשפט, אך כאשר ברור, כי כיום הנכס אינו בשליטת המשיבים, ההכרעה בשאלה האם הפרו את הצווים בעבר, אינה יכולה להועיל.
מצב הדברים הנוכחי, בו קיים פסק דין, אך הצווים הברורים והמפורשים שנקבעו במסגרתו אינם מבוצעים, הינו חמור, ומנוגד לעקרון שלטון החוק. על כן יובהר בהקשר זה, כי אין בהחלטה זו, לפיה לא תופעלנה כלפי המשיבים הסנקציות הנתונות בידי בית המשפט לפי פקודת בזיון בית המשפט, כדי לגרוע מתוקפו של פסק הדין או מהחובה לקיימו.
הואיל ורוכשי הדירה לא צורפו כמשיבים להליך זה, אינני מכריע בשאלה, האם ניתן לחייב את הרוכשים ישירות על פי פסק הדין בביצוע הצווים. מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, הרי שעל פני הדברים נראה, כי הקביעות העקרוניות שנקבעו בפסק הדין רלבנטיות לנכס עצמו, ללא קשר לזהות המחזיק בו. יש לקוות כי הרוכשים יפעלו בהקדם האפשרי לביצוע האמור בפסק הדין וכי תמצא הדרך להביא לביצועו של פסק הדין בפועל.
ניתן היום, י"ח חשון תשע"א, 26 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.